"האמנתי גם בפיגור 4:1". סוקונה ברמה"ש. צילום: עדי ברקוביץ, הפועל פ"ת"האמנתי גם בפיגור 4:1". סוקונה ברמה"ש. צילום: עדי ברקוביץ, הפועל פ"ת
"האמנתי גם בפיגור 4:1". סוקונה ברמה"ש. צילום: עדי ברקוביץ, הפועל פ"ת
("האמנתי גם בפיגור 4:1". סוקונה ברמה"ש. צילום: עדי ברקוביץ, הפועל פ"ת)
אלמלא הייתה מתרחשת בצהרי שישי אפרוריים, במשחק אמצע טבלה של הליגה הלאומית בישראל, הדרמה המטורפת שהתחוללה במפגש בין הפועל רמה"ש והפועל פתח־תקוה בשישי שעבר הייתה יכולה להפוך למיתולוגיה. למשהו שידברו עליו גם בעוד 30 ו־40 שנה.
כמו המשחק הראשון בתולדותיה, שבו חזרה הפועל פתח־תקוה מפיגור בן שלושה שערים לניצחון על הפועל ת"א, ב־1963.
זה היה קאמבק שקרה רק בפעם הרביעית בתולדות המועדון הוותיק כל כך, אבל באף מקרה שבו חזרה הפועל מפיגור של שלושה שערים היא לא עשתה זאת תוך 12 הדקות האחרונות במשחק. בדקה ה־82 עוד הוליכה רמה"ש 1:4, ואיכשהו הצליחה הקבוצה של עמיר נוסבאום לחזור ולהשוות ל־4:4. "ברור שהאמנתי שאנחנו יכולים לחזור למשחק", טען החלוץ הצרפתי אמאדו סוקונה, "כל עוד המשחק לא גמור, אתה חייב להאמין ולהישאר מרוכז. אם תכבוש שער אחד, יעלה המוראל של כולם, תיכנס אנרגיה חיובית ואז אפשר לעשות הרבה דברים".
באותה דקה לקח סוקונה את הכדור, דהר לרחבה של רמה"ש, חלף בין הבלמים והוכשל על ידי יוגב לרמן, שמיד הורחק. את הבעיטה החופשית ירה החלוץ בווירטואוזיות לחיבורים של סהר חסון. "בעונה שעברה לא בעטתי בכלל בעיטות חופשיות, אבל העונה המאמן שם בידי עוד אחריות ואמר שיש לי בעיטה טובה ושאני צריך לבעוט יותר", הסביר השבוע, "אני עובד על זה חזק באימונים. בשבוע שלפני המשחק ברמה"ש בעטתי בדיוק כאלה בעיטות. כשאני עומד ליד הכדור אני יודע בדיוק לאן אבעט, וזה נותן לי עוד אפשרויות לכיבוש".
אחרי השער של סוקונה היו אלה נפתלי בלאי ועוז פרץ, עמוק בתוך תוספת הזמן, שסידרו להפועל נקודה שנראתה אבודה לחלוטין. על כר הדשא התחולל טירוף של ממש. "וואו", אמר סוקונה כשהתבקש לשחזר את הרגשתו, "לפני שעוז כבש ידעתי שאנחנו לא יכולים לסיים את המשחק בלי כלום. שהשער חייב לבוא ואולי אפילו גם שער חמישי. כל הקבוצה האמינה ולראיה – אפילו ברק לוי הצטרף להתקפה. אחרי השער ראיתי את כל הקהל שמח, וזה הכי חשוב. אנחנו צריכים אותו איתנו".
