היום, ה-26 באוגוסט 2020, הוא יום שלא יישכח עוד זמן רב בפתח תקוה ובקרב בני משפחת אוחיון, משכונת כפר אברהם, במהלכו נרצח באכזריות אב המשפחה, הרב שי אוחיון ז"ל על ידי מחבל בצומת סגולה. למרות הזמן שחלף אומרת אשתו סיון בכאב: "כל לילה אני משחזרת את מה שהיה, זה לא עוזב".
קראו גם >>
כזכור, על פי כתב האישום שהוגש בבית המשפט המחוזי בלוד, בשעת הצהריים של אותו היום יצא המחבל, חליל דויכאת, תושב כפר רוגיב בן 46, מאתר בנייה בפתח תקוה בו עבד עם היתר עבודה, כשהוא חמוש בסכין.
לאחר שחיפש קורבן והזדמנות לביצוע הפיגוע במשך כשעה, הוא הבחין בשעה 13:15 בערך ברב שי אוחיון ז"ל, שצעד מולו ברחוב. הנאשם שלף את הסכין מכיס מכנסיו ודקר את המנוח שלוש דקירות עמוקות.
בשלב זה, הבחין עובר אורח במתרחש, וזרק לעבר הנאשם חפץ בניסיון לסייע למנוח. רק אז, הניח הנאשם למנוח אשר כבר היה במצב אנוש, החזיר את הסכין המגואלת בדם המנוח לכיס מכנסיו, והחל להתרחק בהליכה מהמקום, כשהוא אף שוקל אפשרות לדקור באופן דומה עוברי אורח אחרים.
מיד לאחר מכן, הצליחו כוחות משטרה שהוזעקו והגיעו במהירות רבה מאוד לאתר את הנאשם ולעצור אותו. זמן קצר לאחר מכן נפטר הרב אוחיון מפצעיו.
"אחד העובדים בחברה בה אני עובדת קיבל מבזק שהיה פיגוע בצומת סגולה. באותה שנייה ידעתי כבר שזה שי", משחזרת כעת סיון את אותו יום ארור. "פשוט הרגשתי שזה הוא ואמרתי 'זה בעלי'. הוא אמנם לא היה אמור להיות שם בשעה הזו בדיוק אבל כן ידעתי שהוא צריך להיות שם באזור השעות האלה. הגוף שלי רעד בלי שליטה ובאופן לא רציונאלי. אחרי שעה אבא שלי אמר לי שזה באמת שי".
"בגדול אנחנו מתמודדים עם זה ביומיום די לבד. אני חושבת שזה יותר בריא כדי שנלמד את החיים החדשים האלו, וננסה ליצור לילדים שיגרה נורמלית"
מה עבר עלייך באותו רגע?
"הראש לא חושב יותר מדי. חוץ מרעידות בלתי נשלטות לא היה משהו שאני זוכרת. זה קושי עצום, אין לי מילים לתאר את זה. זה פשוט טירוף הדעת".
עברה שנה מאז, כמה פעמים במהלך היום יוצא לך לחשוב על אותם רגעים?
"כל לילה אני משחזרת את מה שהיה. זה לא עוזב".
יש בך כעס כלפי גורם כלשהו?
"כעס על אותו רגע אין לי. אנחנו אנשים מאמינים ואני יודעת שזה מאת ה', וזה מה שהיה צריך לקרות בסופו של דבר עם כל הקושי והכאב. כן יש לי כעס כלפי המדינה שלא עשתה שום דבר כי עדיין ממשיכים להתרחש עוד ועוד מקרי רצח כמו אסתר הורגן ז"ל וכמו פיגוע הירי בצומת תפוח בו נרצח יהודה גואטה ז"ל".
"איפה הוא חסר? בהכל. בדברים הכי קטנים , אם זה הקפה בבוקר, להתייעץ איתו מה לעשות עם הילדים, איך להגיב להתנהגות מסוימת של אחד מהם, בהכנות לשבת. הוא היה שותף מלא"
ניהלתם בזמנו מאבק על הריסת ביתו של המחבל שבסופו של דבר אכן נהרס. איך הרגשת לאחר מכן? זה מנחם באיזשהו אופן?
"זה לא מנחם. הייתה תקווה שזה יהיה אמצעי הרתעה כדי שיפסיקו לרצוח בנו אבל זה לא קרה לצערי. הבנתי שזה לא אמצעי מספיק טוב".
מאז הרצח הנורא, מנסה סיון לשקם את הבית ולנהל חיי שגרה עד כמה שניתן עם ארבעת ילדיהם (13, 12, 10 ו-5) ."יש המון אנשים טובים שעוזרים לנו", היא אומרת. "המשפחה של שי באים להיות עם הילדים, ואנשים מדהימים שנמצאים איתנו מושיטים יד לעזרה. אבל בגדול אנחנו מתמודדים עם זה ביום יום די לבד. אני חושבת שזה יותר בריא כדי שנלמד את החיים החדשים האלו, וננסה ליצור לילדים שיגרה נורמלית. החיים ממשיכים פשוט".
איך הילדים מתמודדים עם המצב? כמה הם מזכירים את שי?
"הבת הגדולה כותבת המון והיא בעיקר זו שמזכירה ומדברת. לבנים קצת יותר קשה, הם פחות משוחחים עליו והבן הקטן מבקש לא לדבר עליו כי זה עושה אותו עצוב. בהתחלה הוא שאל שאלות והסברנו שאבא עבר למימד אחר בשמיים והוא לא יחזור, רק שיגיע המשיח".
עד כמה זה קשה לנהל שגרה כזו?
"קשה מאוד. תפעולית אני מאמינה שאמצא את הדרך. נפשית ורגשית זה הרבה יותר קשה".
איפה שי חסר לך ולילדים במיוחד?
"בהכל. בדברים הכי קטנים , אם זה הקפה בבוקר, להתייעץ איתו מה לעשות עם הילדים, איך להגיב להתנהגות מסוימת של אחד מהם, בהכנות לשבת. הוא היה שותף מלא. גם בטיולים עם הילדים, שזה משהו שעוד לא חזרתי אליו מאז".
בשבועות האחרונים, כחלק מהנצחת אישים וקהילות ברחבי פתח תקוה אושרה הנצחתו של הרב אוחיון בעיר אך טרם ידוע המיקום המדויק לכך. לאור ההחלטה אומרת סיון :"זה מאוד מרגש. זה להיות עוד קצת עטופים ומחוברים לעיר ויגרום לכך ששי ימשיך להיות חלק מהמקום".
מה אפשר לאחל לך גם לקראת השנה החדשה?
"אני חושבת שלכולנו בעיקר נחת ,שמחה ובריאות".
לכל העדכונים - חדשות פתח תקוה
