מלחמת חרבות ברזל הותירה צלקות בגופם ובנפשם של רבים, וכל אחד מהם מחפש דרכים להנציח את האסון ולהתמודד איתו. בשבועות האחרונים נראה שההנצחה על הגוף הפכה לתופעה: עוד ועוד אנשים מגיעים למכוני הקעקועים בפתח תקוה ומקעקעים על גופם סממנים הקשורים למלחמה.
שלושה מקעקעים מהאזור מספרים על הגל ששוטף את המדינה, על הקעקועים המבוקשים ביותר וגם על ההשפעה עליהם עצמם.
קעקועי נובה
"מאז שהתחילה המלחמה העבודה אמנם ירדה משמעותית כי אנשים פחות מגיעים בגלל המצב וחלק במילואים, אבל יש כאלו שכן מגיעים וכל אחד מספר את הסיפור שלו. אנשים לוקחים ללב ומרגישים שעשיית קעקוע תעזור להם", אומר אנדרי גנץ', בעל המכון "סטודיו גנץ' קעקועים".
מיהם האנשים שהגיעו אליך?
"יש מגוון רחב: צעירים, הורים לילדים, נשים בשנות ה-40 שמעולם לא עשו קעקוע ובאו לקעקע מגן דוד כדי להזדהות ולהתחבר לעם. אפשר לומר ש-60 אחוז מהעבודה שלנו היום הם קעקועים שקשורים למלחמה. אנשים מבקשים מגן דוד, תאריך תחילת המלחמה, מפה של ארץ ישראל, 'עם ישראל חי'. על כל הקעקועים שקשורים לנובה אני לוקח מחיר סימלי, כ-180 שקלים במקום 300-350 שקלים, ואת הסכום אני תורם לבית הכנסת".
אילו קעקועים זכורים לך במיוחד?
"הגיעו אליי שלוש בנות לקעקע את שמה של חברה שלהן, עדיאל טויטו ז"ל (מתמודדת בעונה השנייה של תכנית הבישול 'המטבח המנצח', מ.ד), שנרצחה במסיבה כשחגגו לה יום הולדת 32. במקרה אחר, באה אליי אישה בשנות ה-60 בלי קעקועים שרצתה לקעקע את התאריך ה-7.10. כששאלתי אותה באיזה אזור, היא ענתה לי: 'על היד, איפה שעשו בגטו'. התשובה שלה עשתה לי צמרמורת".
גנץ' מעיד כי הסיפורים שהוא שומע בסטודיו לא פשוטים. חלקם ממש קשים לעיכול. "זה עצוב, כואב ונוגע ללב", הוא אומר. "אני מנסה לעבור את זה, ובשבת הולך לבית הכנסת ומתפלל לשלום החיילים והחטופים. אם פעם אנשים הגיעו למכוני קעקועים בשביל החוויה, היום הם מחפשים את הסמל וההנצחה".
המקעקע הוא פסיכולוג
גם מתן לב ואחיו איתי, בעלי "קקטוס קעקועים ופירסינג", מרגישים שקעקועי המלחמה תופסים היום נפח רציני: "הדיו מרפא והקעקועים עוזרים לאנשים להתמודד עם טראומה. המקרה האיום והנורא זעזע את כולנו ואין בן אדם שזה לא פגש אותו בדרך כזאת או אחרת. היו לנו לקוחות שנכחו בטבח, בין אם חברי קיבוץ או כאלו שחגגו במסיבה ופגשו את הרוע הטהור הזה.
"בשבוע הראשון החלטנו לא לעבוד במתכונת רגילה, אלא בשביל אנשים שחוו את האירוע ורצו סוג של הנצחה עבור הקרובים שלהם. לקחנו על עצמנו לקעקע בהתנדבות מלאה, פתחנו את הדלתות ללא שום מטרת רווח והיינו שלושה אנשי צוות שנרתמו למשימה. עבדנו במספר שעות מצומצם מדי יום כדי לתת מענה לאנשים שחיפשו דרך לפרוק. בשבועות האחרונים אנחנו מנסים לחזור לאט לאט למתכונת רגילה אבל עדיין לא חזרנו לשגרה. לצערי לא נוכל להתאושש מהאירוע הזה בקרוב".
מה אנשים מבקשים לקעקע?
