"בראייה לאחור הייתה לי קריירה מעבר למה שחלמתי, ואני יכול להסתכל עליה בגאווה גדולה", כך אמר השבוע יובל שפונגין (35), המגן הימני בדימוס, שתלה את נעליו ביום שני שעבר לאחר קריירה מפוארת, ובימים אלו עושה את צעדיו הראשונים על הקווים כמאמנם של שחקני ההגנה בהפועל פתח־תקוה.
בריאיון מיוחד הוא מספר על הרגעים הגדולים בקריירה, ההחלטה לפרוש ("היה לי קשה לשחרר"), התגובות שקיבל, האתגר החדש בכחולה ("יש בהפועל משהו מושך, משפחתי וחם") וגם על הזכות שנפלה בחלקו לשחק בליגת האלופות עם מכבי תל אביב.
"בלב שלם"
"לאחר תקופה של התלבטויות, מחשבות, ניסיון להשלים עם המצב החדש והתחלה חדשה הגיע הזמן לסגור את הפרק המשמעותי בחיי ולהכריז על פרישה באופן רשמי. זה הזמן להודות לכדורגל על כל מה שהוא נתן לי", כתב השבוע שפונגין בהודעת הפרישה שלו. המגן לשעבר, שמוכר כמי ששרף את הקו הימני במדי מכבי תל אביב, נבחרת ישראל ואף אומוניה ניקוסיה מהאי השכן, שיחק בשנים האחרונות בהפועל כפר שלם בליגה א', שם שיתף פעולה עם אחיו הצעיר יאיר. אלא שהפציעות מהן סבל הובילו אותו להחלטה האחרונה לתלות את הנעליים.
"ברגע שראיתי שאני לא יכול לשחק ברמה שאני רוצה ולעמוד בסטנדרטים שהצבתי לעצמי, העדפתי לסיים את זה ככה", הוא מסביר. "במקביל, התחלתי בעונה שעברה לעבוד במחלקת הנוער של הפועל פתח־תקוה אז זה דחף אותי יותר לעשות את המהלך", הוא מסביר.
עד כמה גדול הקושי לפרוש ממשהו שאתה רגיל לעשות מגיל קטן ולראות שחקנים אחרים בגילך עדיין ברמות הגבוהות?
"קשה מאוד, לא אשקר. חברים מהשנתון שלי אמנם לא בשיא הכושר אבל כן ברמות הגבוהות, כמו למשל אלירן עטר, תומר חמד, איתי שכטר, איתן טיבי, שרן ייני וערן זהבי. לא חסרים שחקנים מהשנתון הזה. אז כן, זה קצת צובט, בכל זאת זה משהו שחייתי בשבילו מגיל 7 והתייחסתי אליו בשיא הרצינות".
יש לך איזו תחושת פספוס עם איך שהקריירה הסתיימה?
"לא חושב. בכל שלב קיבלתי את ההחלטה שחשבתי שנכונה בשבילי והלכתי איתה בלב שלם. בדיעבד, תמיד הדברים הולכים יותר טוב או פחות טוב, אבל אני לא מתחרט. בגיל 32, אחרי שנה לא פשוטה בקרית שמונה ואשדוד, בה לא כל כך נהנתי, ירדתי ישר לליגה א'. זה רק מראה כמה אני אוהב את המשחק אם עשיתי את המעבר הזה, מבלי לפגוע בליגה השלישית. הלכתי להרפתקה ורציתי לחוות משהו שונה. הרגשתי שאלו השנים האחרונות ונהניתי מכל שניה.
"שיחקתי גם עם אחי, שזה גם חלום שרציתי להגשים. הוא שחקן מוכשר והיה לי כיף לחלוק איתו את חדר ההלבשה, את הדברים הכי קטנים, להתמסר איתו במשחק, לכוון אותו וכו'. אז לומר שאני מרגיש פספוס? לא".
מה היה הרגע הכי גדול בקריירה שלך?
"התברכתי בהרבה רגעים, אם זה הבישול בפלזן לערן זהבי, העלייה לליגת האלופות, הניצחון 6:2 בגמר הגביע נגד באר שבע והבישול בנבחרת ב 3:3 נגד פורטוגל".
מניח שאחרי הודעת הפרישה הנייד שלך לא הפסיק לצלצל. מה הייתה התגובה שהכי הפתיעה או ריגשה אותך?
"היו כמה. מישהי רשמה לי שקראה לילדה שלה על שמי או מישהו שראה אותי משחק ובזכותי נשאר לשחק כדורגל באותה תקופה. היו כמה אנשים ספציפיים שממש ריגשו אותי. זה כיף ומחמם את הלב".
