"לכל אחד יש את החבילה שלו, ששולחים לו מהדואר. במקרה שלי זו לא חבילה מהדואר, אלא מהשמיים ולכן אתה לא יכול להחזיר אותה. כל אחד צריך לקבל את מה שקיבל באהבה", כך אומר השבוע באופן מעורר השראה הזמר והיוצר גידי שמור (59) מפתח־תקוה שאיבד את ראייתו כשהיה רק בן שנה.
קראו גם:
שמור, שפרץ לתודעה באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, אחראי על קלאסיקות ים תיכוניות כמו "זר בעולם" ו"יושב בבית קפה קטן", ובשום שלב הוא לא מאפשר למגבלת הראיה להפריע לו בשגרת חיים רגילה לחלוטין. מלבד העובדה שכתב והלחין עשרות שירים, הוא מעיד על עצמו כי שיחק כדורגל בצעירותו ("אין לי הסבר לזה, אולי הכרתי טוב את המגרש"), רכב על אופניים ווגם במטבח הוא נחשב לשף חובב.
לאחרונה, אחרי שני עשורים רדומים יחסית מבחינת יצירה מוזיקלית, בהם פנה גם לאפיקים אחרים כדי להתפרנס, הוא הוציא סינגל חדש בשם "לא יוצאת ממני".
"חיקויים בשכונה"
ילדותו של שמור לא הייתה פשוטה בלשון המעטה. "בגיל שנה סבלתי מגלאוקומה (מחלת עיניים - מ"ד), שזה די נדיר יחסית לגילאים האלה", הוא מספר. "עברתי סדרת ניתוחים שרק הרעו את המצב עד שאיבדתי את הראיה לגמרי. למרות זאת, הוריי ז"ל גידלו אותי כילד רואה לכל דבר. הייתי מעורה בחברה ולמדתי בבתי ספר רגילים".
איך הסתדרת?
"מצוין. מבחינה חברתית הייתי יותר ממקובל, אפילו מנהיג החבורה, אם אפשר לומר, הרבה בזכות התכונות שהיו לי כמו מנהיגות וחוש הומור מפותח. תמיד הייתי עם כולם ולא התמסכנתי".
חווית הערות פוגעניות?
"היו פה ושם אבל מעט מאוד. לא משהו שגרם לי למפחי נפש"
את צעדיו הראשונים על הבמה עשה בכלל כסטנדאפיסט. "הייתי עושה חיקויים בשכונה, ופעם אחת הופעתי במסיבת פורים בתיכון", הוא נזכר. "חיקיתי את ראש הממשלה דאז, מנחם בגין ז"ל, ודמויות נוספות. כל בית הספר היה בשוק. אני זוכר עד היום את השאגה של כולם בזמן שהופעתי. החלטתי לפתח את זה יותר, כתבתי מערכונים וייצגתי את פתח־תקוה בהמון הופעות יחד עם אסנת וישינסקי שהופיעה כזמרת. מאז היוצרות התהפכו".
מה גרם לך לעבור למוזיקה?
"ידעתי שהסטנדאפ הוא זמני ותמיד היה לי את הפן המוזיקלי כי גם בהופעות שילבתי בין השניים. בשנות העשרים של חיי התחלתי לכתוב שירים ולנגן בקלידים. אנשים ששמעו אותי התלהבו ואמרו לי שאני צריך להוציא אלבום וכך נולד 'זר בעולם'".
השיר הראשון באלבום, הנושא את אותו שם, הפך ללהיט שזכה למספר חידושים על ידי אורן חן, לירון רמתי וליאור מיארה, ובנוסף הפך להמנון באצטדיון טדי במשחקיה של בית"ר ירושלים.
מה גרם לך לכתוב אותו בעצם?
"לא יודע, אולי כתבתי אותו מהתת־מודע. אני יכול לומר שהיום אני לא מרגיש זר בעולם. זה שיר שכתבתי בשנות העשרים לחיי ואני לא יודע אם הייתי כותב אותו כך היום".
מה זה עושה לך כשאתה שומע את אלפי אוהדי בית"ר ירושלים שרים אותו?
"אני מבסוט כי אני גם אוהד את בית"ר. כל אחד אוהב ששרים את השירים שלו. אני מתפלא כי זה חבר'ה צעירים והשיר יצא לפני זמן רב".
שיר נוסף שלך, "יושב בבית קפה קטן", מזוהה בקרב רבים דווקא עם שיר לוי. אתה נפגע מזה?
"הצעירים אולי חושבים שזה שלו, אבל מבוגרים יותר יודעים שזה שלי. הוא שר את זה טוב, עשה עיבוד יפה וגם את 'זר בעולם' שרים הרבה אנשים".
"לא רוצה להתמסכן"
שמור מתגורר בשכונת שעריה עם אשתו השנייה נרקיס ולהם ילד משותף, יגל, שבשבוע הבא יחגוג בר מצוה. מאשתו הראשונה אורלי, ממנה התגרש פעמיים, יש לו שלושה ילדים נוספים.
לאחרונה, כאמור, הוציא סינגל חדש, שיר על אהבה נכזבת. שמור מסרב לחשוף למה התכוון המשורר. "לא הייתי רוצה להיכנס לזה", הוא מבקש. "בדרך כלל כשאני כותב שיר זה לא חייב להיות סיפור אישי שלי, אלא יכול להיות על חבר שלי שאני מדבר במקומו".
