על סיפור חייו של הכדורגלן טוטו תמוז אפשר לעשות בקלות סרט: הוא נולד בניגריה בשם אדריונס טמילי, אומץ בגיל צעיר על ידי אמו אורית, נרשם לנוער של הפועל פתח־תקוה והפציץ שערים בקבוצה הבוגרת של הכחולים כבר בגיל 16.
בית"ר ירושלים הגדולה של אותם ימים לא נותרה אדישה, והבעלים דאז, ארקדי גאידמק, הכניס את היד לכיס ורכש אותו ללא היסוס. בהמשך עבר להפועל תל אביב ומשם לקריירה באירופה עם גיחה קצרה בחזרה לאדומים. על הדרך הוא עשה הרבה כותרות, זכה באליפויות, גביעים, שיחק בליגת האלופות ובחר להשתקע חזק ברומניה.
רגע לפני הפרישה הרשמית וחגיגת יום ההולדת ה־34 הוא מרשה לעצמו להשתחרר: "אנשים לא מכירים את כל הסיפורים עליי, היום אני לא מתבייש לספר אותם".
"חלום מטורף"
נתחיל במצב של הפועל פתח־תקוה הקבוצה שבה גדלת. אתה עוקב אחריה?
"כן, כרגע הם בתקופה יותר טובה ממה שהם היו בעבר ואני שמח שדברים מתחילים להתחבר. ראיתי שהם ניצחו שבוע שעבר את בני יהודה. אני לא כל כך עוקב אחרי הליגה הלאומית, אבל כן משתדל לעקוב אחרי הקבוצה שבה גדלתי. אני חושב שהם התאוששו טיפה ושמח לראות שיש שיפור".
איך היה לגדול במועדון הזה?
"וואו. חלום מטורף. כשהתחלתי בילדים או בנוער לא הרבה אנשים האמינו בי. היחידה שכן זאת אמא שלי וכמובן שגם אני האמנתי ביכולת שלי. הייתי ילד שמנמן, אומנם מוכשר מאוד, אבל לא תמיד ציפו ממני להגיע לאן שהגעתי.
"זה היה חלום להגיע לבוגרים של הפועל פתח־תקוה. לא היה לי חלום להגיע לנבחרת ישראל או לקבוצה גדולה. ברגע שפרצתי בגיל 16 זה היה כל עולמי".
בגיל 18 עברת לבית"ר של גאידמק. סכם את החוויה.
"חוויה מטורפת. הגעתי לבית"ר ירושלים כאנדרדוג, אבל עם המון ציפיות. אהדתי את בית"ר בתור ילד והייתי הולך למשחקים עם דוד שלי אייל צור. אני חושב שהתקופה בבית"ר הייתה טובה, אבל לא מספיק. יכולתי להוציא ממנה הרבה יותר.
קראו עוד>>>
"מדובר במועדון תובעני והיו ציפיות ממני כשהייתי בן 18. לפי דעתי, עדיין סיפקתי קבלות. בוא נגיד שהחוויה שם מאוד ביגרה אותי והפכה אותי לשחקן הרבה יותר שלם".
אבל דברים לא הסתדרו ונאלצת לעזוב. מה בדיוק קרה שם?
"החוזה שלי שם היה גבוה וברגע שארקדי לא היה חלק מהקבוצה, התחילו חילוקי דעות. הגיע איציק קורנפיין והציב כמה עובדות שלא קיבלתי והחלטתי לעזוב. לצערי, זה קרה בצורה מכוערת. עברתי להפועל תל אביב, שהוא מועדון לא פחות גדול ובו באמת פרחתי".
יש לך כעסים על המועדון או על האוהדים?
"לא, אין לי שום כעסים על אף אחד".
תמוז פרח בהפועל תל אביב והבקיע בה 44 שערים, אבל רבים זוכרים לו את התקרית עם בעלי הקבוצה דאז, אלי טביב, בסיום גמר גביע המדינה של עונת 2011/12, שהסתיים בזכיה של האדומים. כזכור, במהלך ריאיון בשידור חי שבו התראיין הבעלים התפרץ תמוז לשידור וכינה אותו "אפס".
מה בדיוק קרה שם?
"השנתיים הראשונות שלי בהפועל היו נהדרות, אבל בשנה השלישית דברים לא הלכו כמו שצריך. באותה סיטואציה הייתי מאוד נסער כי הייתי על סף מעבר למונקו מהליגה הצרפתית, משהו ענק בקנה מידה ישראלי. לצערי זה סוכל ונמנע ממני להתקדם. פשוט התעלמו מקיום עסקה של קרוב ל־25 מיליון שקל לחמש שנים.
"אנשים לא מכירים את המספרים האלה, היום אני לא מתבייש להגיד אותם. העסקה התפוצצה על שיחת טלפון אחת שלא נענתה וטופס שחרור שלא הגיע. היה לי קשה מאוד להתאושש מזה אבל עשיתי את זה בגדול וזה שייך לעבר".
