תכירו את אנסטסיה (44) ואלכסנדר (50) בלאיה, שעלו יחד עם בנם רוברט בן ה-5 לישראל בחודש מאי האחרון והגיעו לגור בעיר פתח תקוה. אנסטסיה היא עקרת בית ואלכסנדר הוא נגר במקצועו, והם מאוד מרוצים משהותם בארץ עד עכשיו. שאלנו אותם כמה שאלות כדי להבין מה גרם להם להגיע מבלארוס השקטה לישראל שנמצאת בזמן מלחמה.
"נחתנו ב־2 במאי ממינסק, בירת בלארוס, והגענו לפתח תקוה בעקבות בת דודה שלי שגרה בעיר וסיפרה לנו עליה", אומרת אנסטסיה. "יש לי גם משפחה בחולון אבל בחרנו בפתח תקוה כי היא במרכז, לא רחוקה כל כך מהים, ויש בה הכל - עבודה, חינוך, מקומות בילוי, בתי חולים טובים וכל מה שצריך".
רגע הנחיתה: "הייתה התרגשות גדולה מאוד. ידענו שאנחנו מתחילים הכל מחדש ונצטרך ללמוד שפה חדשה, אבל למרות כל הקשיים, כבר בטיסה דרך הסוכנות היהודית הרגשנו שנגיע הביתה".
למה דווקא עכשיו, באמצע המלחמה? "חיכינו הרבה זמן לעלות לארץ. הבעיה היא שאי אפשר להחליט שאנחנו נוסעים ולמחרת לעלות על טיסה, נאלצנו להמתין זמן רב כדי לקבל את המסמכים והאישורים המתאימים. בכל מקרה, למרות המלחמה לא היססנו ולא חשבנו פעמיים, וגם עכשיו בזמן המלחמה, אנחנו יודעים שיהיה בסדר".
קראו גם:
כיצד הגיבו הילדים? "רוברט שמח מאוד, והילדים בגן קיבלו אותו יפה. אמנם ייקח לו קצת זמן ללמוד את השפה אבל הוא ילד ויתרגל מהר".
בני משפחה נוספים מתכננים להגיע? "יש לי אמא ואחות בחו"ל, אבל סבתא ממש מבוגרת, לכן הן לא יכולות לעלות".
הכי אוהבים פה: "את האנשים בארץ. כולם חמים ורוצים לעזור אפילו מבלי שנבקש".
ואוהבים פחות: "אנחנו מסתכלים על הדברים באור חיובי ועם המון אופטימיות, אז כרגע הכל בסדר".
