עצוב: יעקב אברהם, אב הבית המיתולוגי והאהוב של אולפנית אמית ישורון בפתח תקוה, הלך בסוף השבוע לעולמו כשהוא בן 58 בלבד.
אברהם, תושב שכונת שעריה, סבל בשנים האחרונות ממחלה אוטואימונית. ביום רביעי הוא אושפז בעקבות סיבוך רפואי, בהמשך מצבו התדרדר וביום חמישי הוא נפטר.
אברהם החל את דרכו כאב בית במוסדות החינוך בעיר בתחילת שנות התשעים. לאחר שעבד בבית הספר שיפר, הגיע לאולפנית אמית ישורון לפני למעלה מ-20 שנה, שם עבד עד הקיץ האחרון, והפך לדמות אהובה מאוד בקרב צוות מוסד החינוך והתלמידות הרבות שלמדו במקום.
"שוחחתי עם אבא ביום שלישי בערב, והוא שאל אותי לגבי טיפול חדשני שהוא היה אמור לעבור", מספרת ביתו נופר, אף היא בוגרת ישורון. "למחרת, היה לו קשה לנשום, ואחי שהיה איתו הזמין לו אמבולנס. כנראה שאבא שלי ידע שזה הסוף והוא אמר לאחי: 'תשמור על המשפחה, תישארו מאוחדים'.
"אבא היה איש של עבודה. הוא נפצע בעבר בתאונת דרכים ונלחם בביטוח לאומי כדי שיוכל לחזור לעבוד ולא יעלו לו את אחוזי הנכות. הוא תמיד אמר: 'עבודה זה בריאות'. אנשים אחרים נלחמים כדי שיעלו להם את אחוזי הנכות והוא עשה ההיפך. תמיד חיפש לעשות. באוגוסט האחרון, כשפרש לפנסיה, היה לו ממש קשה והוא שאל 'מה אני אעשה בבית? משעמם לי'".
רבים הכירו אותו כאב הבית של האולפנית. איזה אבא הוא היה?
"הוא היה אבא שלקח דברים בקלילות, ותמיד אמר 'תהיה מי שאתה, אל תסתכל מה חושבים עליך'. אבא אהב ליהנות, לצחוק וגם בעלי חיים. היו לנו כלבים וגם עזים לתקופה קצרה עד שחוק עזר עירוני אסר זאת. החלום שלו היה לעבור לגולן ולנהל חוות סוסים לאחר היציאה לפנסיה.
"אבא היה אדם של טיולים וחוויות. נהג לומר: 'חיים פעם אחת. אנחנו באים והולכים בלי כלום, החיים קצרים, מי יודע כמה זמן נחיה', במיוחד בשנים האלה מאז שהוא חלה. אלו היו מספר שנים שהוא חווה הרבה תהפוכות בדרך".
מנהלת בית הספר, מבשרת יעקבס, ספדה לאברהם ומסרה: "יעקב היה איש יקר ועדין, שהכיר כל פינה באולפנית והשקיע בה אהבה וכשרון. היו לו ידיים טובות, לב חם ועיניים שאמרו 'אתן לא מבהילות אותי, ראיתי פה כבר הכל' בכל פעם שבאנו עם בקשות מופרעות.
"כשאנשי מקצוע היו מגיעים לאולפנית לבדוק למה עדיין יש נזילות בחטיבה ואיך זה שהמזגנים החדשים של האולם ספורט לא מקררים, יעקב היה עומד בצד ושותק. אחרי שכולם סיימו להתווכח, ורק אחרי שפנו אליו ושאלו 'אז יעקב, מה אתה אומר?' הוא היה מציע, בקול השקט שלו, את הפתרון שנראה לו, ולפעמים גם היה מוסיף בעוד יותר שקט, שהוא יודע שלא יעשו את זה כי זה מסובך ויקר והם מחפשים רק פלסטר. כמה מקצועיות וענווה היו בכל הליכותיו. כמה סבלנות והבנה של איך שהדברים עובדים. וגם על איך שאנשים עובדים.
"האולפנית הייתה ליעקב בית שני והוא תמיד סיפר בגאווה שהוא גם אב בית, אבל גם אבא והורה באולפנית. גם כשמצב הבריאות שלו הדרדר הוא המשיך להגיע במסירות, לסחוב דברים ולעלות על שולחנות. גם כשהפצרנו בו שלא יסתכן הוא המעיט בחומרה של המצב והמשיך לעבוד ולתת. רק אחרי שעזב הבנתי כמה כוח והשפעה היו לשקט וליושר שלו, ואיזו תרומה הייתה לו, לא רק על מצבה הפיזי של האולפנית, אלא גם על האווירה ומצב הרוח של הצוות כולו.
נתגעגע אליך יעקב, אל המילים הטובות, אל החברות, אל המקצועיות והרצינות. נתגעגע לזוגיות עם צורי, לחברות עם מורן ולקשר המיוחד עם סימה. תודה על כל מה שנתת לנו".
"יעקב היה אב בית מסור, עם מאור פנים ומסירות רבה לאולפנית", ציינה אחת המורות שעבדו איתו. "תמיד הקשיב לכל בקשה עם חיוך וצחק איתנו. ראינו והרגשנו שאולפנית ישורון היא באמת בית שני בשבילו. בנוסף, הוא היה גאה מאוד בילדים שלו, סיפר עליהם עם עיניים נוצצות וגאווה גדולה".
קראו גם:
אחת מבוגרות בית הספר הוסיפה: "יעקב היה איש מקסים שנתן לנו מענה לכל בעיה, ותמיד בסבר פנים יפות ואכפתיות יוצאת דופן. גם לאחר שסיימתי את לימודיי באולפנית והייתי פוגשת אותו, תמיד התייחס אליי באדיבות ושאל לשלומי. מהיכרותי עם ביתו נופר, אין לי ספק שגם בביתו הוא עשה חיל ודאג רבות לילדיו. אני משתתפת בצער המשפחה".
הלווייתו של יעקב נערכה ביום שישי בבית העלמין סגולה.
הוא הותיר אחריו אישה, שני ילדים ושלושה נכדים.
יהי זכרו ברוך.
