"כשהייתי קטן הוריי עלו מאוקראינה, עכשיו זה מרגיש כמו עלייה שנייה", אומר רון ברינר (14), שפונה ב־10 באוקטובר מביתו באשקלון לפתח תקוה.
"רקטה פגעה פגיעה ישירה בבניין שלנו ונשארנו בלי בית ובלי כלום, הכל נהרס", הוא מספר. "אמא שלי פרסמה פוסט בפייסבוק וביקשה מקום זמני לגור בו. לא ידענו ששבועיים בפתח תקוה יהפכו לכמעט שנה. שכרנו דירה, נרשמנו לשנת הלימודים הקרובה והחלטנו להישאר כאן. מרגע שעברנו קיבלנו כל עזרה אפשרית מהחמ"ל של פתח תקוה ומעמותה שמסייעת למפונים – מציוד לבית ועד למחברות וקלמרים".
לפני המלחמה ברינר למד במקיף ד' ובעוד יומיים יתחיל ללמוד בכיתה ח' בבית ספר רבין בפתח תקוה בכיתת תלמידים מתבגרים עם אוטיזם בתפקוד גבוה. "אני בעל מוגבלות והייתי צריך לחכות לוועדה כדי להירשם לבית הספר", הוא אומר. "עכשיו אני כבר ממש מוכן ויש לי הכל, כולל ילקוט וספרים. זה מרגש, כי זה שינוי של ממש".
ברינר הכיר כאן את ולד וכריסטינה, אף הם מפונים מאשקלון, ומשוכנע שבקרוב יכיר חברים חדשים מהעיר. "אני שומר על קשר עם חברים מאשקלון, הם באו לבקר פה בחופש. נכנסתי למערכת החינוך בעיר רק לקראת סוף שנת הלימודים, כי לא ידענו שהמלחמה תהיה כל כך ארוכה, כך שלא ממש הספקתי להכיר חברים חדשים, אבל אני לא דואג, בשנת הלימודים הבאה זה יקרה.
קראו גם:
"אני ממש מתרגש - דירה חדשה, בית ספר חדש, התחלה חדשה, הכל חדש. לפעמים אני רוצה לחזור לכיתה הקודמת, אבל אני בפתח תקוה כבר הרבה זמן, והתרגלתי. אני קצת דואג בגלל שהפסדתי שנה בלימודים, אבל אני יודע שאשלים את החומר".
למה אתה מתגעגע?
"לחברים, לשכונה, לזה שכולם מכירים את כולם, אבל גם בפתח תקוה יש יתרונות. בילינו כאן בחופש הגדול, טיילנו וראינו סרטים. עכשיו מתחילה שנה חדשה ואני בטוח שיהיה בסדר".
