לפני כשנתיים איבד גילי יצחקי (52) מפתח תקוה את ראייתו. אלא שגם מגבלת הראייה לא מנעה ממנו להקים לאחר השבעה באוקטובר את קבוצת "החברים של גילי" ויחד הם תורמים לחיילים ולמפונים מארזים מפנקים, מתנות וארוחות חמות.
יצחקי, תושב כפר גנים ג', נולד עם בעיות בעיניו ובגיל 9 איבד את ראייתו בעין שמאל. "עד גיל 49 התנהלתי בצורה רגילה ועשיתי הכל- למדתי בבית ספר רגיל, התנדבתי לצבא, התחתנתי והקמתי משפחה", הוא מספר. "לפני שלוש שנים בערך מצבה של עין ימין החל להתדרדר ולפני כשנתיים נכנסתי לניתוח של 'להיות או לחדול' מבחינת הראייה. ידעתי שיכול להיות שאאבד אותה בניתוח אבל כנראה שהייתי מאבד אותה גם בלעדיו.
"התעוררתי מהניתוח ללא יכולת לראות אבל מבחינתי החיים נמשכים כרגיל. נכון שעם קשיים וזה לא פשוט אבל אני ממשיך כאילו לא קרה כלום".
כאמור, על אף המגבלה משדר יצחקי 'עסקים כרגיל' ואף יותר מכך. הוא עובד בחברת שטראוס ארבע פעמים בשבוע ("לא בשביל הכסף, אלא כדי להעסיק את עצמי, לפגוש אנשים ולתרום לקהילה. קיבלו אותי בזרועות פתוחות כמו משפחה") ולאחר השבת השחורה הוא החליט לתרום מעצמו למען תושבי הדרום, החיילים והמפונים.
"כעשרה ימים אחרי תחילת המלחמה, הגיעה אליי שכנה וסיפרה לי שבחור ממושב ישע שבדרום נרצח והמשפחה נתקעה עם סחורה גדולה של רימונים. היא הוסיפה שהבוס שלה בקשר איתו והם לא יודעים מה לעשות עם כל הארגזים", משחזר יצחקי. "אמרתי לה 'תביאי את הסחורה לכאן ונמכור אותה'. די מהר הצטרפו אליי עוד מספר חברים- מירב סולומון, ליהי אשכנזי, נאווה ותמיר יהושע וחמי טיטלמן, ובמשך כשלושה חודשים עמדנו בקניון בשכונה פעם בשבוע עם הסחורה שהגיע מהמושב ומכרנו 100 ארגזים של רימונים. קצת אחרי שהתחלנו צירפנו לכך גם דיסקיות של החטופים.
"חלק גדול מהכסף העברנו למשפחה בדרום ובשאר הכסף שנותר החלטנו להכין מארזים לחיילים. יצרנו קשר עם יחידות ונסענו לצאלים, שדה תימן, והשבוע היינו בכפר אדומים שם הכנו ארוחת צהריים ל 250 חיילי דובדבן לזכרם של שני נופלים מהיחידה. בין היתר אנחנו פותחים ביחידות גם סוג של פוד טראק עם שווארמה ופלאפל".
מעבר לכך, דואגים "החברים של גילי" למארזים גם עבור הצוותים הרפואיים והחיילים במחלקות השיקום בבתי החולים תל השומר ובילינסון. "חילקנו דאורדורנטים עם מחזיקי מפתחות בצורת סמלי היחידות, ספרי תהילים, שמיכות, פירות יבשים לט"ו בשבט ומשלוחי מנות לפורים. גם לצוותים הרפואיים אנחנו מחלקים מארזים של מוצרים מתוקים ומלוחים".
איזה תגובות אתם מקבלים?
"אי אפשר לתאר במילים. החיילים בהלם. הם אומרים 'זה לא אמיתי מה שאתה עושה', 'בחור כמוך שמקדיש את כל כולו מתחילת הלחימה, זה מדהים', 'דברים כאלה אנחנו לא מקבלים'.
"אני לא עושה את זה כדי שיטפחו לי על השכם או כדי לקבל משהו בחזרה. הפידבק שאני מקבל מהם זה הרבה מעבר למה שאני מצפה. זה סיפוק עילאי".
אני מניח שיצא לך להיתקל גם בפצועים שראייתם נפגעה. איך אתם משפיעים האחד על השני?
"נכון, היה חייל בסדיר שנפצע ונפגע בעיניו. נפגשתי איתו בתל השומר והוא ומשפחתו שמחו שבאתי. הבאתי לו מארז, עודדתי אותו ודיברנו. אמרתי לו שאם הוא צריך משהו אשמח לעזור לו, גם עם כל הבירוקרטיה מסביב, אבל לפי מה שהבנתי הצבא מסייע לו".
קראו גם:
מה הפרויקט הבא?
"לקראת פסח אנחנו מכינים חבילות ל-150 חיילים שכוללות מגבת חוף עם הקדשה וחבילת שוקולד עטופה בדגל ישראל. מעבר לכך אנחנו כבר מחפשים את הפרויקטים הבאים".