"משפחתי וחם"
בזמן שהתרוצצו בראשו מחשבות על סוף הקריירה כשחקן פעיל, פתח שפונגין בקריירה חדשה לאחר שמונה בקיץ שעבר למאמן ההגנה בקבוצת הנוער של הפועל פתח־תקוה ובהמשך העונה אף שימש כעוזר מאמן הקבוצה.
מה גרם לך להצטרף למועדון דווקא בשפל הגדול שלו במילניום הנוכחי?
"קודם כל נוצר קשר ביני לבין המנכ"ל אבי יחיאל. שנינו שיתפנו פעולה במכבי תל אביב בעונת הגלאקטיקוס, אז יש לנו חיבור טוב. ברגע ששוחחנו, קסם לי להצטרף בגלל האישיות שלו, וגם הכרתי את המנהל המקצועי של מחלקת הנוער, אסף גרשטיין, שהוא אישיות בפני עצמו. ובכלל, יש לי רגש חיובי למועדון, יש בו משהו מושך, משהו משפחתי וחם. יחד עם המסורת והפוטנציאל של המקום, הרגיש לי מאוד נכון להצטרף לפרויקט שאבי והצוות התחילו.
"ראיתי אופק מסוים שאפשר לבנות, וזה כיף שיש בזה אתגר וסיפוק. זה הדבר הראשון שחיפשתי אחרי הקריירה ככדורגלן. אבי נתן לי יד חופשית ואת הבחירה באיזה תפקיד לשמש, אז נכנסתי כמאמן הגנה, שזה תחום שמאוד מושך אותי".
קבוצת הנוער של המועדון הייתה רגילה בעבר לספק שמות גדולים, וגם היא כמו הבוגרת מדשדשת כבר כמה עונות בליגה הלאומית. מה חסר כדי לעשות את קפיצת המדרגה לליגת העל? הרי בנוער הכסף הגדול פחות משחק תפקיד.
"לצערי הכסף משחק תפקיד גם במחלקות הנוער. שחקני נוער במועדונים הגדולים כבר מקבלים כסף. כרגע אנחנו לא מתקרבים לתקציבים של הקבוצות הגדולות. בנוסף, שחקנים צעירים נמשכים יותר למועדונים עם קבוצה בוגרת בליגת העל. נכון לעכשיו, אם אתה רוצה כוכבים, צריך להתחיל מלמטה. אז התחילו פה לעשות עבודה, ובית הספר לכדורגל גדל, יש לו מנהל שעושה עבודה טובה, איכות המאמנים גבוהה יותר ומנסים לתת מעטפת כדי לקדם את השחקנים ולמשוך כאלה מקבוצות אחרות. זה לא פשוט, אבל נראה שיש כבר שיפור מהשנה שעברה".
השנה קיבלת את תפקיד מאמן ההגנה גם בבוגרים. זה לא משהו שנפוץ כל כך בשתי הליגות הראשונות, במיוחד בקבוצה שנחשבה בעונה שעברה למאוד חזקה הגנתית. איזה ערך מוסף אתה מביא?
"אני נותן הרבה מהידע והניסיון שלי. בכל שבוע אני עורך ניתוח וידאו לשחקני ההגנה, מכין אותם למשחקים מבחינה אישית לקראת שחקני ההתקפה של היריבות ומדבר איתם על הפרטים הקטנים. בסך הכל יש כאן חבר'ה טובים שרוצים ללמוד".
איך עובדת ההיררכיה בינך לבין המאמן עופר טסלפפה?
"עופר איש צוות איכותי ונוח שתמיד פתוח להכל. פה גם המקום שלי להודות לו שהכניס אותי לצוות. הגעתי אחרי שראיתי שמעריכים אותי ונותנים לי מקום להתנסות".
איך אתה חווה את המעבר מהדשא כשחקן אל הקווים?
"המעבר לא פשוט, במיוחד שעכשיו אני עם הבוגרים. היה לנו למשל את הדרבי במושבה בגביע הטוטו, וזו הייתה הפעם הראשונה שנכנסתי לחדר המאמנים באצטדיון ואפילו לא הייתה לי חולצה בחדר הלבשה. זה קצת צובט אבל אני באמת נהנה ומרגיש מסופק מהעבודה".