אפשר לראות את טביעת האצבע שלו בקבוצה. עמיר נוסבאום. צילום: ראובן שוורץאפשר לראות את טביעת האצבע שלו בקבוצה. עמיר נוסבאום. צילום: ראובן שוורץ
אפשר לראות את טביעת האצבע שלו בקבוצה. עמיר נוסבאום. צילום: ראובן שוורץ
(אפשר לראות את טביעת האצבע שלו בקבוצה. עמיר נוסבאום. צילום: ראובן שוורץ)
"ברק הציל אותנו"
את השער האחרון חגגו רוב השחקנים בריצת אמוק למאמנם עמיר נוסבאום, ששוב נאלץ להעביר 90 דקות כשקללות קשות וקריאות "תתפטר" נורות לעברו מהיציע. "כשהקבוצה לא משחקת מספיק טוב והתוצאות בהתאם, העיניים מופנות למאמן, ככה זה בכל העולם", אומר סוקונה, "הרבה אנשים רוצים לדבר ולומר את הדברים כשפחות הולך. אנחנו יודעים ומבינים את המצב והוא לא פשוט לנו ולמאמן. באנו אליו כי רצינו לתת לו קצת בחזרה אחרי כל מה שהוא נותן לנו, והוא נותן המון. קל לומר שהבעיה היא במאמן, אבל אם נחליף אותו, כל הבעיות ייפתרו? ממש לא. יש לנו מאמן מצוין והשחקנים עומדים מאחוריו. אני מאמין בעמיר. יש לו המון כדורגל. לפעמים קבוצה נכנסת למומנטום שלילי, אבל אני בטוח שהוא עוד יוביל אותנו לרגעים טובים ויפים".
איפה הייתם 82 דקות? זה נראה משחק שהולך לתבוסה קשה.
"צריך לתת קרדיט לברק לוי, שהציל כמה שערים בטוחים ושמר את הקבוצה במשחק. פתחנו את המשחק טוב ובמחצית הראשונה היו לנו, כולל לי, כמה מצבים טובים לכבוש. בכדורגל, כשאתה לא כובש, אתה סופג. אחרי עשר דקות ספגנו שני שערים, שכנראה הגיעו מחוסר ריכוז, מכמה דברים קטנים שלא עבדו. עמיר כל הזמן נתן לנו הרבה מוטיבציה, צעק שנמשיך ללחוץ ונעשה זאת חזק יותר ואם נשפר את עצמנו, אפשר לחזור למשחק. זה שינה אותנו ויצאנו חזקים".
אתה חושב שהקבוצה נמצאת במקום שהיא צריכה להיות? עומדת בציפיות?
"בגלל הצורה שבה שיחקנו בגביע הטוטו, נוצרו הרבה ציפיות. אבל צריך להבין שגביע הטוטו זאת לא ליגה. אתה צריך לדעת לנצח משחקים ברצף, לשמור על יכולת גבוהה לאורך זמן. זה לא פשוט. יש קבוצה מאוד צעירה, בלי הרבה ניסיון. הסגל חדש כמעט לגמרי ולוקח זמן עד שלומדים לשחק יחד. ועדיין, יש לנו שחקנים טובים, עם האוהדים הכי טובים בליגה ואנחנו יכולים להיות במקום יותר גבוה. למה זה לא קורה? הסגל שלנו לא עמוק. גם אני החמצתי הרבה משחקים בגלל פציעה".
"אנשים לא יודעים שאני משחק כבר חצי שנה עם פציעה". סוקונה מול רמה"ש. צילום: עדי ברקוביץ', הפועל פ"ת"אנשים לא יודעים שאני משחק כבר חצי שנה עם פציעה". סוקונה מול רמה"ש. צילום: עדי ברקוביץ', הפועל פ"ת
"אנשים לא יודעים שאני משחק כבר חצי שנה עם פציעה". סוקונה מול רמה"ש. צילום: עדי ברקוביץ', הפועל פ"ת
("אנשים לא יודעים שאני משחק כבר חצי שנה עם פציעה". סוקונה מול רמה"ש. צילום: עדי ברקוביץ', הפועל פ"ת)
ואכן, סוקונה החמיץ העונה כבר חמישה משחקים. כשמדובר בשחקן שהבקיע 18 שערים בעונה וחצי וב־15 המשחקים שבהם כבש הפועל ניצחה 11 וארבעה הסתיימו בתיקו, כל היעדרות כזאת מעוררת הרבה דאגה בקרב האוהדים. רבים מהם משוכנעים כי סוקונה לא משחק במחויבות מלאה וחושש להיפצע. היו שטענו כי הוא מתחזה לפצוע והעלו צילומים שלו בחוף הים 24 שעות לאחר משחק שהחמיץ בשל פציעה. לסוקונה יש תשובה נחרצת: "אני יודע את העבודה שלי ונותן מאה אחוז בכל משחק ואימון. אתה יכול לפנות לרופא הקבוצה והוא יאשר לך את הכל. רק הוא קבע אם אני יכול לשחק או לא.
