בזמן שלזוגות רבים הדרך להפוך להורים היא עניין פשוט, עבור אחרים הבאת ילד לעולם היא חלום הכרוך במהמורות רבות.
אלי וליאור עמר-דוד, בני זוג מראש העין, נישאו בשנת 2018 בדנמרק ומיד הציבו לעצמם מטרה: להפוך להורים ולהקים משפחה. הם פתחו בקמפיין לגיוס המונים שכשל, ולכן לקחו הלוואה של כ-400 אלף שקלים עבור הליך פונדקאות באלבניה. רגע לפני החזרת העוברים לרחמה של האישה המיועדת, המדינה סגרה את שעריה לזוגות חד מיניים ובני הזוג מישראל נותרו המומים וכואבים.
בינתיים, השניים ממשיכים להחזיר את ההלוואה, והמלחמה, שבעקבותיה גויס ליאור למשך חודשים ארוכים, לא תרמה למצבם הכלכלי. למרות הכל, הם לא מרימים ידיים ולאחרונה פתחו בקמפיין גיוס המונים נוסף כדי להגשים את חלומם. "כל תרומה מרגשת אותנו מאוד ומקרבת אותנו אל המטרה להפוך להורים", הם אומרים.
ההליך בוטל, החובות נשארו
אלי (39), מנהל שיווק, וליאור (42), שכיר בעסק לחלקי חילוף לרכבים, הכירו לפני 13 שנה בבר תל אביבי, התאהבו ממבט ראשון וכבר למחרת עברו להתגורר יחד בפתח תקוה. עבור ליאור זו לא הייתה המערכת הזוגית הראשונה עם גבר, אבל אצל אלי המצב היה מורכב יותר: בגיל 24 הוא נישא לאישה והתגרש ממנה כעבור שנה. "אני ילד מאומץ והתחתנתי כדי לרצות את ההורים שלי, שמבחינתי הם הורים לכל דבר", הוא מסביר. "אחרי שנה אמרתי לאשתי שאני רוצה להתגרש בלי להסביר למה. רק כשהתגרשנו סיפרתי לה שיצאתי מהארון".
איך המשפחות קיבלו את הקשר?
אלי: "להורים שלי היה קשה מאוד לקבל את זה. אני איש של משפחה והייתי בקשר טוב עם אמא שלי. כשהיא הבינה שאני במערכת יחסים עם גבר היה בינינו נתק של ארבע שנים. זו הייתה תקופה לא קלה. ליאור חידש את הקשר בינינו והיום אמא שלי חולה עליו כאילו שהוא הילד השלישי שלה".
ליאור: "ההורים שלי יותר פתוחים. לאבא שלי היה קצת קשה בהתחלה, אבל מהר מאוד הוא התחבר לאלי ומתנהג אליו כאילו היה בנו".
זמן קצר לאחר שנישאו פתחו השניים כאמור בהליך פונדקאות. כשראו שבקמפיין גיוס המונים אין התקדמות ממשית, לקחו הלוואה של כ־400 אלף שקלים והחלו בהליך פונדקאות באלבניה. "העוברים כבר היו מוכנים אבל יומיים לפני ההפריה המדינה סגרה את שעריה בפני זוגות חד מיניים", משחזר אלי. "רוב הכסף הלך ונשארנו עם חוב של 250 אלף שקל. אנחנו ממשיכים להחזיר 3,300 שקל כל חודש".
ליאור: "זה היה רגע קשה ומאכזב. בכינו והבנו שזה כבר לא ייצא לפועל. אלי לקח את זה קשה מאוד אבל אני סירבתי להתייאש. לא הוציאו לי את הרוח מהמפרשים".
אלי: "זו הייתה רעידת אדמה רגשית שאי אפשר לתאר, העולם קרס. הייתי בדיכאון ולקח לי כמעט שנתיים להתאושש. כעסתי על כולם, התנתקתי מהרבה אנשים. ידעתי שאין לנו דירה למכור, הבנק לא ייתן לנו עוד הלוואה, מה אנחנו עושים? איזו סיבה יש לי לחיים? ליאור היה זה שהרים וחיזק אותי".
אזרחים סוג ב'
השניים לא ויתרו על היעד שהציבו לעצמם, אך בינתיים פרצה מלחמת חרבות ברזל שלא הקלה על התהליך. "באותה שבת הייתי מרותק לטלוויזיה כמו כולם והתחלתי לבכות", מספר ליאור. "אמרתי, רק שיקראו לנו ונכנס בהם. הייתי באטרף להילחם. ארבעה ימים לאחר מכן גויסתי לגדוד 7064 של חיל ההנדסה בפיקוד צפון. לאחר כשלושה חודשים יצאתי למספר שבועות של התרעננות ואז נכנסתי לרפיח. רצינו לעשות את מה שצריך כדי לסיים את העבודה על הצד הטוב ביותר".
איזה יחס מקבל לוחם מהקהילה משאר הלוחמים?
