לאחר מאבק ציבורי ומשפטי נדחתה עתירת הורי בית הספר יד לבנים נגד סגירתו בסוף שנת הלימודים הנוכחית. הידיעה על סגירת בית הספר שגידל דורות של תלמידים, ובהם אנשי רוח, פוליטיקאים ואושיות ספורט, החזירה סלבס רבים לילדותם ברחובות נתניה.
קובי פרג'
מה אתה חושב על הסגירה? "מבלי להיכנס לשיקולים בסגירה אני יכול לומר שחבל שהוא נסגר. הותק של מוסד החינוך מדבר בעד עצמו. בסופו של דבר אלפי ילדים מהעיר למדו שם".
מה בית הספר היה עבורך? "הוא היה נוף ילדותי. הייתי אמור ללמוד בקפלן שהיה קרוב יותר לבית שלי ובשבילי ההליכה לבית הספר הייתה נראית ארוכה. הזיכרונות שלי קשורים יותר לאנשים ופחות לקירות למרות שאני זוכר את חצר בית הספר מצוין. אני מקווה שהמבנה עצמו יישמר ושאותו לא יהרסו. יש לי רק זכרונות טובים מבית החינוך, גם מהמורות וגם מהחוויות האישיות שלי במקום".
זהבה גלאון
מה את חושבת על הסגירה? "אני לא מספיק בקיאה בפרטים, אבל אני מקווה שזו באמת החלטה שהתקבלה משיקולים ענייניים. אני חושבת שבית ספר צריך לתת מענה לתושבי האזור שגרים שם".
מה בית הספר היה עבורך? "זו הייתה תקופה נהדרת. למדתי שם, גרתי באזור, וזה היה בית ספר של קיבוץ גלויות, של אנשים שבאו לארץ בשנות ה 60 מכל המקומות. כולנו למדנו שם עד כיתה ח' ואחר כך כל אחד הלך לדרכו. אני זוכרת שהיו לי מורים נהדרים ומנהל נהדר. יש לי משם זיכרונות טובים סך הכל וחברים טובים".
אבי לוזון
מה אתה חושב על הסגירה? "הייתי תלמיד במחזור הראשון ולמדתי שם מכיתה א' עד ח'. התחושה היא לא טובה בעקבות הסגירה והייתי שמח שלא יסגרו אותו. הפחד שלי היה שרוצים להרוס את בית הספר כדי לבנות מגדלי מגורים אבל אם עדיין יהיה שם בית ספר, אני מקווה לפחות שהשם יישאר".
מה היה בית הספר עבורך? "שם חונכתי וגדלתי. הייתי תלמיד טוב, אפילו חנון. היו לי שתי מורות, דליה ארליך שחינכה אותי מכיתה א' עד ג', והשנייה דליה מעוז, שלימים הייתה מפקחת במשרד החינוך, ויחד עם המנהל דאז אלימלך כנר, שבהמשך מונה לסגן ראש העירייה, היו שלוש הדמויות שזכורות לי לטובה והשפיעו הכי הרבה על החינוך שלי. יש לי זיכרונות טובים מאוד מהמקום".
בן מיטלמן
מה אתה חושב על הסגירה? "אני לא יכול להביע דעה על השיקולים שנעשו, אבל בגדול אם היית אומר שהמבנה עתיד להיהרס זה היה קצת יותר משמעותי. אך אם מדובר בסגירה לצורך פתיחה ושינוי בסגנון הלימוד זה לא נורא לדעתי".
מה היה בית הספר עבורך? "יש לי זיכרונות טובים ממנו. גרתי ברחוב דגל ראובן, במרחק של 5 דקות הליכה, ואני זוכר את יד לבנים כבית ספר שגם אני וגם אחיותיי למדנו בו והייתי משחק שם כדורגל פעמים רבות".
בנצי סאו
מה אתה חושב על הסגירה? "אני מניח שאם התקבלה החלטה כזו היא התקבלה אחרי ניתוח מעמיק ובהתאם למציאות שמשתנה. במישור האישי, אין ספק שזה מעציב ויוצר צביטה בלב".
מה בית הספר היה בשבילך? "בית הספר היה אחד מהמקומות היותר משמעותיים שעיצבו אותי כבן אדם וכאזרח במדינת ישראל. זכיתי בכך שהיו לי מורים, מורות ומנהלים עם אישיות, מנהיגות ויכולת השפעה בלתי רגילה. דמויות שחרוטות בזכרוני גם אחרי עשרות שנים. בנוסף, בשנות ילדותי בלי טלויזיה ובלי מחשבים, בית הספר וחצר בית הספר היו המקומות שבהם בילינו את רוב שעות היום והערב".
לעדכונים: חדשות פתח תקוה
