למה פתח־תקוה?
"אני מאוד אוהבת את העיר. נולדתי פה וכל המשפחה שלי מכאן, כך שאני מחוברת אליה שורשית. מעבר לזה, המיקום של העיר מצוין עם אפשרות הגעה לכל מקום. זה כמו להיות בתל אביב אבל בלי לחיות בה. פתח־תקוה נותנת לי את כל המענים שאני צריכה מבחינת חינוך לבנותיי, מקומות בילוי ומחירי הדיור הנוחים ביחס לגוש דן".
קראו גם:
עם מי היית רוצה לשבת לקפה ומדוע?
"עם דוד שלי שנפטר לפני שנה, אני מאוד מתגעגעת אליו. היינו לומדים הרבה ביחד, ומדברים המון על מהות החיים. היו לנו שיחות מאוד עמוקות. כולם אצלנו מטפלים בבית וגם הוא היה מוכשר מאוד, היינו חברים טובים".
מה הפינה האהובה עלייך בעיר ומדוע?
"גן התשעה בשכונת מחנה יהודה, מדובר בפינת חמד מקסימה. מה שמייחד אותה במיוחד בשבתות זה קול התפילה שבוקע מבתי הכנסת בשילוב הילדים שמשחקים שם ומשפחות שעושות פיקניקים. מקום עם המון ירוק ואווירה מיוחדת שמרגיע את הנשמה".
מה היית רוצה לשנות או לשפר בפתח־תקוה?
"אני פחות אוהבת את המגדלים והצפיפות בשכונות החדשות, ויותר מתחברת לבנייה בשכונות הישנות. הייתי רוצה להשאיר את האחווה של פתח־תקוה הישנה, ואם צריך לשדרג אז בבנייה של 6-8 קומות ולא יותר".
דבר לא שגרתי שעשית בעיר?
"העברתי לא מעט סדנאות להעצמה נשית בגן התשעה. בנוסף, פתחתי גמ"ח של צעצועים, בגדים ומוצרים נוספים לבית עבור ילדים ומשפחות נזקקות. הייתי נוסעת עם אבא שלי במשאית שלו ברחבי הארץ והיינו אוספים תרומות מאנשים, שאותם הייתי ממיינת בבית ואז תורמת למעון הרב תכליתי של יוספטל ולמשפחות בשכונה שהיו זקוקים להם".
מה הרוח של פתח־תקוה?
"ישן לצד חדש. מצד אחד זו העיר הישנה שאהבתי, יש בה הרבה תמימות ופשטות עדיין. אבל מצד שני העיר מתפתחת ויש נהירה של צעירים אליה. יש אווירה של אחדות, אכפתיות, הדדיות ורצון לעזור אחד לשני. גם ראש העירייה עושה הרבה למען הציבור בתקווה שימשיך בעתיד".
כיצד הקורונה השפיעה על עיסוקך?
"מכיוון שאני מטפלת בחרדות ופחדים ועוזרת לאנשים להתמודד עם משברים, היו אנשים שהמשיכו להגיע בתקופת הקורונה והיו לא מעט אנשים חדשים. נתתי להם מענה מהפחד מהלא נודע, מהמצב הכלכלי והלחץ בבית, וזה נמשך גם בזמן המבצע בעזה".
