הסבת מקצוע בגיל 50 היא דבר מורכב וגם אם רבים חושבים עליה, הנטייה היא לוותר מראש ולדבוק בחיים המוכרים מפאת הגיל. אלא שיונה בן אהרון (67) מיהוד-מונוסון כנראה קורצה מחומר אחר. לפני 17 שנה היא החליטה לעזוב עבודה "אפורה" בחברת ביטוח, החלה ללמוד אמנות רב תחומית ולא הביטה מאז לאחור.
קראו גם:
"הרגשתי בחברת הביטוח שאני עוד מספר ולא סופרים אותי", אומרת יונה. "ברגע שבן אדם אמן בנפש, בשלב כלשהו זה חייב לצאת ממנו, זה משהו פנימי, ובגיל 50 החלטתי שאני עושה שינוי".
זה גיל שלא עושים בו בדרך כלל שינויים דרמטיים כאלו.
"אף פעם לא מאוחר אבל צריך תמיכה מסוימת. לשמחתי בעלי ושלושת ילדיי תמכו בי מאוד. למרות זאת, זה לא קל להתחיל מ־0 בגיל 50".
בחודש הבא תציג בן אהרון תערוכה שלה באשכול הפיס בכפר גנים שבפתח־תקוה בנושא תרבויות בעולם. "הייתי בהודו וציירתי אלה הודית, גורו ואנשים שמהווים את המקור לתרבות המקומית", היא אומרת. "ציירתי גם סמלי תרבות מיפן, ברזיל, סין, אפריקה, והמון מקומות נוספים. בחלקם ביקרתי ואת היתר שאבתי ממקורות שונים. גם דיוקנאות יוצגו בתערוכה שתכיל למעלה מעשרים יצירות.
"כל תערוכה מניעה אותי לאתגר אחר ואני אוהבת אתגרים. אני לא יכולה לחיות בלי זה. זה מבעבע בי. אני מרגישה שאני חייבת להמשיך ליצור בין אם בציור או בין אם בפיסול, אבל זה החיים שלי עכשיו".
"זה הכיף שלי"
היא למדה ציור אצל אמנים רבים בארץ וגם בחו"ל, ובמקביל החלה לפסל בחומר, ברשת ובחוטי ברזל. לימים שימשה כמורה לאמנות בבתי ספר באזור מגוריה, אבל בשנים האחרונות, לאחר שלמדה אצל הצייר והפסל אנטון בידרמן, היא מתמקדת בציור דיוקנאות, בעיקר של מפורסמים החל מאריק איינשטיין ז"ל, דרך שלמה ארצי וחוה אלברשטיין ועד רוני דלומי. במקביל היא מפסלת בטכניקת קווילינג (גלגול רצועות נייר) ויצרה את דמותה של נטע ברזילי בסמוך להשתתפותה באירוויזיון.
תתארי את התחושות במהלך היצירה לעומת אלו שהיו לך בעבודתך הקודמת.
"שעכשיו אני חייה את החיים, זה הכיף שלי. בכל יום אני מציירת ומפסלת".
לאיזה תחום את מתחברת יותר - ציור או פיסול?
"אפשר לומר 50:50, אבל לאחרונה אני יותר מציירת. היו לי תקופות שגם פיסלתי יותר, כך שאני די משלבת ביניהם. הציור של אריק איינשטיין למשל שהיה בין הראשונים מאוד דיבר אליי. אהבנו אותו מאוד בבית, את השירים ואת ההגשה שלו. הוא העלה בי זיכרונות עבר, ודרך הציור שלו המשכתי לשאר היצירות".
יש מפורסמים שהיה לך יותר קל או שהתקשית לצייר?
"המוטו שלי הוא שאין דבר העומד בפני הרצון, ואין דבר שאי אפשר לעשות. לכן אין אצלי משהו קל או קשה. כל אחד זה צבעים אחרים ושיטה אחרת".
