אלי חליפה (56) מפתח–תקוה, סופר ואיש תקשורת, הוא קודם כל אדם שמקשיב. "מה נותר מהאדם לאחר לכתו? לא ביתו, לא רכושו אם צבר, אלא אוסף מילותיו שנאספו ונכתבו", הוא מסביר.
כאיש שמוקיר את המילה הכתובה הוא כתב כבר למעלה מ־100 ספרים, שחלק לא מבוטל מהם עוסק בביוגרפיות על אנשים מעניינים.
בספריו המרתקים יש לא פעם גילויים מרעישים, ובביוגרפיה האחרונה שכתב על רופא מפורסם בעל שם עולמי הוא הצליח לאחות קרע בן עשרים שנה בינו לבתו. בין לבין הוא נזכר בספר שכתב על משפחתו וכיצד ניצל אחיו הגדול ממחבלים בעת שנסע בקו 300.
"זורמת וקולחת"
הוא גדל במושב בית עזרא וזוכר את בית הוריו שעלו מעיראק לטובה. "בכל בית היה מזנון בסלון עם חפצים יפים", הוא מספר. "אצלנו במזנון היו רק ספרים. אימי לא היתה משכילה, אבל היה ברור לה שהשכלה היא המפתח, שצריך לקרוא ספרים, ללמוד ולהיות איש תרבות".
קראו עוד>>>
בצבא הוא ניסה להתקבל לעיתון "במחנה", ומשלא הצליח החל לכתוב במוסף "זמנים מודרניים" ב"ידיעות אחרונות". בשנת 2004 פתח את הוצאת הספרים "אות ועוד", עד שהחליט לעסוק בעצמו בכתיבת ביוגרפיות.
מה גרם לך להתחיל לכתוב ביוגרפיות?
"תמיד עניינו אותי אנשים וסיפורי חיים. כל בן אדם הוא סיפור. המוזר הוא שדווקא האנשים שהסיפור שלהם הכי מעניין אומרים לי 'מה מעניין בסיפור שלי'? ואלה שמתרברבים אין בהם כלום. כשהתחלתי, ראיתי כמה אני אוהב את זה".
את ספרי הביוגרפיה הוא כותב כרומן פרוזה, ולא בצורה של "אלו היו חיי". מבחינתו, הסיפור הוא לא תקציר, והפרטים הקטנים הם המהות עצמה.
תן דוגמא על גילוי מרעיש שהיה לך?
"בזמן כתיבת אחד הספרים התגלה שכלתו של ראש ממשלת עיראק לשעבר, נורי א-סעיד, הייתה יהודיה ונולד לה ילד מהבן שלו. כלומר, נכדו של א-סעיד היה יהודי. כשהיה חשש לחייו של אותו ראש ממשלה, כלתו ברחה עם הילד לארץ ישראל. אותו הילד היה לוחם בחיל הים ונהרג בפעילות מבצעית.
"האם לא רצתה שיידעו שהוא קשור לראש ממשלת עיראק כי היו אומרים לו בארץ 'אתה ערבי', וגם הערבים לא היו יודעים להכיל אותו. לכן היא שמרה את זה בסוד. הפרט הזה התגלה בעקבות בן זוגה שחשף את הסיפור".
איזה ערך מוסף מיוחד היה בספר האחרון שלך על הרופא?
"כמו בכל משפחה יש משקעים ונוצרים לפעמים סכסוכים. אותו רופא ירושלמי בעל שם עולמי, התגרש מאשתו ונוצרו משקעים עם הבת. כשכתבתי את הספר עליו דיברתי איתה מבלי שהוא ידע במטרה לקבל ממנה אולי תמונה שלו או זיכרון. הסברתי לה שהוא לא יחיה לעד, סיפרתי לה את הצד שלו וריככתי אותה.
"היא ביקשה שבפעם הבאה שאני פוגש אותו שאשאל אותו עליה. כשסיפרתי לו הוא מאוד הופתע. בהמשך נוצר ביניהם קשר, ומפה והלאה זה כבר שלהם, לא שלי".
