אם מישהו חושב שללימוד דברים חדשים יש מגבלה של גיל, מומלץ לו לדבר עם יהודה טליס (80). האיש, שסיפור חייו הוא תמצית הישראליות, סיגל לעצמו תחביב חדש דווקא במתחם הדיור המוגן בפתח־תקוה - בניית שעוני קיר מחומרים שונים שהוא מוצא בכל מקום אפשרי.
ולא, אין לו שום ניסיון או רקע כלשהו בתחום. מה שכן יש לו הם סקרנות טבעית וחוש טכני מפותח, שסייעו לו לבנות כבר עשרות שעונים.
"לא צריך לפחד להתחיל דברים חדשים", הוא אומר. "מי שמנסה יצליח בסופו של דבר. אם נכשלים פה ושם, אפשר תמיד להתחיל מחדש. תמיד תזכרו: לא עשית, לא יהיה לך".
"ממש זכינו"
טליס נולד בישראל למשפחה עם שמונה אחים ואחיות. בשנת 1953 הוא עבר לקיבוץ ארז בתור נער חוץ, ובגיל 15 חזר לעיר העברית הראשונה להשלים השכלה בבית ספר. בצבא היה מ"כ בבית ספר לנהיגה בבה"ד 6, וכמה שנים אחרי התחתן בגיל 23 עם אהבת חייו לה הוא נשוי כבר 57 שנים.
קראו עוד>>
"אחרי שהשתחררתי מהצבא הלכתי לעבוד בכור הגרעיני בדימונה בהתקנת הצנרת של המקום", הוא מספר. "בשנת 1960, לאחר תקופה של שנה וחצי בכור, חזרתי להיות עצמאי בתחום הפצת הספרים. כשראיתי שיש צורך במשהו מקצועי יותר מהדפסות בעיתונים, הוצאתי בעצמי ספר 'מדריך מסחר ותעשייה' בדומה לדפי זהב".
משם הוא התפתח לתחום של מועדונים ואף לקבלנות בניין, ובין היתר בנה בתים ובניינים בתל אביב ובפתח־תקוה. עד לפני 10 שנים הוא עוד עסק בתחום.
מדוע בחרת לעבור לדיור מוגן?
"גרתי ברמת השרון בבית ענק ומפואר. כשכל חמשת הילדים יצאו מהקן, אשתי ואני הרגשנו לפעמים קצת לבד. חבר שבא לבקר אותי אמר לי שאני גר ב'כלוב של זהב'. יום אחד ראיתי בטלוויזיה פרסומת לדיור מוגן חדש בפתח־תקוה. הגעתי לראות את המקום בעיניים של יזם והבנתי שהוא יכול להתאים גם לנו".
הזוג טליס הבין ששינוי הוא לאו דווקא דבר רע ובמקום מגורים בבית גדול לבד, נכנסו בספטמבר 2019 ל"בית בלב" בפתח־תקוה שרק נפתח באותה התקופה.
"זו החלטה נבונה שעשינו", אומר יהודה. "פתאום ראינו שיש עוד דרכים לחיות בגיל מבוגר. בקורונה ממש זכינו כי לא היינו לבד בכלל. אנחנו מאוד מרוצים מהצעד והשינוי הדרסטי שעשינו בחיים".
איך נראית שגרת היום שלך?
"כל החיים הייתי בים ועשיתי ספורט. עם השנים ראיתי שהגוף מתקשה לעשות את הפעילות שהייתי עושה פעם. אבל בזכות המעבר לדיור המוגן חזרתי לעשות פעילות ספורט שלוש פעמים בשבוע, כולל בריכה, מכון כושר, תרגילי מתיחות ועוד. כל יום בשש בערב אנחנו נפגשים עם חברים בקפיטריה עד למופע המרכזי ולהרצאות".
"חדוות היצירה"
ויש עוד משהו משמעותי בחייו שהתפתח בדיור המוגן. "מדי יום ראשון אני מעביר את זמני ביצירה בדירת האומנים, ושם אני יוצר את השעונים", הוא מספר.
איך הגעת לזה?
"ישבתי בקפיטריה וראיתי שהגיע בחור חדש לדיור המוגן. הוא הראה לנו איך הוא עשה שעון מגלגל שיניים של אופניים. ביקשתי ממנו לתקן שעון ישן שהיה ברשותי, וכשראיתי איך הוא עושה את זה חשבתי לעצמי שגם אני יכול לעסוק בזה. הרי חלק משמעותי מחיי עסקתי בעבודה בבניין והבנתי שיש לי את הכלים והידע. כך התחלתי לקחת כל מיני חומרים ולייצר מהם שעונים".
מאיפה אתה משיג את החומרים?
"מכל מיני מקומות, כולל מהרחוב. מצאתי גם בשוק הפישפשים כשקניתי גרוטאות בגרושים. גם הדיירים מביאים לי כל מיני חפצים שבורים ואני עושה מהם שעונים".
מה אתה עושה עם כל השעונים?
"הם נמצאים בדירת האמנים בדיור המוגן. אני גם מוכר מעט מהשעונים לדיירים או עובדים שמבקשים ממני ליצור עבורם מתנות. שני השעונים הראשונים שייצרתי תלויים בבית שלנו בדיור".
מה המשמעות של השעונים עבורך?
"הקשר שלי עם השעונים מיוחד כי אני מרגיש שזה דבר חי. פתאום אני רואה איך המחוג הקטן עובד, וזו ממש יצירה חייה בשונה מציור לדוגמא. הדבר הנוסף והמשמעותי הוא נושא היצירה, אני מאוד נהנה ממנה. תמיד היה בי את החוש וחדוות היצירה".
שעונים זה מייצג של זמן. מה המשמעות של הזמן עבורך?
"זמן לא משחק אצלי תפקיד. אני טמפרמנט מטבעי, ובילדותי הייתי קצת ג'ינג'י עם נמשים. אני לא מאמין איך הגעתי לגיל 80. שאלו אותי לא מזמן אם הייתי רוצה לחזור לילדות. אמרתי שכן אבל בתנאי שיהיו לי אותם חיים, אותם ילדים ואותה אישה. היו לי חיים טובים, הכל היה בקנה מידה גדול".
איזה סיפוק זה נותן לך?
"סיפוק גדול. אני כאילו אספן של גרוטאות וכל פעם מחפש ומדמיין ממה אני יכול לעשות שעון או מאיזה חפץ אפשר לייצר אותו".
איך הסביבה מקבלת את התחביב שלך?
"הדיירים בבית הם כמו התלמידים שלי שנהנים מהיצירה שלי ומשתפים פעולה. אני גם משתף אותם בהתלבטויות שיש לי ביצירות. בדירת האמנים יש עוד דיירים שיוצרים בחוגי הקרמיקה והציור, וביחד אנחנו עושים את השעונים. למשל, אני מרכיב את השעון ואחת הדיירות שהיא ציירת מוסיפה אלמנט וקישוט".
לכל העדכונים: חדשות פתח תקוה
