לאורך ההיסטוריה, שיחקה נבחרת ישראל בכדורגל בשתי אולימפיאדות בלבד. הפעם האחרונה הייתה אי שם בשנת 1976 במונטריאול, אז דרכה הסתיימה ברבע הגמר עם הפסד 4:1 לברזיל המוכשרת. אלא שבעוד שבועות ספורים, תופיע נבחרת ישראל שוב במשחקים האולימפיים. הפעם תעשה זאת נבחרת הנשים, שתייצג את המדינה לראשונה במסגרת משחקי הספיישל אולימפיקס שיתקיימו בברלין.
ספיישל אולימפיקס הינה תנועה בינלאומית שנוסדה בשנת 1968, ומונה כיום למעלה מ־5 מיליון ספורטאים עם צרכים מיוחדים ב-174 מדינות בעולם. במסגרת המשחקים האולימפיים של הארגון שייערכו בברלין בין ה-17-26 ביוני, ישתתפו 35 ספורטאים מישראל בשמונה ענפי ספורט, בהם כדורגל נשים.
אחת משחקניות הנבחרת, אותה מאמנת שחקנית העבר האגדית סילבי ז'אן, היא שירה דקס, (32) מפתח תקוה, שאובחנה בגיל צעיר על הרצף האוטיסטי וכעת חולמת "לעמוד על אדמת גרמניה עם מדליית זהב על החזה ולהגיד: 'ניצחנו!'".
לספורט אין גיל
בניגוד לספורטאים שמתחילים להתחרות בענף כלשהו בגיל צעיר, הרומן של שירה עם הספורט החל רק לפני כשנתיים. "אני וספורט לא היינו חברים בכלל", היא אומרת. "שיחקתי קצת עם אחי כדורגל אבל חוץ מזה לא עשיתי יותר מדי".
לפני שנתיים הציע לה בן זוגה, גלעד קלישוב, ספורטאי בספיישל אולימפיקס שיתחרה בברלין בבאולינג, להצטרף לארגון. שירה הסכימה מיד. "הוא אמר לי, 'אין גיל להתחיל לעסוק בספורט', ובהמשך הבנתי שזאת דרך חיים. אתה יכול לעשות ספורט בגיל 80 ואפשר בגיל 30. זה לא משנה בן כמה אתה", מציינת שירה.
איך הגעת דווקא לנבחרת ישראל בכדורגל?
"האמת שהתחלתי דווקא בשחייה, עברתי לטניס ואז ראיתי שקם פרויקט חדש בשיתוף 'אתנה' (המרכז לקידום ספורט הנשים בישראל-מ.ד), נבחרת כדורגל נשים שתייצג את ישראל במשחקי ספיישל אולימפיקס. מה שמשך אותי זה לייצג את המדינה. תמיד ראיתי את המשחקים האולימפיים בטלוויזיה ואמרתי שגם אני רוצה לעמוד על הפודיום ולהיות שווה בין שווים. הגעתי ליום מיונים כדי לראות מי מתאימה לקבוצה, עברתי אותם ואני שמחה מאוד".
ביום-יום דקס עובדת כמזכירה רפואית בבית החולים השרון בעיר, אך לדבריה אין לה כל בעיה לשלב בין העבודה למגרש. "בבוקר אני בעבודה ואחר כך אני מתאמנת", מסבירה הכדורגלנית. "בזכות האימונים ירדתי 25 קילו. זה ספורט מאוד אינטנסיבי, רצים הרבה, עובדים על סיבולת לב ריאה, אימוני כוח, וגם על תזונה".
איזה תגובות את מקבלת מהסובבים אותך על כך שאת חלק מנבחרת ישראל?
"תגובות טובות מאוד. אומרים לי, 'כל הכבוד', 'תמשיכי במה שאת עושה, לא משנה התוצאה על המגרש'. אני מתרגשת מאוד. זו פעם ראשונה בחיים שאני מייצגת את המדינה במשהו, חלומות מתגשמים".
גלעד בן זוגך מתחרה בענף אחר, עד כמה אתם עוזרים אחד לשנייה?
"אנחנו עוזרים אחד לשנייה המון. כספורטאי הוא נותן לי טיפים איך לא להתאכזב, איך להתמיד ולהיות ספורטאית הכי טובה שאפשר וגם אני מייעצת לו".
מהגולסטאריות אל המגרש
מי שמדריכה את הנבחרת היא סילבי ז'אן, שבעיני רבים נחשבת לכדורגלנית הישראלית הגדולה בכל הזמנים, ולא מכבר השתתפה בשתי עונות שונות של תכנית הריאליטי "גולסטאריות".