"אנשים לא יודעים, אבל אני שיחקתי חצי שנה עם פציעה ברצועות. כשאני לא משחק – אומרים שאני לא רוצה. אבל אני לא רובוט. אני צריך את הזמן להחלים, כדי שלא אצטרך בכל שבועיים להפסיק לשחק. עכשיו אני נקי מפציעות ויכול לשחק".
טענה נוספת שעלתה נגד סוקונה מצד האוהדים הייתה שבכל פעם שעולה אפשרות שיעזוב את הקבוצה לטובת קבוצה בכירה יותר, הוא משחק בחוסר חשק. לסוקונה סעיף שחרור מהפועל על סך 60 אלף דולר לקבוצה מליגת העל, אולם סוקונה טוען בתוקף כי אין לדברים שחר: "אני לא רוצה לדבר על העתיד שלי, כי בכל פעם שאני עושה את זה, יש בעיות. בכל משחק ואימון אני רוצה לעשות רק את הטוב ביותר. לכל שחקן יש משחקים יותר טובים ופחות טובים. אני לא שמח כשלא הולך לי. אתה יכול לשאול כל שחקן וכל איש צוות בקבוצה וכולם יגידו לך – אמאדו תמיד נותן מאה אחוז מעצמו ושונא להפסיד אפילו באימונים.
"כשאנחנו מנצחים 0:1, כמו שלמשל קרה מול בני־לוד משער של עוז פרץ, אני שמח מאוד, כי הקבוצה ניצחה וזה הדבר היחיד שחשוב. יש לי עליות ומורדות? לכל שחקן יש. מעבר לכך, בישראל מודדים חלוצים רק לפי כמה שערים הם כובשים. אותי לימדו שבישולים לא פחות חשובים. אני שמח כשאני מבשל אפילו יותר מאשר כשאני כובש. אשמח לכבוש עשרים שערים, אשמח עוד יותר לבשל עשרים פעמים".
"יודע בדיוק לאן אבעט". סוקונה לפני השער בבעיטה חופשית מול עכו. צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת"יודע בדיוק לאן אבעט". סוקונה לפני השער בבעיטה חופשית מול עכו. צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת
"יודע בדיוק לאן אבעט". סוקונה לפני השער בבעיטה חופשית מול עכו. צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת
("יודע בדיוק לאן אבעט". סוקונה לפני השער בבעיטה חופשית מול עכו. צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת)
"יש לי גבולות"
אחרי ההפסד המביך בגביע לאדומים אשדוד המתינו לשחקנים כמה מאוהדי הקבוצה מחוץ לשערי המגרש, ואף נשמעו קריאות גזעניות נגד סוקונה. החלוץ שמע כמובן את הקריאות המכוערות, ולראשונה התבטא בעניין: "אני מבין את הקהל שהיה לא מרוצה, גם אני הייתי עצוב אחרי ההפסד הזה, ואני מקבל את הביקורת. אבל גם לי יש גבולות. צריך לתת לי כבוד כבנאדם. זה בסדר שאתה לא אוהב אותי, אתה לא חייב לאהוב, אבל אל תדבר על הצבע שלי ולא על המשפחה שלי. הרגשתי נורא. אשתי והבת שלי באות לפעמים למשחקים, יש הרבה אנשים צעירים ביציעים וזה לא החינוך שהם צריכים לקבל".
