"היתה לי ילדות מושלמת". כך אומרת ליבי שלו, 44, מורה למחול בבית הספר חיים חפר, בעלת סטודיו לתנועה לגוף ולנפש, שנולדה וגדלה בפתח–תקוה.
"רקדתי כל חיי וגדלתי בסטודיו של אתי פולישוק אהובתי. סללתי את חיי בשבילי התנועה, והמחול הוא התרופה של חיי. זכיתי לגדול בעיר שעוד הייתה מושבה, עם פרדסים, טיפסתי על עצים והכל היה ירוק סביב".
עם מי היית רוצה לשבת לקפה?
"הייתי רוצה לשבת לקפה עם אלוהים ולחבק אותו חזק. יש לי כל כך הרבה מה לומר לו, הוא החבר הכי טוב שלי".
מהי הפינה האהובה עלייך בעיר?
"אני ילדת טבע ומאוד אוהבת את אזור הירקון הירוק. יש פינות חמד פורחות וירוקות וכיף לטייל שם. הייתי רוצה מאוד לשמור על הצבע הירוק ובכלל שיהיה צבע בעיניים".
מה היית רוצה לשנות או לשפר בעיר?
"הייתי שמחה אם היה קם בעיר מועדון 'זאפה' להופעות חיות כי מוזיקה זה החיים. בנוסף, יש לי חלום לפתוח בעיר חווה טיפולית בשם 'פרווה של אהבה' לבעלי חיים שננטשו.
קראו עוד>>
"החווה תכלול פינות ליטוף וטיפול לילדים בעלי צרכים מיוחדים ולמשפחות שלהם, כשהכל מסובסד ללא תשלום. אני מאוד אוהבת בעלי חיים ומאמינה שדרכם ניתן לייצר שיח תקשורתי וריגשי, במיוחד עכשיו בתקופת הקורונה, שהרבה ילדים במצוקה נפשית קשה".
דבר לא שיגרתי שעשית בעיר?
"ילדתי תאומים בלידה טבעית לפני שמונה שנים בבית החולים בילינסון. מבחינתי זו הייתה חוויה מהממת".
מהי הרוח של פתח־תקוה?
"רוח צעירה ותוססת שהולכת ומתהווה באמצעות מקומות בילוי רבים וביניהם מסעדות שוות".
כיצד הקורונה השפיעה על עיסוקך?
"הקורונה באופן אישי עשתה לי טוב. אני חושבת שהיא גרמה לכולם לעצור את מירוץ החיים, לחזור לנשום, לחבק את הטבע, להודות על מה שיש וגם על מה שאין, לאהוב את המשפחה ולהפסיק לרצות את כולם. הקורונה הכניסה את כולנו לפרופורציות. מאחלת ליקום הרבה בריאות ושפיות".