"הגשמת חלום"
בשבוע שעבר הוגרלה מכבי חיפה בשלב הבתים של ליגת האלופות עם אריות אירופה. אין ספק שאחד מרגעיו הגדולים של שפונגין לאורך הקריירה היה כששיחק באותו מפעל עם מכבי תל אביב מול קבוצות כמו צ'לסי, פורטו ודינמו קייב.
"שיחקתי מול נבחרות וקבוצות ברמות הגבוהות, אבל כל העניין של ליגת האלופות עם ההמנון לפני תחילת המשחק, זה דברים שייחודיים רק למעמד הזה", הוא משחזר. "פתאום כשאתה חלק מזה אתה מבין שהגשמת חלום גדול".
מבין כל הקבוצות הישראליות שהשתתפו בליגת האלופות, איזו הטובה ביותר לדעתך?
"מבחינת כמות נקודות אני חושב שזו חיפה של 2002/3 עם יעקובו, רוסו ושות'. זו הייתה קבוצה מדהימה שלקחה נקודות מאריות כמו מנצ'סטר יונייטד ואולימפיאקוס. במכבי תל אביב הייתה לנו אמנם קבוצה טובה מאוד, אבל לא מספיק לרמה הזאת כי לא לקחנו נקודות. מצד שני, בפעם הראשונה שמכבי תל אביב העפילה לליגת האלופות ובתקופה שהייתי שחקן נוער במועדון, הקבוצה עשתה קמפיין יפה וניצחה את אייאקס".
איזה טיפים אתה יכול לתת לשחקנים של חיפה הנוכחית?
"קודם כל ליהנות כי לא בטוח שהרגעים האלה יחזרו בעתיד. מבחינה מקצועית קטונתי מלתת להם טיפים. ראיתי את הגישה שלהם, הם באים לשחק כדי לנצח ולעשות הכי טוב שהם יכולים. האמת שהם עושים את זה מדהים".
בחודשים האחרונים אנחנו רואים מגמת שיפור בתוצאות של הכדורגל הישראלי: חיפה באלופות, באר שבע בבתים של הקונפרנס ליג , נבחרת הנוער מקום שני באירופה והאולימפית עלתה לפלייאוף. הפער מאיתנו לאירופה הולך ומצטמצם?
"אני לא יודע אם הפער הולך ומצטמצם כי גם הם מתקדמים, אבל עדיין יש התקדמות ובשנה הזו רואים יותר הישגים. זה תהליך של כמה שנים. הכדורגל בעולם מתקדם בקצב יותר מהיר מאצלנו, אבל בכל זאת עושים פה הרבה דברים טובים, אם זה ברמת הנבחרות עם אקדמיה לגילאי 13-15, מרכזי מצוינות ועוד".
כשחקן הגנה לשעבר וכמאמן הגנה בהווה דווקא התחום הזה בנבחרת טעון שיפור.
"ראשית בארץ כולם רוצים להיות שחקני התקפה וקישור. שנית אין הרבה מאמני הגנה. בקבוצות השונות מלמדים יותר הגנה קבוצתית, אבל פחות שמים דגש על אימוני הגנה. בנוסף, שחקני הגנה צריכים להיות חזקים ואתלטים, ואין לנו הרבה שחקנים גדולים פיזית. טל בן חיים לדוגמא היה די חריג".
אז מה צריך לעשות כדי להמשיך להתקדם?
"להשקיע במשאבים, להכניס מאמני הגנה, ולצאת לחו"ל כמה שיותר מהר. כשאתה משחק ברמה יותר גבוהה ומול 50-60 אלף איש, אתה תשתפר. העדות הכי מובהקת לכך היא שחקנים שיצאו לחו"ל ומשתפרים לעומת כאלו שנשארים בליגה שלנו".
אתה בתחילת דרכך כמאמן, מה השאיפות לעתיד?
"כרגע פחות מדגדג לי להיות מאמן ראשי, ובגלל זה הלכתי קודם כל על הנישה של מאמן הגנה כי אני באמת אוהב את זה. זה תחום שמאוד מעניין אותי, וגם כילד היה לי מאוד חשוב לא לספוג. השאיפה כרגע היא להצליח עם הפועל פתח־תקוה. קשה לי לומר לטווח הארוך בגלל שאני רגע אחרי פרישה. לא רציתי לחשוב על היום שאחרי, וכרגע אני רוצה להתנסות בכמה שיותר תחומים, לראות מה מספק אותי יותר ובמה אני נהנה יותר. בינתיים אני מאוד מסופק בנישה הזאת".
המספרים של שפונגין
קבוצות בקריירה: 7
מספר משחקים בליגות השונות: 309
שערים בליגה: 3
משחקים בנבחרת: 27