לאיזו יצירה הכי התחברת?
"התחברתי מאוד לשלמה ארצי. אני אוהבת את השירים שלו. חוה אלברשטיין גם הייתה אהובה עלי בזמנו, ובעצם כל הזמרים הוותיקים שעליהם גדלתי. ציור נוסף שאהוב עליי מאוד נקרא 'תפילה לשלום' ובו רואים אישה דתייה מחזיקה יונה תמה בידיה, סמל לאהבה ושלום. האם היהודיה תמיד מגוננת על ילדיה ומתפללת לשלומם ולשלום כללי עם אויבינו".
היצירות שלך הגיעו למפורסמים שציירת? קיבלת מהם תגובות?
"האמת שלא, מלבד יזהר כהן שבת דודה שלו חברה שלי. הוא הופתע מאוד ואהב את הציור. כששודרה התכנית 'זמר במסכה' היה אפשר לראות את הציור שלי תלוי אצלו בחנות. אולי אמשיך עם זה ובת דודה שלו תעזור לי".
השינוי של אבא
בן אהרון לא מוכרת בינתיים את הדיוקנים שלה, אבל מספרת כי היא "מציירת גם לפי הזמנות מיוחדות. לא מזמן הגשמתי חלום למישהו שציירתי אותו כביכול יושב בשולחן עם זיגמונד פרויד ורבי נחמן מברסלב".
בכמה מכרת את אותה יצירה?
"את זה אני לא יכולה לומר".
למרות ההנאה שהאמנות מסבה לה וחרף התמיכה ממשפחתה הגרעינית, לא הכל היה ורוד בתחילת דרכה המקצועית החדשה. "מאז שאני מכירה את עצמי אני מציירת", היא אומרת. "ציירתי בכיתה, וציירתי הרבה עם אבא ז"ל שהיה קבלן במקצועו ועסק בציור כתחביב. העניין הוא שבעבר ההורים לא האמינו במקצוע אמנות כמשהו שאפשר לחיות ממנו, אז לא נתנו לי את האופציה להתפתח בתחום. הם רצו שאעסוק במקצוע ראוי יותר מבחינתם".
איך אביך הגיב לשינוי שעשית?
"בהתחלה הוא לא הכיר באמנות שלי, הוריד לי את הביטחון ו'קיצץ לי את הכנפיים' כמו שאומרים. זה לא עשה לי טוב, וגם לי לקח זמן להכיר בשינוי. עם הזמן התחלתי להתפתח בדיוקנאות. אמא שלי נפטרה לפני למעלה משנה ואבא שלי נפטר אף הוא בהפרש של כמה חודשים אחריה. הספקתי לצייר אותם ביחד כשהיו בחיים. כשאבא ראה את זה נפל לו האסימון, הוא התחיל לפרגן וממש דחף אותי להמשיך".
איך הרגשת באותה תקופה?
"היה פשוט כיף לדעת שהוא מכיר בזה. ההכרה שלו תרמה מאוד לפריחה שלי בשנים האחרונות. אפשר לומר שבעצם ההכרה שלו השתחררתי מהעול שהיה עליי".
אני מניח שכלפי ילדייך פעלת אחרת.
"יש לי שלושה בנים, שהצעיר מביניהם, רפאל (40), גם הוא אמן. הוא ממש כמו מנטור בשבילי וכבר רמה מעליי. מזה כארבע שנים הוא מסתובב בכל העולם ומצייר גרפיטי וציורי קיר גדולים. כעת הוא בקנדה וממשיך שם".
מעבר לתערוכה בחודש הבא, אילו יעדים הצבת לעצמך?
"אשמח להמשיך עם דיוקנאות של מפורסמים, להיפגש עם כל הזמרים שגדלתי עליהם ולתת להם את הציורים שלי. בנוסף, התכנון הוא להמשיך בתערוכות ואולי גם להגיע איתן לחו"ל".
