בתחילת חודש דצמבר 2013 הגיעה יסמין זוארי־פדל בהתרגשות לחדר הלידה בבית החולים בילינסון, כשהיא מלווה על ידי בעלה ואימה בצפייה ללידת בנה הבכור. היא לא שיערה שכעבור מספר שעות יוולד בנה, ירין ז"ל, עם נזקים נוירולוגים קשים, וכעבור שנה וחודשיים יילך לעולמו אחרי שהיה במצב צמח בבית החולים השיקומי רעות.
כעת, קרוב לשמונה שנים מאז האירוע הקשה, היא תובעת באמצעות עורכי דינה 2.5 מיליון שקל מקופת החולים כללית המפעילה את בית החולים בטענה לרשלנות רפואית. עורכי הדין טוענים כי יסמין הגיעה ללידה אחרי היריון תקין, אבל במהלכה נרשמו מצוקה עוברית ואמהית שהיו צריכים להדליק נורה אדומה בקרב הרופאים המטפלים. אלו, לטענתם, לא פעלו כדי לסיים את הלידה בניתוח קיסרי.
האטות בדופק
בכתב התביעה, שהוגש באמצעות עורכי הדין גל מרקוביץ ודוד פייל, נטען כי יסמין הגיעה לחדר הלידה בבילינסון בשבוע ה־41 + 3, לצורך קבלת פיטוצין (חומר לזירוז לידה) בשל גיל ההיריון המתקדם. בבדיקה שעברה היא נמצאה במצב כללי טוב וללא סימני מצוקה. הלידה החלה בשעה 14:14 באותו היום, ובשעה 21:18 נרשמה פתיחה 8. עם זאת, עד השעה 02:00 לא נרשמה התקדמות והלידה "נתקעה" עם אותם נתונים.
קראו גם:
במהלך אותן 4.5 שעות בקירוב נרשמה מצוקה גם בקרב האם וגם בקרב העובר, ויסמין החלה לסבול מחום. אצל העובר נרשמו האטות בדופק וכתוצאה מכך עבר החייאה תוך רחמית. בתווך, כתב רופא הוראה לפיה באם יופיעו האטות נוספות בדופק העובר והיולדת עדיין לא תהיה בפתיחה מלאה, יש לבצע ניתוח קיסרי. לטענת עורכי הדין, ההאטות בדופק העובר נמשכו ובמקום לסיים את הלידה בניתוח קיסרי כמו שהגדיר הרופא מראש, התעלם הצוות הרפואי מהסימנים הרבים להסתבכות הלידה ולא טרח לעדכן את היולדת על הסיכונים האפשריים והאפשרות לבצע ניתוח קיסרי.
בכתב התביעה נטען בנוסף כי עם התחדשות תהליך הלידה בשעה 02:37 לערך, בה נמדדה פתיחה של 9.5, הופיעו מים מקוניאליים (מי שפיר מהולים בצואת העובר) שמעידים על מצוקה עוברית. למרות הסכנה הכרוכה בכך שהעובר עלול לשאוף את המים לריאותיו ובעצם לסכן את בריאותו, המשיך הצוות הרפואי בלידה נרתיקית ועבר ללידת ואקום באמצעות הציוד הנדרש.
למרבה הצער, הגרוע מכל אכן קרה וירין נולד במצב קשה, כשמים מזוהמים חדרו לו לדרכי הנשימה. הוא עבר החייאה ממושכת בחדר הלידה וסבל מפגיעה מוחית שפגעה בתפקודו. כחודש לאחר שנולד עבר ירין ניתוח בבית החולים שניידר להחדרת קטטר לקיבה בשל המשכות פליטות והקאות וכן בעקבות אי עליה במשקל. כחודש מאוחר יותר הוא הועבר במצב של צמח לבית החולים רעות, שם נפטר בגיל שנה וחודשיים לאחר שחלה בדלקת ריאות.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת של ד"ר רוני רביע, מומחה בגינקולוגיה ובמיילדות מ"פורום רופאים", שקבע בין היתר כי בעקבות העצירה בהתקדמות הלידה, הופעת האטות בדופק העובר, צירים מרובים וחום אימהי, "היה מחויב הצוות הרפואי להפנות את היולדת לניתוח קיסרי כדי ליילד את התינוק ולהימנע מסיבוכים אימהיים ועובריים, או לכל הפחות להסביר לה על הסיכון שבהמשך ניסיון הלידה הנרתיקית ועל האפשרות ליילד את התינוק בקיסרי".
