שרון ומעיין פרנקו (21, 16) מחולון נותרו יתומים לאחר שאמם אוריאנה נפטרה ממחלת הסרטן, וכעת הם נאלצים להתמודד עם חברת עמידר שדורשת מהם לשלם חוב עצום. אם לא די בכך, הם מוגדרים כעת פולשים לדירה שבה חיו כל חייהם, ועלולים לאבד את קורת הגג שלהם.
המאבק של אוריאנה
במשך שנים ארוכות סעדה האם אוריאנה את אמה החולה בדירת עמידר בשכונת ג'סי כהן בעיר. היא לא התעסקה יותר מדי בעתיד אלא בהווה, גידלה את שני ילדיה כאם יחידנית לאחר שאביהם נרצח בשנת 2012, ובעיקר ניסתה לשרוד.
בשנת 2018, כשאמה נפטרה, גילתה פרנקו, שבשלב זה כבר אובחנה כחולת סרטן סופני, שלמרות שחיה כל חייה באותה דירה עם אמה, היא לא מוגדרת כדיירת ממשיכה, ועל כן נדרשת לפנות את הדירה. פרנקו פנתה לרשויות, לבית המשפט, משרד השיכון ועמידר, בדרישה להכיר בה כדיירת ממשיכה במטרה לדאוג לבית יציב ובטוח לילדיה גם לאחר לכתה.
במקביל, היא החלה לקבל דרישת חוב לתשלום שכר דירה בסך 2,700 שקלים, אך לנוכח מצבה, לשובר תמיד הוצמד שובר נוסף שביטל את התשלום.
פרנקו נאבקה במשך חמש שנים לקבל הכרה. היא התייצבה לדיונים גם כשמצבה הורע, וכשהבינה שהיא במצב סופני, התגייסו גם פעילים חברתיים בעיר לסייע לה, אך ללא הועיל. בחודש שעבר היא נפטרה, מותירה אחריה שני ילדים שאיבדו את כל היקר להם ועלולים למצוא את עצמם גם ללא קורת גג.
דרישת החוב
לאחר פרסום סיפורם ב"מיינט", קיבל המקרה הטראגי חשיפה רבה והרשויות הבטיחו למצוא להם פתרון הולם, אלא שלהפתעתם של האחים, זמן קצר לאחר מכן נמסר להם כי "ירשו" את החוב של אמם בסך 172 אלף שקלים.
"בסך הכל התקשרתי לברר מה אפשר לעשות כדי להמשיך את התהליך שאמא התחילה", מספר בנה של אוריאנה, שרון, חייל משוחרר שעובד כנהג מונית. "הרי ימים ספורים לפני שנפטרה היה לה דיון בבית המשפט. זה אומר שהיה כיוון, שעוד אפשר לטפל במצב, אבל הפקידה אמרה שכיוון שאנחנו היורשים שלה, החוב שלה עובר אלינו. כששאלתי במה מדובר, היא אמרה שיש לאמא חוב בסך 172 אלף שקלים.
"הייתי המום. איך אפשר להפיל חוב כזה על אם חד־הורית חולה? ואיך אפשר להעביר אותו על שמי מבלי שנתתי הסכמה לכך? אני בן 21, אחותי בסך הכל בת 16. הם מכניסים אותנו לחובות עוד לפני שהתחלנו את החיים שלנו.
"אמרתי לפקידה שיש לנו את כל השוברים, אמא שמרה את מה שצריך, ולכל שובר חוב שנשלח בחמש השנים האחרונות הוצמד שובר ביטול. זה אומר שהם לא דרשו ממנה את הכסף, אז מהיכן החוב הזה? הרי מי שזכאי לדיור של עמידר משלם רק כמה מאות שקלים. אדם שיש לו סכומים כאלה לשלם מדי חודש לא חי מרצונו בדירת עמידר".
האטימות הממסדית
אם המצב לא מספיק מסובך, כעת מתברר שכיוון שהאם לא הוכרה כדיירת ממשיכה, הילדים מוגדרים כפולשים. בגלל מצב זה, לא רק סכנת הפינוי מרחפת מעל ראשיהם, אלא גם דרישת שכר דירה שאינו תואם כלל את הדירה בה הם חיים ואת מצבם.
קראו גם:
"עכשיו הם טוענים ששכר הדירה עלה ל־5,000 שקלים, סכום שכמובן אין לי איך לשלם, אז החוב למעשה הולך וגדל. להערכתי הם מחכים שמעיין כבר לא תהיה קטינה, ואז יזרקו אותנו לרחוב עם חוב של חצי מיליון שקלים.
