אחד הצדדים החיוביים בתקופת הקורונה, ואין הרבה כאלו, הוא הירידה בכמות הנפגעים בתאונות הדרכים מאז פרוץ המגפה. הסגרים וההגבלות אמנם לא תרמו יתר על המידה למצב הכלכלי או הנפשי של התושבים, אבל הם כן גרמו ליותר משתמשי דרך לשמור על חייהם.
על פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד), בשנה היוצאת, תשפ"א, נפגעו בפתח־תקוה 382 בני אדם לעומת 414 שנפגעו בשנה שקדמה לה. למרות הנתון המעודד, מהנתונים עולה גם תמונה מדאיגה לגבי תאונות עם מעורבות קורקינטים ואופניים חשמליים - 77 נפגעים, ביניהם שני הרוגים, מתוך חמישה שנהרגו בתשפ"א (לעומת 59 נפגעים בתש"פ שהסתיימה ללא אף הרוג).
"חקיקה וענישה"
"כיום, לא רק בפתח־תקוה, יש עליה בתאונות של רוכבי אופניים וקורקינטים חשמליים", אומר בוחן התנועה, משה וייסמן, שמסביר את הגורמים לכך מנקודת מבטו. "ראשית, אני מאשים את ההורים שקונים לילדים קורקינטים ואופניים חשמליים ולא נוקטים בכל אמצעי הזהירות. על פי החוק, הנסיעה בכלי חשמלי מותרת מעל גיל 16.
"יש הרבה ילדים שמתחת לגיל הזה ובכל זאת רוכבים על הכלים האלו בידיעת ההורים. הם לא מבינים את חוקי התעבורה, לא יודעים מה אומרים התמרורים ומכאן מתחילה הבעיה.
קראו עוד>>
"גם הקורקינטים שמיועדים להשכרה בשיתוף הרשויות המקומיות, אני כילד יכול לבקש מאדם מבוגר שישכיר בשבילי קורקינט, כך שאין מספיק מעקב ובדיקה מי לוקח את הכלי".
לא בכדי מדבר וייסמן על עלייה במעורבות הצעירים בתאונות עם כלים חשמליים. על פי הנתונים בפתח־תקוה, בשנת תש"פ שישה מתוך 43 נפגעים בתאונות עם אופניים חשמליים היו בגילאי 11-20 (13.95 אחוז). לעומת זאת, בשנת תשפ"א מעורבות הנפגעים בחתך הגילאים המדובר עלתה למעל 20 אחוז (12 מתוך 58 סך הכל).
אז מה הפתרון לבעיה?
"חקיקה והחמרת הענישה", אומר וייסמן. "עד היום לא שמעתי על הורים שזומנו לדין או שהוגש נגדם כתב אישום לאחר שאישרו לילדיהם לרכב על כלי דו גלגלי חשמלי בזמן שאסור להם. ברגע שזה יקרה ויפורסם בתקשורת אז אולי זה יעזור וההורים יחשבו פעמיים".
"הלב נשבר"
במקביל לעלייה בעיר בכמות הנפגעים בתאונות במעורבות כלים דו גלגליים חשמליים יש, כאמור, גם בשורות חיוביות בדמות ירידה במספר הפצועים בקרב הולכי הרגל ורוכבי האופנועים והקטנועים:
156 הולכי רגל נפצעו בתש"פ (שבעה קשה ו־149 קל) לעומת 107 בתשפ"א (שלושה קשה ו־104 קל), ו־179 רוכבים נפצעו (6 קשה ו־173 קל) בשנה החולפת לעומת 186 בשנה שקדמה לה (12 קשה ו־174 קל).
אלא שלמרות הירידה בכמות הפצועים, שני הולכי רגל ורוכב אופנוע קיפחו השנה את חייהם, בנוסף לרוכב אופניים חשמליים ורוכב קורקינט, לעומת אפס הרוגים בתש"פ.
על כך אומר ארז קיטה, מנכ"ל עמותת אור ירוק: "הלב נשבר כשרואים את התוצאות הטראגיות של תאונות הדרכים. ליבי עם המשפחות השכולות ואני משתתף בצערן. שנת 2021 מסתמנת עד כה כשנה קטלנית ביותר, שנת כישלון עצום בכבישים עם עליה של 11 אחוז בהרוגים בהשוואה לתאריך המקביל בשנת 2020.