סוקונה עם אוהדי הפועל שהגיעו לביתו כדי להתנצל. "הביקור שימח אותי מאוד". צילום: באדיבות המועדוןסוקונה עם אוהדי הפועל שהגיעו לביתו כדי להתנצל. "הביקור שימח אותי מאוד". צילום: באדיבות המועדון
סוקונה עם אוהדי הפועל שהגיעו לביתו כדי להתנצל. "הביקור שימח אותי מאוד". צילום: באדיבות המועדון
(סוקונה עם אוהדי הפועל שהגיעו לביתו כדי להתנצל. "הביקור שימח אותי מאוד". צילום: באדיבות המועדון)
בקבוצה לא התעלמו מהתקרית, פרסמו הודעה שגינתה את הקריאות וביום חמישי שעבר הגיעו כמה מאוהדי הפועל לביתו של סוקונה, התנצלו בשם הנוהמים וחילקו מתנות לשחקן ולמשפחתו. "הביקור היה הפתעה טובה מאוד עבורי ואני מודה לאוהדים הטובים של המועדון", אומר סוקונה. "אני נותן הכל להפועל ורוצה לשמח את כל מי שמגיע לראות אותנו. התגובה של הקבוצה שימחה אותי. זה נכון לא רק עבורי, אלא גם עבור מי שיגיע למועדון בעתיד ויידע שהמועדון יעמוד מאחוריו אם ייתקל באירוע כזה".
אגב, גם אנטואן קונט, חברו הטוב של סוקונה המשחק בבית"ר ירושלים, סבל מקריאות גזעניות במשחק של קבוצתו מול מכבי חיפה. "דיברנו על זה וזה כבר מאחורינו", אומר החלוץ, "אני יודע מי רוצה בטובתי ומי לא. אלה החיים, לפעמים יש אנשים פחות טובים, צריך לדעת להתמודד עם זה".
אמאדו סוקונה. "אתה יכול לא לאהוב אותי כבנאדם, אבל אל תדבר על הצבע שלי". צילום: סער כרמלי, הפועל פ"תאמאדו סוקונה. "אתה יכול לא לאהוב אותי כבנאדם, אבל אל תדבר על הצבע שלי". צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת
אמאדו סוקונה. "אתה יכול לא לאהוב אותי כבנאדם, אבל אל תדבר על הצבע שלי". צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת
(אמאדו סוקונה. "אתה יכול לא לאהוב אותי כבנאדם, אבל אל תדבר על הצבע שלי". צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת)
טיולים, מינוס וחריימה
סוקונה (27) נולד בשכונה במזרח פריז והתחיל לשחק כדורגל בגיל 11. "העדפתי אתלטיקה", הוא נזכר, "אבל ראיתי את החברים שלי נהנים מכדורגל והתחלתי ללכת איתם. בפונטניי־סו־בואה, הקבוצה הראשונה שלי, היה מאמן שאמר שאני יכול להיות כדורגלן טוב".
בגיל 14 התקבל לאקדמיה של מועדון הצמרת טולוז. "עזבתי את המשפחה שלי, זה לא היה קל, אבל אחרי ארבע שנים קיבלתי חוזה מקצועני ראשון בטולוז", הוא משחזר. לצערו, הוא לא נשאר זמן רב במועדון "בגלל הרבה פציעות שמהן סבלתי". הוא הושאל ללוזנק מהליגה השלישית בארצו ובהמשך שיחק בשלושה מועדונים בליגה הראשונה בבולגריה – ווריה, לבסקי סופיה וורנה. בקיץ 2018 הגיעה ההצעה מישראל. "לא הכרתי את המדינה והגעתי לפה לכמה ימים כדי להתרשם. ידעתי שבתקשורת לפעמים אומרים דברים לא נכונים. תוך יומיים כבר הבנתי כמה טוב פה. זאת אחת המדינות שהכי טוב לגור בהן. המשפחה שלי שמחה מאוד".