השירים שהוצאת, לפחות בביצועים שלך, כמעט ולא מושמעים בתחנות הרדיו הפופולאריות. יש לך כעס כלשהו?
"אני לא רוצה להתמסכן עכשיו, זה לא שיש למישהו משהו נגדי. זה תלוי בהרבה דברים, בעיקר ביחסי ציבור ולי אין כאלו. אני לא עובד עם יח"צנים. אם את השיר החדש ישיר, למשל, אייל גולן או זמר מוכר אחר הוא יכול להצליח יותר. אם היית מדבר איתי לפני עשרים שנה, אולי הייתי לוקח ללב יותר, היום אני לא שם. למרות שאנחנו מקבלים תמלוגים מאקו"ם, כלכלית זה יכול לעזור אבל אני לא מתפרנס מזה. חבל שמבית"ר ירושלים אני לא מקבל תמלוגים...".
מדוע אין לך אמרגן?
"אין לי אמצעים להתחיל להשתגע עם יח"צ. זה דורש השקעה נפשית וכלכלית, ואני לא אחד שמוצא את הכסף על העצים. אולי אחשוב על זה בעתיד. כרגע אני כמו דייג שזורק חכה למים ומקווה לתפוס דג גדול. אם לא, נשאר עם סרדינים".
אתה מרגיש מוערך מספיק?
"כן. אנשים במוזיקה המזרחית והים תיכונית מעריכים בדרך כלל גם את הכותבים והמלחינים ולא רק את המבצעים. אגב, הייתה לא מזמן ניידת שידור בפתח־תקוה של גלי צה"ל, והסופרלטיבים שחילקו לי שם הם יותר ממה שמגיעים לי. מה שכן, יש לי טענה כלפי מחלקת התרבות של העירייה ששכחה מהאמנים הוותיקים בעיר. כשעושים אירועים כמו בימי העצמאות, הם מזמינים אמנים מבחוץ ושוכחים אותנו למרות שתרמנו לעיר במשך שנים רבות".
מה אתה חושב על הדור החדש של המוזיקאים?
"עם הצלחות אין מה להתווכח. אם אנשים מצליחים מהמוזיקה שהם עושים, אז מה זה משנה מה אני חושב? אני יכול להגיד על משהו שהוא כן טוב או לא טוב? בגלל זה אני לא אוהב את תכניות הריאלטי. מי אתם שתקבעו מי שר טוב ומי לא? בגלל שאתה אוהב קול מסוים, אתה חושב שהוא שר יותר טוב ממישהו אחר? אלו תכניות שמכניסות את האנשים ללחץ ואני לא יודע אם זה בריא. למרות שיש כאלו שפרצו שם, אבל כמה עשו את זה? עשרה מתוך אלף? מה עם אותם 990 שנותרו מאוכזבים? מה שכן, פעם הזמרים לא היו מיליונרים כמו היום. היית מזמין תזמורת עם 7-8 נגנים ומשלם 3,000 דולר. היום כל אחד בא לחצי שעה ולוקח 40 אלף שקל. זה טירוף".
מה אתה חושב על איכות המוזיקה היום לעומת הדור שלך?
"אין לי תשובה. יש כאלו שעושים מוזיקה טובה ויש כאלו שעושים מוזיקה שאי אפשר לשמוע".
יש זמר אבל שאתה מתחבר אליו יותר מהדור הנוכחי?
"לא, אני אוהב שירים. זה יכול להיות שיר של זמר אנונימי שאני אוהב ואשמע כמה פעמים. אני מתחבר יותר לשירים ולמוזיקה טובה, ופחות לזמרים".
מוזיקה ונופש
את רוב פעילותו המוזיקלית עשה שמור בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת. מתחילת המילניום די נעלם מנוף התרבות, אבל בכל זאת הופיע מדי פעם במועדונים שונים, הוציא כמה סינגלים והיה אורח בשתי הופעות של משה פרץ ("בחור על הכיפאק, היה נחמד מאוד").
בשנים האחרונות הוא מתפרנס בעיקר מנופשים שהוא מארגן תחת העסק שפתח בשם "חוויה ארגון ונופש". שמור יוצא עם הקבוצות השונות ומשלב בטיולים מוזיקה, הומור ומדי פעם דואג להביא אמנים נוספים לבתי מלון. "בן אדם לא צריך להסתמך על מקור אחד של פרנסה", הוא מסביר.
אני מניח שבקורונה חווית לא מעט קשיים בתחום.
"כמו כל עם ישראל, אני לא שונה מאף אחד. אם יש הגבלות אז הן תקפות גם אליי".
איך מתמודדים תקופה ארוכה כמעט בלי תעסוקה בשני התחומים?
"צריך לשמור את המעט שיש לימים כאלו עם פחות הכנסות וזה מה שאני עושה".
ואם לא די בקורונה, גם המצב הביטחוני לא הקל עליך. איך התמודדת עם האזעקות שנשמעו בעיר?
"ממש כמו כולם, יצאתי למדרגות בבניין. יש אמנם מקלט אבל הסיכוי שטיל יפגע לי בבית הוא די דומה לזה שאזכה בלוטו. ועדיין, מצב לא נעים".
לסיום, מה נאחל לך?
"בריאות, ושיהיה רק טוב לי ולכל עם ישראל".
