לפני 20 שנה הגיע מאמן הכדורגל אמנון רז להתשלמות של אופ"א בפינלנד. אחרי שקבל במהלכה על ההבדל העצום בין הנחת תשתיות של הענף במדינות מפותחות כמו גרמניה וצרפת למדינות קטנות כמו קפריסין וישראל, הוא זכה ליום הרצאות שלם על הדרך בה אפשר לצמצם פערים.
רז הקשיב, הפנים והכין חוברת מושקעת להתאחדות לכדורגל על הדרכים שבהן יש לפעול. "20 שנה שכבה החוברת הזו במגירה במשרדי ההתאחדות לכדורגל", מספר רז, "עד שבא וילי רוטנשטיינר (מאמן הנבחרת הנוכחי - ש"א), שכתב אותה תוכנית בדיוק והחל לאחרונה ליישם אותה. חבל שבזבזנו שני עשורים. רוטנשטיינר, אגב, היה איתי באותה השתלמות".
ממרום גילו (83) וניסיונו מנתח רז את החולאיים של הכדורגל והכדורגלן הישראלי, מבכה את מעמד המאמנים, מתרשם ממחלקת הנוער של הלוזונים ולא שולל איחוד עתידי בין מכבי להפועל פתח־תקוה.
תקועים במקום
רז מתגורר בפתח־תקוה ב־30 השנים האחרונות, ומאחוריו קריירה עשירה שכוללת שורת תפקידי אימון בכל מחלקת נוער אפשרית בישראל, ראש פרויקטים בהתאחדות לקידום הענף, יו"ר ארגון המאמנים ואפילו מאמן בוגרים בשנים מסוימות.
הוא שיחק בהפועל רמת גן הגדולה שזכתה באליפות היסטורית ב־1964, בה היה מגן שמאלי מחליף. "באותם זמנים לא תרגלו בעיטה בשתי רגליים, ועם רגל ימין רק עליתי וירדתי מדרגות", הוא מספר.
אחרי פציעה בברך הציע לו מאמנו דוביד שוויצר ז"ל להתחיל קורס מאמנים והוא פתח בקריירה חדשה שנמשכת עד היום. הוא אפילו אימן את הפועל פתח־תקוה ב־1980 וגידל את חלק מדור הזהב שחבר לאחר מכן לקבוצה הגדולה של גיורא שפיגל ואברם גרנט.
"אם יש משהו שמפריע לי גם בגילי זו ההזנחה של הנוער בכדורגל הישראלי", הוא אומר. "הייתי 25 שנה ברציפות בהשתלמויות בגרמניה וראיתי איך לוקחים שם ילדים בני חמש ואומרים 'בואו נתחיל לעבוד איתם כדי שיהיו מוכנים לאליפות העולם לנוער בעוד 12 שנה.
קראו עוד>>>
"ישבנו שם 500 מאמנים מרחבי העולם ולמדנו איך לוקחים ילדים שעוד לא התחילו כיתה א' ומנחילים להם יסודות של כדורגל שיילכו איתם לאורך קריירה שלמה. אצלנו יש היום שחקנים בוגרים שאני לא בטוח אם הם למדו עד הסוף לתת פס נקי, להרים כדור תוך כדי ריצה וכדומה. זה לא עניין פיזי או עניין של התפתחות, אלא של חוסר השקעה שתוקע אותנו במקום".
יש מועדון שעושה זאת נכון? תראה למשל את מכבי פתח־תקוה.
"זו דוגמה ומופת לדרך שבה מגדלים ומטפחים את הנוער. אני מכיר מקרוב את יו"ר המחלקה שלהם, ליאור רדלר, וזה פשוט תענוג לראות ולשמוע מה קורה שם. הלוזונים הרימו שם מחלקה עם שלושה מאמנים בכל קבוצה. הם לוקחים כשרונות מכל מקום בארץ ונלחמים על כל ילד מוכשר כדי שינחת אצלם.
"יש להם בכל שכבת גיל שלוש קבוצות שמשחקות במחוז צפון, מרכז או שרון ודרום. בנוסף, יש להם כמות של פי שלושה ילדים מאשר כל מועדון אחר בארץ. אני אומר לך שכל הקבוצות שהן לא מכבי פתח־תקוה מקנאות ומנסות לחקות אותם. עובדה שהם קוצרים את הפירות ונמצאים בצמרת בזכות חומר מקומי ובהמשך מוכרים שחקנים לחו"ל בהרבה כסף".
כמי שהיה יו"ר איגוד המאמנים במשך שנים ארוכות, הוא מבכה את מעמד המאמן שנדמה כי רק ממשיך להדרדר. "מאמני הקבוצות הבוגרות פשוט מסכנים", הוא קובע. "מחתימים אותם על חוזה עם סעיף שמבטיח לבעל הבית אפשרות לפיטורין עם פיצויים קטנים. הסיבה היא שלארגון המאמנים אין היום שיניים וגם ההתאחדות לא אוכפת סנקציות שיגנו על המאמנים.