ליאור: "אני כבר ותיק ולאף אחד אין בעיה איתי ביחידה שלי, אבל כשהגעתי לגדוד, בוא נאמר שלא כולם התחברו לקהילה. במשך שנים של הסברה הצלחתי להעלות את המודעות של להיות לוחם הומו. בצבא פועלים כדי לערב כמה שיותר את הקהילה אבל לא נעשה מספיק. חיילים מהקהילה משובצים בדרך כלל בתפקידים עורפיים, אבל אולי זה גם מבחירה. חלקם לא יוצאים מהארון".
בזמן שליאור פעל ברצועת עזה, אלי נותר בדירתם בראש העין, אליה עברו לאחרונה, וחרד לגורלו. "תמיד מדברים על נשות המילואים אבל שוכחים את בני הזוג", הוא אומר בתסכול. "אתה בחרדות, לא מתקשרים לשאול מה שלומך מאף משרד וכל 'הותר לפרסום' מקפיץ את הלב. אתה גם פוחד שידפקו בדלת, שתישאר לבד, שלא יהיה לנו ילד, שליאור לא יזכה להיות אבא, שלא נזכה להיות הורים".
ובינתיים 63 חברי כנסת הצביעו בעד החלת דין רציפות על חוק גיוס.
ליאור: "אני בעד שכמה שיותר ישרתו את המדינה, או בשירות לאומי או בצבא. בינתיים ה'ימין על מלא' פוגע בנו גם בתור קהילה ומטרפד כל דבר שקשור אליה. אני מרגיש שהמדינה לא עוזרת לי במה שאני צריך, ובכלל זה גם בעניין הלהט"ב - הכרת זכויות לסביות, רישום כנשואים, פונדקאות, רישום הילדים במוסדות שונים תחת אבא ואמא ולא הורה 1 והורה 2 ועוד. שקלנו אפילו לרדת מהארץ אבל המלחמה נתנה לנו תמריץ להישאר ולהילחם כי אין לנו מדינה אחרת למרות הממשלה. אני אוהב את הארץ הזו, כאן גדלתי וזה הבית שלי".
אלי: "ברור שזה פוגע. ליאור קרוב לחצי שנה במילואים ואנחנו לא שוויי זכויות. מרגישים יותר כמו אזרחים סוג ב' לעומת אלו שלא מתגייסים. אין לנו בעיה עם דתיים אבל כל אחד צריך לתרום. לא הגיוני שאחד יהיה בחזית ואחר יישב ללמוד".
איך המלחמה השפיעה על הזוגיות שלכם?
אלי: "היא השפיעה על האינטימיות, על המצב הכלכלי ולמעשה על הכל. אין לי משהו שממלא לי את החיים חוץ מליאור כרגע, ובמלחמה זה הרבה יותר חד וקשה".
ליאור: "המלחמה גרמה ללא מעט התנצחויות בינינו והשפיעה עלינו משמעותית מבחינה כלכלית. השכר שלי לא היה גבוה והיה לי קשה גם להיות במילואים וגם לקדם את הליך הפונדקאות".
קראו גם:
תגובות פוגעניות
לפני מספר שבועות ליאור השתחרר מהשירות, ומאז העלו בני הזוג הילוך בדרכם להשגת המטרה כשפתחו קמפיין גיוס המונים באתר 'giveback' בשם "מקימים משפחה". מתוך יעד של 225 אלף שקלים הם עומדים כעת על כשליש מהסכום ונחושים להשיג אותו במלואו עד תחילת אוגוסט. התורמים 50 שקלים ומעלה מקבלים שוברים שונים, ביניהם קינוחים מבית היוצר של אלי, בעל העסק 'מתוק בפה'.
איזה תגובות אתם מקבלים?
ליאור: "יש כאלו שלא אוהבים את הכיוון וטוענים שזה לא לפי התורה והאמונה שלהם, ויש גם תגובות יותר פוגעניות. לקחנו את זה קשה, כי אם אין לך משהו טוב להגיד, אז למה אתה אומר? אם אתה לא רוצה לתרום, הכל בסדר, אבל התגובות השליליות לא נעימות".
מצליחים לדמיין את עצמכם עם תינוק או תינוקת?
ליאור: "אני חושב על זה כל יום, אבל קודם נזדקק לכסף. בעזרת השם יהיה לנו ילד ונוכיח לכולם שאת הבלתי אפשרי אפשר להפוך לאפשרי".
אלי: "אנחנו רואים את עצמנו בעיצומו של הליך פונדקאות. עד שלא אגיע ליעד לא אדמיין את זה קורה. הדבר שאני הכי רוצה זה להיות אבא. אני לא מחפש כסף, אלא רק להיות הורה. לא רק כדי לפצות על הילדות שלי, אלא זאת המהות שלי, להיות אבא. בנוסף, אבא שלי חולה אלצהיימר ואני רוצה שהוא יזכה לראות נכדים ויכיר אותם".
רוצים לסייע לאלי וליאור?
ניתן להעביר ב"ביט" למספר: 052-8765657.