הכי אחי
בימים אלה הוא עובד על ביוגרפיות של ח"כ לשעבר, דוד מנע, ושל יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד לשעבר, אלון חסן, שייצא לאור בקרוב.
חשבת לכתוב ביוגרפיה על עצמך?
"לפני שלוש שנים כתבתי ספר שנקרא 'נסיכי הרוח'. זה לא ממש ביוגרפיה, אלא אוסף של סיפורים על המשפחה שלי, על החוכמה של אמא שלי, על אחי, סיפורי חינוך יפים. אמא שלי מאוד שמחה, זה נתן לה המון כוח".
אחד הסיפורים בספר הוא על אחיו הגדול, חזי, שהיה אלוף ישראל לנוער בריצות ארוכות. "באחת הפעמים, בזמן שירותו הצבאי, הוא היה בדרכו הביתה מאיצטדיון האתלטיקה בהדר יוסף", מספר חליפה. "הוא עלה על קו 300 והיה אחד מבני הערובה של ארבעת המחבלים. בגלל שהוא היה על מדים הצמידו לו אקדח לאורך כל הנסיעה.
"מי שחילצו את האוטובוס היו סיירת מטכ"ל, ואחד מהלוחמים, יובל רחמילביץ' (לימים מפקד היחידה - א"פ), היה חבר שלו מהכיתה. כשהחל החילוץ והיריות, אחי קפץ מהאוטובוס וכדור נכנס לו ליד ויצא בצד השני. הוא החליט שהוא ממשיך להתאמן והצליח לזכות באליפות ישראל בריצת 2,000 מטר".
בנסיכי הרוח תמצאו בנוסף את סיפור עלייתו לכיתה א', שאינו מובן מאליו. "היה מנהל צעיר בבית הספר שלא רצה לסמוך על הגננות בשאלה מי מתאים לעלות ליסודי ומי לא", הוא נזכר.
"כשהוא הגיע לגן, נבהלתי מהקול שלו כי הוא היה מעשן כבד. לכן לא עניתי לשאלות שלו. הוא הודיע לגננת שאני לא עולה לכיתה א'. היא אמרה לו: 'לא יכול להיות, הוא הילד הכי חכם פה'. הוא אמר שהוא הקובע כי הוא המנהל.
"הגננת הודיעה לאמא שלי, והיא ואבא עלו על סוס ועגלה במושב ונסעו לבית הספר. המנהל אמר לאימי בצורה מתנשאת: 'תראי, אני אסביר לך כמו שאישה כמוך יכולה להבין. תחשבי שהבן שלך זה אבטיח. אם האבטיח לא בשל, אפשר לקטוף אותו? לא'.
"אמא השיבה לו: 'אז גם אני אענה לך כמו אבטיח: מי יודע אם האבטיח בשל? זה שגידל, טיפח וטיפל בו או זה שבא רק לשניה והסתכל עליו?' באתי אליו שוב, הפעם עם בטחון ובלי פחד. עניתי על השאלות שלו והוא אמר לאמא: 'אני לא מאמין, זה כאילו הבאתם ילד אחר'. אמא אמרה לו: 'אדוני המנהל, גם אבטיח צריך לדעת איך לקטוף'. ככה עליתי לכיתה א'".
יש מישהו שהיית רוצה לכתוב עליו ביוגרפיה ועוד לא יצא לך?
"הכדורגלן ערן זהבי כי אני אוהד את קבוצת מכבי תל אביב. אפשר ללמוד ממנו הרבה כי הוא ווינר, שחתם על חוזים שלא הכרנו בספורט הישראלי. הייתי רוצה לכתוב גם על המרגל אלי כהן ז"ל. הלוואי ויכולתי לשמוע ממנו את כל סיפור מאחורי הפעילות שלו. זה היה יכול להיות מרתק, אבל מסיבות מובנות כמובן שאי־אפשר לכתוב את זה".
מסר אחרון לקוראים?
"אנחנו לומדים מהספרים כמה החיים יקרים, כמה לפעמים אנחנו רבים על שטויות וכועסים על כלום".
לעדכונים: חדשות פתח תקוה
