אף אחד לא באמת הופתע מהתמונה הטרגית אתמול (יום ג') במושבה כששחקנים ואוהדים מיררו בבכי עם ירידתה של הפועל פתח־תקוה לליגה א', למרות הניצחון על הפועל עפולה. הדמעות האלה היו כמו של משפחה שנפרדת מיקירה שמחובר למכונות הנשמה ויודעת שנסים, גם אם הם קורים, אי־אפשר באמת לבנות עליהם.
קראו גם:
אין אחד ברחבי העיר, בטח בקרב אוהדי הקבוצה, שלא יודע שהכתובת של הטרגדיה הספורטיבית הכי גדולה בעונה הנוכחית של הכדורגל הישראלי הייתה על הקיר. הפועל פתח תקוה של אגדות עבר כמו נחום סטלמך ז"ל, זכריה רצבי ז"ל ובועז קופמן ז"ל, ואחריהם ניר לוין, בני קוזושוילי, מוטי קקון, תיסע בשנה הבאה לטירה, טמרה וכאוכב.
"אות קלון"
"שיחקתי בליגה הזו כמה שנים", אומר קוזושוילי, "ותמיד מי שצריך לנצח ולקחת את הנקודות, לוקח אותם מכל מיני סיבות והמבין יבין. זה אחד הימים העצובים ביותר בחיי וזו עוד נקודת ציון בדרך להעלמות קבוצות כמו שמשון, לוד ויהוד. בעונה שהיינו צריכים להתמודד על עלייה לליגת העל וירדנו, זה אות קין.
"המילים הפועל פתח־תקוה וליגה א' באותו משפט הוא משהו בלתי נתפס, כאב לב עצום. לא ידברו יותר על הפועל פתח־תקוה ועלינו שחקני העבר עם ההיסטוריה והמסורת שהיו למועדון הזה. מוות ספורטיבי אלה מילים פשוטות מדי. אחרי מה שעברנו זה כבר חיים לאחר המוות".
אלי מחפוד, עוד שחקן עבר גדול, קיבל השבוע סרטונים לטלפון הנייד עם כל מיני ביצועים שלו ממשחקי עבר, כולל שערים במשחקים חשובים שהפועל הנוכחית רק יכולה לחלום עליהם. הוא סירב לפתוח את הסרטונים הללו כי צו השעה מבחינתו היה לראות את מועדון נעוריו זוכה לחסדי שמים ומקבל גלגל הצלה, מה שכידוע לא קרה בסופו של דבר.
"זו מכה אנושה למועדון ולכל מי שקשור אליו", הוא מבהיר. "מתחילת העונה הכתובת הייתה על הקיר. ראינו מהרגע הראשון את הפער בין סיפורים על קבוצה תוססת עם שאיפות למאבקי עלייה לאיכות והרמה הנמוכה. הקבוצה הגיעה לגמר גביע הטוטו של הלאומית ואנשים הסתנוורו. היו צריכים לעשות פה חריש באמצע העונה, למצוא את המשאבים, להביא שמונה שחקנים ולשחרר שמונה אחרים.
"כל מי ששייך לקרקס הזה צריך לקחת אחריות על הירידה הזו שהיא אות קלון. צריך למצוא את הדרך להתעשת. הגיע הזמן לגייס משקיע בעל הון, אדם רציני שיחבור לאוהדים ויעמיד קבוצה שמסוגלת לעלות ליגה, לא בסוף העונה אלא באמצע השנה. ליגה א' והפועל פתח־תקוה זה שני דברים שלא הולכים ביחד. צריך פה טיפול חירום רגע לפני שהאהבה הכי גדולה שלי ושל המון אנשים נעלמת מהכדורגל הישראלי".
יוסי שושני, עוד שחקן עבר מפואר, לא הצליח להירגע השבוע כשראה את הקבוצה שלו יורדת לליגה השלישית. "זו לא צביטה בלב, זה משהו הרבה יותר כואב פיזית ונפשית", הוא אומר. "סיוט שלעולם לא חשבנו שיתממש הפך להיות מציאות. צריך אולי להתפרק לגמרי כדי לחבר את הקבוצה הזו מחדש, אבל הראש לא נותן מנוח ומנקר לנו חזק שחלילה לא ניעלם מהמפה כמו שמשון, לוד ויהוד. נכון שאנחנו מועדון הרבה יותר גדול מהם, אבל אמרנו כבר 'לנו זה לא יקרה' והנה אנחנו בליגה א'. אי אפשר להאמין".
היחיד שפנינו אליו השבוע וניסה לשמור על אופטימיות היה הקשר המיתולוגי לשעבר, עוז איליה. "אנחנו לא צריכים להסתכל על קבוצות שנעלמו מהמפה אלא לשאוב עידוד מכך שגם אימפריות כמו יובנטוס וגלזגו ריינג'רס ירדו ליגה והצליחו להיוולד מחדש", הוא מסביר.
"גם בארץ אפשר להסתכל על הפועל ירושלים וחדרה. הכל פה רקוב ואין כיוון. מי שחושב שבעונה הבאה נלקק דבש בליגה השלישית ונצא לטיול ברחבי ארץ ישראל, לא מבין שבלי חשיבה והשקעה העסק ימשיך להדרדר. בשביל מועדון כמו הפועל אין הרבה הבדל לצערי בין ליגה לאומית לליגה א'. צריך רק להתפלל שנדע להסתלק מליגה א' תוך עונה אחת ונדע לבנות את העסק מחדש כדי להגיע בסוף שוב, עד כמה שזה נשמע רחוק ולא מציאותי היום, למקום הראוי להפועל וזה רק ליגת העל".