אגב, כשחתם בהפועל פתח־תקוה, איש לא סיפר לו שהמועדון אחרי פירוק ושהקבוצה פתחה את העונה במינוס 11 נקודות. "אחרי הניצחון הראשון הסתכלתי בטבלה ולא הבנתי למה אנחנו עדיין במקום האחרון עם מינוס נקודות. חשבתי שחברים צוחקים עליי כשאמרו לי שיש מינוס".
בעונה שעברה הגיע סוקונה עם חברתו בשש השנים האחרונות, וירג'יני, ובנו נועם ("מתוק" בצרפתית), אבל האחרונים נאלצו לעזוב את הארץ כל שלושה חודשים בשל העובדה שהזוג לא נישא. בתחילת העונה הנוכחית הם עשו זאת, וכעת מתגוררת המשפחה המאושרת בפתח־תקוה.
אוהבים לטייל בארץ. סוקונה חוגג עם בנו נועם את הניצחון על הפועל ר"ג. צילום: סער כרמלי, הפועל פ"תאוהבים לטייל בארץ. סוקונה חוגג עם בנו נועם את הניצחון על הפועל ר"ג. צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת
אוהבים לטייל בארץ. סוקונה חוגג עם בנו נועם את הניצחון על הפועל ר"ג. צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת
(אוהבים לטייל בארץ. סוקונה חוגג עם בנו נועם את הניצחון על הפועל ר"ג. צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת)
סוקונה הוא עכבר אינסטגרם מאוד פעיל, ולא קשה לזהות את חיבתו לישראל, שאותה כבר הספיק לחצות לאורכה ולרוחבה. רק השבוע ניצל יום חופשי מאימונים כדי לטייל בגן הבהאי בחיפה, אבל המקום האהוב על משפחתו הוא נמל תל אביב. הוא כבר יודע לאכול חומוס ופלאפל, אבל את האוכל הטוב ביותר בישראל, לדבריו, מכינה מירי לוי, אמו של הקפטן רם לוי. "הם מזמינים אותנו הרבה פעמים לארוחות שישי בערב וזה כיף מאוד להרגיש שיש משפחה גם כשאתה רחוק מהבית", מספר סוקונה. המפגש הראשון עם החריימה היה לא פשוט, לדבריו, אבל מאז שהתרגל הוא לא משאיר כלום בצלחת.
מירי לוי, אימו של הקפטן רם. מהחריימה שלה לא נותר פירור בצלחת. צילום: סער כרמלי, הפועל פ"תמירי לוי, אימו של הקפטן רם. מהחריימה שלה לא נותר פירור בצלחת. צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת
מירי לוי, אימו של הקפטן רם. מהחריימה שלה לא נותר פירור בצלחת. צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת
(מירי לוי, אימו של הקפטן רם. מהחריימה שלה לא נותר פירור בצלחת. צילום: סער כרמלי, הפועל פ"ת)
היום (שישי, 15:00), סוקונה והפועל פתח־תקוה יארחו את הפועל אשקלון. המפגש בין הקבוצות באשקלון, שאותו ניצחה 1:3, היה אולי המשחק הטוב ביותר של הפועל העונה בליגה, אבל בביתה לא ניצחה הפועל את אשקלון מאז עונת 97/98'. "אחרי המשחק האחרון ההרגשה היא שלכל השחקנים יש אנרגיות טובות ואני מקווה שגם הקהל יהיה איתנו ונגיע כדי לטרוף את אשקלון", מבטיח סוקונה, "היינו צריכים את הזמן להתחבר. לפעמים צריך את המשחק הטוב הזה שידליק את הקבוצה, אני מאמין שסיום המשחק ברמה"ש עשה את זה. עשינו שם דבר מדהים – כולנו היינו יחד, האמנו, לחמנו ורצנו. עכשיו אנחנו צריכים לקחת את עשר הדקות האלה ולפרוס אותן על משחק שלם".