"המרחב העירוני מנקז לתוכו נפגעים רבים בתאונות דרכים. למעשה זו זירת היפגעות מאוד ברורה עם מאפיינים דומים ואוכלוסיות הנמצאות בסיכון גבוה להיפגע בתאונות דרכים. השינויים התחבורתיים שנגרמו מווירוס הקורונה עלולים להחריף ולהגביר את מגמת ההיפגעות בתחום העירוני, כשרבים ייעשו שימוש באופניים וקורקינטים חשמליים במקום שימוש ברכב פרטי".
בעמותה ניתחו בין היתר את כל הצמתים העירוניים בישראל על בסיס נתוני ההיפגעות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה במשך שלוש שנים (2017-2019), כשסף הכניסה לרשימה הוא צומת שבו התרחשו שלוש תאונות ומעלה בשנת 2019.
בפתח־תקוה נמצאו 17 צמתים אדומים שבהם נפגעו 183 בני אדם בתאונות דרכים בשלוש השנים, כששניים מתוכם נהרגו.
הצומת שנמצא כמסוכן ביותר בעיר הוא מפגש הרחובות הרב משה מלכה, ז'בוטינסקי וקפלן, שבמהלך 2017-2019 נפגעו בתחומיו 27 בני אדם (הרוג אחד, שלושה פצועים קשה ו־23 פצועים קל). אחריו ניתן למצוא את צומת היצירה-עמל (24 פצועים קל) וצומת גיסין-זבולון המר-הרב משה מלכה (20 פצועים קל).
בנוסף, גיבשו בעמותה רשימה של רחובות אדומים ומסוכנים בעיר על פי מספר הנפגעים בתאונות שאירעו בהן בין השנים 2017-2019. בראש הרשימה ניצב רחוב ז'בוטינסקי (שלושה פצועים קשה ו־27 קל) ואחריו הרחובות רוטשילד (ארבעה פצועים קשה ו־19 קל), קפלן (פצוע אחד קשה ו־21 קל) ובר כוכבא (שניים פצועים קשה ו־14 קל).
"הסברה וסבלנות"
כדי להפחית את כמות ההרוגים בפרט וכמות התאונות בכלל, אומר קיטה כי "במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים חייבים להעניק סמכויות לראשי הערים כדי שכל אחד ואחת מהם יקדמו את הבטיחות בעיר שלו. חייבים לקדם במהירות את המשך פרויקט 'אופנידן' אשר במסגרתו סוללים מסלולי רכיבה בטוחים לרוכבי האופניים הרגילים, החשמליים והקורקינטים הממונעים.
"במקביל, יש להרחיב את הפרויקט גם לערים נוספות בכל רחבי הארץ. בצד השיפור בבטיחותם של רוכבי האופניים, יש לאתר את נקודות התורפה להולכי הרגל כמו גם מעברי החציה האדומים, ולשפר בהם את התשתית במטרה לצמצם את מספר הולכי הרגל הנפגעים בערים.
"רק שילוב זרועות בין ראשי הערים ומשרד התחבורה והבטיחות בדרכים יוכל להביא לצמצום במספר הנפגעים בתחום העירוני".
וייסמן טוען כי יש אחריות רבה גם על הולכי הרגל: "המכשירים הסלולרים מהווים צרה גם להולכי הרגל כי אתה חוצה בלי להסתכל וחושב שאם תעבור הכל יהיה בסדר".
אז מה צריך לעשות לדעתך כדי להפחית את כמות התאונות וההרוגים בעיר?
"ברגע שאני יודע שההרוגים היו ברחוב מסוים, צריך למקד את האכיפה באזור הזה באמצעות שיתוף פעולה בין המשטרה לעירייה. אפשר לשקול גם סלילת באמפרים והורדת המהירות באותו מקטע רחוב, אבל כל זה צריך להיעשות אחרי מיפוי וחשיבה נכונה. בסופו של דבר הכל מתנקז לחינוך, הסברה וסבלנות של משתמשי הדרך.
"אבל קודם כל אנחנו כנהגים צריכים לנהוג בסובלנות וסבלנות. אין מה למהר או להידחף כי אם זה לא יסתיים בתאונה זה עלול להסתיים בקטטה".
לעדכונים: חדשות פתח תקוה
