"עד לפני 11 שנה גרתי באילת, ולאחר שאשתי נפטרה עברתי לגור בפתח־תקוה בעקבות בני משפחתי". כך אומר השבוע אמיר יואל גלעד, 45, מוכר ברשת לחומרי חשמל.
לדבריו, העיר קרובה לתל אביב ולכל המרכז, יש בה רכבות והיא נגישה למקומות נוספים וזו הסיבה שבחר לגור בה. "בנוסף, עלות הדיור כאן זולה ביחס לתל אביב ועדיין יש בעיר הכל", הוא מוסיף.
עם מי היית רוצה לשבת לקפה ומדוע?
"עם אשתי שנפטרה במהלך הלידה בשנת 2010. הייתי שמח לספר לה איך הבן שלנו חגג בר מצווה, סיים ללמוד והתגייס לצבא. הוא היה בן שמונה כשהיא והתינוק לא שרדו את הלידה".
פינה אהובה עליך בעיר?
"פארק לב הסביונים שברחוב משה סנה. מדובר בפינה פסטורלית בלב שכונת מגורים שכוללת אגם עם דגים, כמו האגם האקולוגי רק בקטן יותר. אני נהנה להגיע לשם מדי פעם".
מה היית רוצה לשפר בעיר?
"למרות הקרבה למרכז והנגישות למקומות אחרים עדיין יש נושאים בתחום התחבורה שדורשים טיפול כמו שבילי אופניים. בשל העובדה כי לאורך ציר ז'בוטינסקי למשל אין שביל אופניים אנשים רוכבים על הכביש הסואן לצד אוטובוסים.
קראו עוד>>>
"זה מפחיד, מסוכן והופך למלכודת מוות. בנוסף, חסרה גם תחבורה ציבורית נגישה בתוך העיר עצמה כמו לדוגמא דרכי הגישה לתחנת הרכבת סגולה ובכלל התחבורה הציבורית באזור התעשייה הסמוך. עוד משהו שחסר לי זה תחבורה ציבורית בשבת. אנחנו רואים אוטובוסים שיוצאים מערים שכנות לתל אביב ואצלנו לא".
דבר לא שגרתי שעשית בעיר?
"קודם כל הבאתי את גלית, איתה אני שנתיים בזוגיות, לגור עימי בעיר. מלבד זאת, התלוננתי בעבר על מחסור בתאורה במעבר התת־קרקעי בתחנת הרכבת סגולה. ביקשתי מראש העירייה שיפעל בנושא, ואכן הותקנה תאורה. לומר אם זה בזכותי או לא, אני לא יודע".
מה הרוח של פתח־תקוה?
"עיר מתפתחת, שיש לכולם מקום לחיות בה כולל דתיים, חילוניים ואפילו עובדים זרים".
איך הקורונה השפיעה על עיסוקך?
"אני עובד בחברת ארכה שמספקת ציוד חשמל ותאורה. זה מפעל חיוני אז כמעט ולא הייתה השפעה מלבד תקופה קצרה מאוד בה ירדנו ל־50 אחוז תפוסה".
לעדכונים: חדשות פתח תקוה