4 צפייה בגלריה
"יזרקו אותנו לרחוב עם חוב של חצי מיליון שקלים". שרון ומעיין פרנקו
(צילום: קובי קואנקס)
"אנחנו מנסים לשקם את חיינו, והם רק גוררים אותנו עמוק יותר. אמרתי לפקידה, אין לנו אף אחד, נותרנו לבד בעולם, ילדים של בורא עולם, ואין מי שיעזור לנו, אין אף אחד בעולם שעוד יכול לשמור עלינו. כשהסיפור פורסם כולם הבטיחו לסייע, אמרו שיימצא 'פתרון הולם'. אין שום דבר הולם בלעולל לנו דבר כזה. אני יושב מול פקידים ומנהלים, מפילים עליי בירוקרטיה רגע אחרי שאמא שלי נפטרה ואני אובד עצות. אלה אנשים שלא פועלים עם הלב, רק עם החוקים והספרים. אבל הצדק לצידנו. אמא חיה בדירה הזאת כל חייה, למעט מספר חודשים לפני שנים רבות. על פי חוק היא זכאית, ואנחנו בוודאי זכאים, כשני יתומים".
החברים מנסים לסייע
חבריה של פנקו, בהם יו"ר ועד ההורים העירוני בחולון, בת אל בן דויד, מלווים את המשפחה זמן רב, ודווקא עכשיו הם משוכנעים שאפשר לסייע.
"שרון בסך הכל ילד, הוא לא צריך להתמודד עם כל הבירוקרטיה הזאת. יש לו זכויות כי הוא נולד וגדל בדירה הזאת. גם אם יש להם ספק לגבי אוריאנה, לגבי הילדים אין בכלל שאלה. גם אם הם לא חיו בדירה הזאת, על פי הקריטריונים הם זכאים לדיור ציבורי. הם בסך הכל שני ילדים, אז שיציעו להם אלטרנטיבה.
"לגבי החוב, זו פשוט אכזריות, מנסים לקבור אותם עמוק יותר ב'ברוך'. פעם אחרי פעם אוריאנה ביקשה שיבטלו את הדרישה, וכל פעם היו משתיקים אותה ואומרים שאין לה מה לדאוג כי לחוב הוצמד שובר ביטול. היא האמינה להם, ועכשיו הם מפילים את זה על ילדיה. עד הרגע האחרון אוריאנה נלחמה לקבל הכרה, היא דאגה לילדים שלה. פגשתי אותה ימים ספורים לפני שנפטרה והבטחתי לה שנעשה הכל כדי לדאוג להם".
התקווה לעתיד
בדירה הצנועה בשכונת ג'סי כהן שרון ומעיין מנסים לשוב לשגרה. הוא חזר לעבודתו, היא לבית הספר. את החגים הם מתכננים לבלות עם הדודים, וכרגע הם מסתגלים למציאות חדשה בה הם צריכים לדאוג לעצמם.
כיצד אתם מסתדרים מאז שאמא נפטרה?
"זה לא קל. איבדנו את אבא בגיל צעיר. במשך שנים סבתא הייתה כמו אמא ואבא עבורנו, ואחרי שהיא נפטרה היה לנו מאוד קשה, ועכשיו גם אמא לא איתנו. איבדנו את הכל. נותרנו רק שנינו.
"כרגע אני רואה מטרה אחת לנגד עיניי ‑ רק את מעיין. חשוב לי לדאוג לה. אני עובד כנהג מונית, ומעריך שאיאלץ להוריד מעט בשעות העבודה כדי להיות גם קצת בבית, כי היא צריכה אותי. אני יודע שאצטרך להקריב הרבה, אבל אני באמת עושה את זה באהבה גדולה. לפעמים היא מתקשרת מבית הספר, אומרת שקשה לה. אני מבין אותה, זו תקופה לא קלה. אני חולם לבנות לנו עתיד, ששנינו נצליח בחיים, שתהיה לנו נקודת פתיחה טובה יותר. אני יודע שאמא שומרת עלינו מהשמיים, שהיא תעשה כל מה שהיא יכולה כדי לעזור לנו. אף פעם לא דיברנו על היום שהיא לא תהיה כאן. היא האמינה בכל ליבה שתמצא דרך להחלים ולהמשיך להיות איתנו. לא חלמנו שהיום הזה יגיע ונחיה שני ילדים בלעדיה".
תגובות
מעמידר נמסר בתגובה: "עמידר מצויה בקשר שוטף עם המשפחה והבהירה לה את התהליך הצפוי ואת המצב הנוכחי. הנתונים שהובאו בכתבה אינם נכונים. נמשיך ללוות את המשפחה ולעדכן אותה בהתפתחויות".
ממשרד הבינוי והשיכון נמסר בתגובה: "משרד הבינוי והשיכון משתתף בצער המשפחה ועומד בקשר רציף עם גורמי הרווחה בעיר במטרה לסייע ככל הניתן למשפחה. שאר הנושאים נמצאים בבדיקה".