"קעקועי המלחמה תופסים נפח עצום מהיקף העבודה שלנו. זה התחיל ממצב של 100 אחוז, עכשיו זה קצת ירד אבל עדיין עומד על 60 עד 70 אחוז מהעבודה. אנשים מבקשים לקעקע את תאריך תחילת המלחמה כשהספרה 7 בצבע אדום, יש קעקועים של נובה, מגן דוד, מפת ארץ ישראל וקעקועי אריות בצבע כחול על גבי לבן.
"לפני כמה ימים הגיע לסטודיו אדם שלצערנו הרב איבד את אשתו ואם ילדיו באחת מהמיגוניות. הוא בחר להנציח אותה עם קעקוע שנושא את שם החיבה שנתן לה. קעקענו לו את מפת ארץ ישראל עם התאריך בו נרצחה ושתי הודעות הווטסאפ האחרונות שהיא שלחה לו – 'גמאני', ו-'אנחנו מסתתרים'. ל'גמאני' יכולות להיות הרבה משמעויות - גם אני אוהבת, גם אני מפחדת ועוד. זה קעקוע שריסק אותנו בסטודיו. אמא לילדים קטנים יצאה לבלות ולא חזרה. זה אחד הקעקועים שריגשו אותנו מאוד".
ספר על הדינמיקה עם הלקוחות בזמן העבודה.
"אומרים ש'המקעקע הוא הפסיכולוג הכי טוב שלי', וככה זה עובד. אנשים לא עוצרים ומספרים עד לפרטי פרטים. הם רוצים לשתף ושמחים שיש מישהו שמקשיב להם, הם צריכים לפרוק את זה. אנחנו שמחים להיות המשענת הקטנה שלהם.
"אנחנו מוצפים בסיפור אחרי סיפור. יש אנשים שסיפרו שהתחבאו מתחת לשירותים כימיים, מתחת למקררים או בתוך עצים ופחדו לנשום. אתה שומע את הסיפורים של אלו שניצלו ואומר 'וואו, זה מטורף'".
איך אתם מתמודדים עם הסיפורים האלה?
"מצד אחד קשה להישאר חזקים, ומצד שני, צריך להמשיך. אם הם, שחוו הכל, נותנים לך קצת אור בקצה המנהרה ואומרים בעצמם שהחיים ממשיכים, אז מי אנחנו? הם אלה שממלאים אותנו בכוחות".
התצפיתנית שעשתה צמרמורת
לאלונה רכסון, ממכון הקעקועים "שוגר אינק", לקח הרבה זמן לקחת אוויר ולהניע מחדש את העסק. "הייתי בהלם ולא עבדתי קרוב לשלושה שבועות", היא מספרת. "כל התורים התבטלו או זזו, וכרגע אנחנו מתמודדים עם שיבוץ שלהם מחדש יחד עם תורים חדשים.
"יש לא מעט חבר'ה שעושים קעקועים שקשורים למצב, בין אם מגן דוד או מפת ארץ ישראל אבל לא רק. הגיעה אליי תצפיתנית שהייתה באירוע וקעקעה סוג של סמל הגנה ביומטרי. זה עשה לי צמרמורת. באופן כללי, אם בעבר אנשים שבאו לקעקע מגן דוד היו עושים את זה באזורים מוצנעים יותר בגוף כדי שיבלטו פחות, עכשיו הם רוצים לעשות את ההיפך ומבקשים קעקועים גדולים ובאזורים גלויים יותר. הם אומרים לי, 'אני לא מפחד, רוצה שיראו'. יש בתקופה הזאת יותר אומץ וגאווה".
קראו גם:
בלא מעט היבטים, אנשים רבים משווים את התקופה הנוכחית לתקופת הקורונה, ורכסון מוצאת קווי דמיון בין שתי התקופות גם בעולם הקעקועים: "בזמן משבר אנשים אומרים 'תמיד רציתי קעקוע ופחדתי לעשות'. הם מרגישים שהם נמצאים בסיטואציה מסכנת חיים, מרגישים על הקצה ואומרים, 'לא הספקתי לעשות הרבה דברים', ואז הם באים לעשות קעקוע - גם אם הם בני 60-70".
מה עובר לך בראש כשאת מנציחה על גופם את סמלי המלחמה?
"זה מאוד מרגש ויפה בעיניי לראות שאנשים פועלים מתוך אחדות מטורפת. כשהמצב יירגע יותר אני ארצה להציע לחיילים שירות בחינם או בעלות מינימלית, מגיע להם וגם לאנשים מהעוטף".