עוד קבע ד"ר רביע כי "ההשתהות בביצוע הניתוח הקיסרי חשפה את המנוח לתסמונת של שאיפת מקוניום והן לסביבה החומצית העוינת לאורך זמן" והן אלו שגרמו לנזק. "היה ניתן למנוע את הפגיעה הקשה של המנוח אשר הובילה לפגיעה באיכות חייו ולמותו בגיל כה צעיר, ומהתובעת היו נמנעים התמודדות עם ילד פגוע באופן קשה, פגיעה קשה באיכות החיים ואובדן ילד באופן כה טראגי".
לתביעה צורפה חוות דעת נוספת של ד"ר שי מנשקו, מומחה בנוירולוגיית ילדים והתפתחות הילד, אף הוא מ"פורום רופאים", שקבע גם הוא כי "לו היה הצוות המטפל מפעיל שיקול דעת ומשכיל ליילד את התובעת בשלב מוקדם יותר, בסבירות גבוהה הייתה נמנעת תסמונת שאיפת מקוניום חמורה, שהצריכה החייאה ממושכת".
"הגוף ראה שחור"
"ממש לא חשבתי שזה יכול להגיע למצב הזה, זה היה שוק", משחזרת השבוע יסמין (37). "הכל היה מושלם בהתחלה. עליתי 10 ק"ג בלבד וביקרתי אצל רופאים לבדיקות שגרתיות כדי לוודא שהכל תקין. בגלל שהייתי בשלב מתקדם של ההיריון הגעתי לבית החולים, ובחדר הלידה עצמו היו התבדחויות והייתה אוירה טובה. סמכתי על הצוות ואמרתי 'אני עושה מה שהרופא אומר. הוא למד אז הוא יודע'. בשורה התחתונה לא הכינו אותי לסיבוכים, ואז קרה מה שקרה. חשוב לי שמקרים כאלו לא יחזרו על עצמם".
מה עובר עליכם בתקופה שאחרי הלידה?
"בהתחלה הייתי במקום רע. אמרתי 'איך אני אטפל בילד נכה? איזה חיים יהיו לנו?'. הגענו אחר כך גם לבית החולים רעות ולא היה פשוט לראות את המצב של שאר הילדים שם. אחרי זה אמרתי 'יש לנו תינוק ואנחנו צריכים לעזור לו'. היינו אצלו על בסיס יומי כל המשפחה. קראתי את הספר 'המוח הגמיש' שמדבר על כך שהמוח יכול להשתנות ויחד עם דברים ששמעתי במחלקה שם הייתה בי איזושהי תקווה.
"חשבתי לעצמי שיכול להיות שתהיה לו אפילפסיה, ויכול להיות שיהיה לו עיוות כלשהו, ואולי יהיה עם כסא גלגלים, אבל יש ילדים שחיים כך, זה נפש של בן אדם. עם הזמן הוציאו לי את האוויר מהמפרשים ואמרו שאני ממציאה שטויות".
איך התמודדת עם מותו של ירין?
"איפשהו הרגשתי הקלה אבל אחרי שעיבדתי את הדברים אמרתי שאולי לא עשיתי מספיק. אני בחורה אחרי תואר ופשוט לא עבדתי, בעלי לעומת זאת כן חזר לעבוד בהדרגה. הייתי בבית, וכל פעם ניסיתי מחדש למצוא את עצמי בכל מיני מקומות, בזמן שחברות שלי ממלאות תפקידים מכובדים. הרגשתי שאני נשארת במקום. הייתה גם תקופה שניתקתי קשרים מאנשים ולא יצאתי מהבית במשך שבועות. היו לי מחשבות שלא תהיה לי משפחה, ואיזה חיים יש לי. הגוף שלי ראה שחור. מאז אני פונה פחות לרפואה רגילה ויותר לרפואה אלטרנטיבית".
למרות התקופה הקשה, יסמין ובעלה נלחמו כדי להמשיך הלאה והיום הם מתגוררים בראש העין עם שני ילדים קטנים, רביד (2.5) ופאר (חודשיים), שנולדו בבית החולים אסף הרופא אחרי ניתוח קיסרי, "מבחירה שלי", אומרת יסמין.
לא היה לך חשש להיכנס להריונות נוספים?
"ברור שהיה, אבל הרופאים שלי דחפו לשם ואמרו שזה ישפר את המצב הנפשי שלי. ראיתי את חברות שלי והבנתי כמה משפחה זה דבר טוב ותומך. דרך חיבוק הילדים שלהן הבנתי שאני גם צמאה לזה. בלידה השנייה טשטשו אותי כדי שלא אכנס לטראומה, אבל בשלישית ביקשתי לא לקבל כלום כדי לחוות חוויה מתקנת ולשמוע בכי של תינוק. אני שמחה על הצעד הזה".
מבילינסון נמסר בתגובה: "נלמד את פרטי כתב התביעה ונגיב במסגרת ההליך המשפטי".
כל העדכונים - חדשות פתח תקוה