מטביב נמסר בתגובה: "הייתה כבר הסכמה לגבי מונקו, אבל היה להם ויכוח ובסוף הם התחרטו ולא הסכימו לתת את ההצעה בכתב. הוא ביקש טופס שחרור בלי הסכם. המשא ומתן שלו שם נכשל, אבל לא בגלל טופס השחרור".
"האווירה והשקט"
תמוז מבהיר כי הוא לא כועס על אף אחד ונמצא במקום הרבה יותר שלם ושקט מבחינתו. "אני לא מתעסק במה שהיה", הוא מציין. אחרי שלא שיחק באופן מקצועי מאז עונת 2018, הוא מעדיף לבלות כמה שיותר לצד המשפחה שהקים ברומניה.
יש לך ברומניה בת זוג וילדה. מה אתה עושה בימים אלו?
"יש לי את עסקי הנדל"ן שלי ברומניה, אז אני בעיקר עוסק בביזנס ובגידול הילדה שלי. אני מתכנן גם להקים סוכנות לייצוג שחקני כדורגל. היא תהיה מיועדת לכל השחקנים באירופה, וזה אמור להיות העיסוק שלי בשנים הקרובות".
אז פרשת או לא?
"עדיין לא רשמית, אבל אני מבין שזה קרוב".
אין יותר הצעות?
"הייתה לי הצעה מדינמו בוקרשט בשנה שעברה, אבל היא הייתה מגוחכת. לא שקלתי אותה בכלל והיא לא הייתה רלוונטית. היו לי עוד הצעות מקוסובו וליטא, אבל זה לא דברים שמעניינים אותי, במיוחד לא אחרי שנולדה לי ילדה. אני מאוד רוצה להיות קרוב אליה ולהוות חלק מהחיים שלה".
מה גרם לך להחליט להישאר ברומניה?
"קודם כל האווירה והשקט. אמנם אני מאוד אוהב את הארץ וחושב שאין כמו בישראל, אבל באיזשהו מקום התרגלתי לגור מחוצה לה. לא פשוט לי לחזור לישראל כרגע. כמובן שיש לי בארץ משפחה שכל חג אני מבקר ומגיע לראות אותה. יש המון דברים שהצלחתי בהם פה, אז אני מעדיף להישאר. גם מאוד התחברתי לרומניה ולאנשים כאן".
בישראל יש לא פעם גילויי גזענות. הרגשת את זה?
"באיזשהו שלב כן, לא תמיד מאוהדים חלילה. ביום יום, מחוץ לכדורגל, לא הרגשתי שום גזענות לעולם. להפך - אהדה מטורפת. אני לא בארץ כבר שמונה שנים בערך, אבל כשאני מגיע אנשים עוצרים אותי לתמונות וחתימות.
"זה כיף גדול. לצערי במגרשים תמיד הייתה ותמיד יש גזענות. עד שלא יחמירו עם העונשים, נמשיך לסבול מזה. אני מקווה שאף אחד לא יצטרך לעבור את זה על בשרו כמו שאני עברתי".
שיאים וחרטות
הוא עבר אינספור חוויות בקריירה, ואומר כי אין לו איזה רגע שיא שזכור במיוחד. "היו הרבה רגעים כאלה", הוא מסביר. "היה את הרגע שעליתי לבוגרים של הפועל פתח־תקוה, הנבחרת, הצ'מפיונס ליג, ליגה אירופית, מלכות השערים, תארים. כל רגע היה קסום בפני עצמו".
מה עם חרטות?
"יש כמה רגעים כאלה. יכול להיות שבהסתכלות של היום הייתי עושה ופועל אחרת. למשל, המעבר שלי לרוסיה. שהייתי במומנטום טוב והיו לי כמה הצעות מעולות מקבוצות צמרת בארץ, אבל העדפתי הרפתקה חדשה. בדיעבד אולי הייתי צריך לקחת אותן כי הן היו מדהימות".
יש לך עשר הופעות בנבחרת ושני שערים. איך אתה מסכם את החוויה?
"בתחילת הדרך שלי בנבחרת היו ציפיות גבוהות ממני ולא עמדתי בהן. אבל הרבה מאוד היה תלוי במי שאימן. כשנתנו לי גב, החזרתי. למעשה דרור קשטן נתן לי את ההזדמנות ואיתו תמיד הייתי דומיננטי ומספר אחד לא משנה איפה. המאמנים שהגיעו אחריו לנבחרת לא היו התומכים הכי גדולים שלי, וזה הגיע למקומות של אי־הצלחה".
אם כבר מדברים על הנבחרת, המצב לא משהו כיום.
"אני חושב שהנבחרת כיום לא מעניינת כמו בשנים שאני שיחקתי בה. לאנשים היה אכפת אז מה קורה שם. היה עכשיו משחק נגד גרמניה, וזה כבר פחות עניין את הקהל. יש עדיין אוהדים, אבל פחות ממה שהיה בתקופתי".
לסיום, מי הקבוצה הכי חזקה מאלה ששיחקת בה?
"וואו שאלה קשה. מבחינתי בית"ר ירושלים בתקופת גאידמק והפועל תל אביב של אלי גוטמן היו מושלמות. פשוט שתי קבוצות שהיו מפלצות של כדורגל".
לעדכונים: חדשות פתח תקוה