"כשפגשתי אותה ביום המיונים היו לי דפיקות לב חזקות", מודה שירה. "זה מרגש מאוד ששחקנית עבר גדולה הולכת לאמן את נבחרת ישראל, להעביר לנו את הידע שלה ולתת טיפים. היא די קשוחה, אבל אין ברירה כי אנחנו מתכוננות למשהו גדול. אם אנחנו רוצות להתקדם ולהצליח כדי לזכות במדליית זהב אנחנו צריכות לעבוד קשה".
איך את מתארת את הקשר ביניכן?
"אני לומדת ממנה המון. היא מעניקה לנו מהידע שלה ואני מאוד מודה לה על כך. פה ושם אנחנו מדברות גם מחוץ למגרש".
מה השאיפות שלכן לקראת התחרות?
"להגיע למקום הראשון ולשיר את 'התקווה'. אנחנו נשמח מאוד. כל המשפחה של סבא וסבתא שלי נספו בשואה אז זה יהיה ניצחון מבחינתי".
לאורך הדרך עד למשחקים, יש רגעים שהיית על סף שבירה?
"כן, יש מחשבות שאולי לא ננצח או שבגללי נפסיד. היו פעמים שאמרתי שאני לא רוצה את זה יותר, כי ראיתי שיש שחקניות יותר טובות ממני וחשבתי לפרוש, אבל אז אמרתי 'זה לא כדאי. אני לקראת משהו גדול ואני לא הולכת לוותר עליו'. אני לא חושבת על מה יקרה אם אלא על כאן ועכשיו".
אחרי שאת בדרך להגשים חלום ולהשתתף באולימפיאדה, מה החלום הבא שלך?
"לעבור לגור עם בן הזוג, להתחתן ולהקים בית בישראל".
מודל לחיקוי וכוח בקבוצה
לא רק שירה וחברותיה מתרגשות מגודל המעמד ולקראת המשחקים, אלא גם המאמנת שלהם, סילבי ז'אן. "בדרך כלל אני מקבלת הצעות כמו לאמן את נבחרת כדורגל הנשים 'הרגילה' אבל שום דבר לא אתגר אותי כמו הפרויקט הזה של ספיישל אולימפיקס", היא אומרת.
"אני שמחה מאוד להגיע למקום כזה, שחדש גם לי. אני לא אוהבת דברים קלים אלא אוהבת אתגרים. חשוב לי לעזור לבנות האלה כדי שגם הן יקבלו את הבמה ויוכלו להיות שוות בין שווים. הספורט בכלל והכדורגל בפרט מאחד וגם הן יכולות להיות חלק. להגיע איתן למשחקים האולימפיים זה דבר לא שגרתי ואני מאוד שמחה להיות חלק מהמשפחה המדהימה הזו".
"אני מסתכלת עליהן כעל שוות בין שווים ולא כבנות עם צרכים מיוחדים. ברור שהאימון שלי צריך להיות מותאם אבל אני מאפשרת להן מקום למחשבה, והן מבינות ועושות את הדברים בצורה טובה. אני נהנית ומופתעת כל פעם מחדש".
קראו גם:
על שירה אומרת ז'אן: "הכרתי אותה עוד במיונים. שירה היא אישה מדהימה שאוהבת לעזור, אחראית מאוד, אמביציוזית, היא רוצה כל כך להצליח והיא לא מפספסת שום אימון. מודל לחיקוי וכוח בקבוצה הזו".
עד כמה המסגרת תורמת לשירה ולשאר השחקניות?
"היא תורמת להן המון, הרגשה שהן שוות בין שווים, שהן יכולות. ב-5 ביוני יש לנו אימון משותף עם נבחרת ישראל הרגילה. בסך הכל הן מקבלות תחושת ביטחון, תחושה של הגשמת חלום והן מאושרות. הרצון שלהן להגיע לכל אימון ולאולימפיאדה, זה סיפוק גדול בשבילי והתרגשות עצומה".
מה הסיכויים שלנו להביא מדליה?
"אני עדיין לא יודעת מול אילו שחקניות נתמודד, נדע כשנגיע למשחקי ההכנה לפני הטורניר. הקבוצה שלנו מצוינת אבל אי אפשר לדעת מה יקרה בזמן המשחקים. יש לנו קבוצה טובה, נבחרת שאני מאמינה בה. אני יודעת שאנחנו רוצות את החוויה הזו אבל גם רוצות לעשות דברים יפים".