"חייבים להוציא תקנה שמחייבת מועדון לפצות בענק מאמן שמפוטר, אבל גם המאמנים בינם לבין עצמם מחכים אחד לשני בפינה, מוכנים לעבוד במינימום כסף ומציעים את עצמם לקבוצות בזמן שהמאמן מכהן. ככה נהיה כאוס".
איפה עוד ביחס לאירופה אנחנו מפספסים?
"חייבים להקים פה ליגה של שחקנים עד גיל 21. היום שחקן נוער מסיים את שכבת הגיל והולך לאיבוד. באירופה יש ליגה עד גיל 21, וככה שכבת הגיל שבין 18 ל־21 משחקת כל שבוע וצוברת ניסיון. השחקנים המוכשרים באמת מגיעים לבוגרים. בארץ רוב השחקנים בגילאים הללו הולכים לאיבוד יחד עם ההשקעה של המועדון שטיפח אותם ולא קוצר את הפירות".
יש שוער בשער
יש לו לרז עניין מיוחד בהפועל פתח־תקוה כיוון שבנו דורון הוא המנהל המקצועי של מחלקת הנוער. מעבר לזה, כמי שעבד במועדון וראה לאורך שנים את כמות הכשרונות שיצאו ממנו לכל רחבי הארץ חשוב לו שהקבוצה תשרוד בליגה הלאומית. "לא נתפס בעיניי שמועדון כזה נלחם על חייו בליגה השניה", הוא אומר. "בלי קשר לבן שלי, מחלקת הנוער עובדת יפה אבל בסוף הבוגרים הם חלון הראווה והמצב קשה מאד.
"מאמני הקבוצות הבוגרות פשוט מסכנים. מחתימים אותם על חוזה עם סעיף שמבטיח לבעל הבית אפשרות לפיטורין עם פיצויים קטנים"
"אני לא בעד שאוהדים ינהלו את העסק ואסביר למה. אין אף אחד שאוהב את המועדון ללא תנאי וחף מאינטרסים כמו אוהדים, אבל ברגע שהם מקבלים את ההחלטות אז אוהד אחד אומר שחור, השני אומר לבן והשלישי אומר אדום. ככה אין דרך, אין מדיניות, אין מקצועיות והעסק מתפרק בשם האהבה והכוונות הטובות. אני מאחל להם שיישארו בליגה ויחזרו למקומם הטבעי בליגה העל".
פתח־תקוה לא ראתה אליפות כבר עשרות שנים. יש בעיר מקום לשתי קבוצות בוגרות?
"אולי אפשר לחשוב על איחוד כמו באשדוד, זה יכול להיות נהדר. אם הפרויקט יהיה בידיים הנכונות אפשר לעשות כאן ממלכה לתפארת".
לפני סיום מבקש רז לחזור לרגע מיוחד בקריירה שלו. "לפני יותר משני עשורים קיבלתי טלפון מרובי שפירא ז"ל, שרצה שאקים מחלקת נוער בהפועל חיפה", הוא נזכר. "אשתי אמרה לי לא לנסוע לפגישה איתו כי להיות על קו פתח־תקוה חיפה זה קשה מדי. אמרתי לה 'בואי נכבד את הבנאדם'. הגעתי אליו וחתמנו על חוזה תוך שלוש דקות.
"לקחתי מחלקה של 47 ילדים והפכתי אותה למחלקה עם 1,500 ילדים. הבעיה הייתה שלקבוצת הנוער לא היה שוער, ולכן קניתי מכספי הפרטי את דודו אוואט מנצרת עלית. החזירו לי את הכסף בתשלומים של 1,500 שקל בכל חודש.
"בסוף התברר שעשינו עיסקה לא רעה (צוחק). הקמנו אז גם בית ספר לכדורגל בנהלל שהיום מתפעלת אותו מכבי חיפה. מה ששפירא עשה למען הפועל חיפה זה דבר לא יתואר".
יש לכדורגל שלנו תקנה?
"בשלב הראשון צריך להכניס את הכדורגל לתוכנית הלימודים של משרד החינוך ומשם להתקדם. לפני כמה שנים ראיתי בבלגיה שיש מקצוע בבית ספר של מאמני/מדריכי כדורגל והצעתי את זה לתיכונים בארץ.
"אף אחד לא התייחס אליי חוץ ממנהלת בית ספר בקרית אונו שנתנה שלוש שעות שבועיות לכיתות ט'-י"ב. היו לנו שתי בנות ועוד 15 בנים שהוציאו בגרות באימון כדורגל והשתלבו כולם באימון במחלקות הנוער כמאמנים מן המניין. זו תרבות כדורגל וככה בונים אותה".
לעדכונים: ספורט פתח תקוה