שבוע לאחר פגיעת הרקטה בביתה שברחוב חנה סנש בפתח תקוה ומרינה ליטויננקו (35) עדיין לא מעכלת את מה שהתרחש. מעבר להתמודדות הנפשית והצורך להתחיל הכל מחדש, היא מספרת על קשיי הבירוקרטיה, ומפצירה: אל תזלזלו בהנחיות, זה מציל חיים.
קראו גם:
דירתה של מרינה, בו התגוררה עם בעלה ושלושת ילדיה הקטנים (13,8,5) נפגעה משמעותית בפגיעת טיל בליל ה-13.5. בשעה 01:50 לפנות בוקר הדהדה האזעקה ברחבי העיר פתח תקוה. טיל ששוגר מרצועת עזה פגע במספר בניינים במרכז העיר וגרם נזק רב. במקום פרצה שרפה גדולה, 8 תושבים נפצעו, ונזק רב נגרם לזירת האירוע. הדיירים משלושה בניינים פונו.
"הכל נהרס", היא אומרת. "גם אם אפשר להוציא משהו, הכל מפוחם ועם ריח של שריפה. כל הריהוט התפרק, ונצבע בשחור מהשריפה. הבגדים נקרעו מזכוכיות , חלקם עם ריח של אש ולמרות כמה כביסות מאז הריח פשוט לא יוצא".
היכן אתם ישנים מאז? איך הסתדרתם עם ציוד?
"באתי לעירייה ושלחו אותנו לאכסניית אנ"א ברחוב יהלום, שאני לא מזלזלת בה אבל היא ללא מקלט, כשהקרוב ביותר אליה נמצא בבית ספר צמוד. בגלל שאנחנו בחרדות מהאזעקות, שהמשיכו גם בימים שלאחר הפגיעה, סידרו לנו מהעבודה של בעלי מקום לינה בתל אביב ושם אנחנו שוהים בימים האחרונים. בעירייה מנסים לעזור, בשאר הרשויות שאנחנו מתנהלים מולם לא שואלים אם הסתדרנו. אנחנו לא יודעים מה קורה ולא מקבלים תשובות.
מבקשים מאיתנו למלא טפסים, לצלם, ונותנים הרגשה שאני צריכה להוכיח כל דבר כדי להראות שנפגענו. רוב היום אנחנו עסוקים בבירוקרטיה ומציאת דירה חלופית, ובערב חוזרים לתל אביב. מבחינת ציוד, הרבה אנשים פרטיים ובתי ספר נרתמו וכולם עוזרים בבגדים, באוכל ובכסף. אין לי מילים".
איך זה מרגיש לראות את העזרה של כולם?
"זו תחושה מוזרה. מאנשים שהיינו בצד אחד שקונה הכל בכוחות עצמו ונותן ועוזר לאחרים עברנו לצד השני שמקבל. אני אומרת שטוב לדעת שברגעים כאלה אנחנו לא לבד. הקושי העיקרי זה מול הרשויות ולהבין איך מתקדמים שם.
"הבנתי שאני לא יכולה לקבל את כל מה שהיה לנו אבל לפחות אני רוצה כבר להתחיל ממינימום כלשהו ולכן אנחנו בהתנהלות מול הרשויות. אמרו לנו שננסה לחפש דירה לחצי שנה כי אולי יהיה אפשר לשפץ את הבניין ואז נוכל לחזור לשם. אבל איפה נמצא דירה לחצי שנה? כרגע גם לא יודעים אם ישפצו או יהרסו הכל ואנחנו ממתינים לתשובות".
איך אתם מתמודדים עם המצב כרגע?
"אנחנו צריכים להיות כל הזמן ליד הממ"ד או ליד המקלט. אם אני שומעת רוח שמתחילה לשרוק אני בטוחה שזו תחילת אזעקה. כבר כמה פעמים אני ובעלי עשינו פדיחה והקפצנו אנשים. שכן הייתה אזעקה התחלתי לבכות ולצעוק. דיברתי עם מישהי שאמרה שתעזור לי עם החרדות.
אצל הילדים כל אחד הגיב אחרת. הבן האמצעי הוא בוכה שהוא רוצה לחזור הביתה. הקטנה רוצה לראות תמונות של הבית ושל האוטו. היא שואלת למה החניתי את הרכב שם ולא במקום בטוח. איפה זה מקום בטוח אם לא הבית? אבל אני אוהבת שהיא מדברת על זה ומשתפת".
במידה ויתאפשר, תרצו לשוב לדירה?
"זה מורכב. מצד אחד אני מתה על הדירה שלנו והשקענו בה מאוד. מצד שני מבחינה נפשית אני לא יודעת לומר, אני עוד לא שם וקשה לי לומר כרגע. היינו שמחים לחזור לתקופה של לפני הטיל".
מרינה מבקשת להעביר מסר חשוב וגם עצה: "לא לזלזל. בכל אזעקה להיכנס לממ"ד ולמקלט כי זה מה שהציל את כולנו, ולא להישאר בספה או במיטה. ודבר נוסף- תמיד שיהיה אתכם תיק מוכן עם הדברים הכי חשובים עבורכם".
לעדכונים - חדשות פתח תקוה
