"כל חיי התכוננתי לרגע הזה. ברור שמדובר ברגע משמעותי, אבל זאת רק תחילת הדרך. כל העניין הוא ליצור המשכיות".
תאי בריבו, חלוצה הצעיר של מכבי פ"ת רשם ביום ראשון את הופעת הבכורה שלו בהרכב הפותח של קבוצתו, שהפסידה בבית להפועל רעננה (3:1). כשמדובר בשחקן עם סיפור כל כך מיוחד, האירוע הופך מרגש עוד יותר.
הוא רק בן 20, אבל מדבר ומתנהל כמו אדם וכדורגלן מנוסה הרבה יותר. "נסיבות החיים הכריחו אותי להתבגר מהר מאוד", הוא מספר, "עברתי דברים שהרבה מבוגרים לא עברו", סיפר בראיון שנתן לפני כשנה ל"ידיעות פ"ת".
רק שעה קלה לפני המשחק הבין בריבו שהוא פותח בהרכב על חשבונו של גרגורי טאדה הפצוע ולפני עדן שרם, החלוץ שהגיע בינואר מהלאומית. "החמיא לי מאוד שבחרו בי, התרגשתי, אבל ידעתי שאין לי יותר מדי זמן להתרגש", סיפר, "המאמן, אבי לוזון וכמה שחקנים דיברו איתי ואמרו לעלות רגוע, לשחק את המשחק שלי, כאילו אני במשחק נוער. בדקה הראשונה אולי היה קצת לחץ, אבל מהר מאוד נכנסתי לעניינים, קיבלתי ביטחון. לא פחדתי לעשות מהלכים, גם אם זה אומר לאבד כדור וזה הכי חשוב. לא תקפנו הרבה, אבל השתדלתי לעשות מה שיכולתי. לחטוף כדורים, לסחוט עבירות. חבל שלא ניצחנו, זה היה הכי חשוב".
המשחק הראשון בפלייאוף, בבית מול הפועל רעננה, נפתח דווקא בצורה חיובית עבור מכבי, עם שער יתרון של לידור כהן, אולם בהמשך הקבוצה התפרקה, ספגה שלושה שערים ונוצחה 3:1 בהופעה חלשה במיוחד.
בריבו ניסה להסביר: "פתחנו מצוין ורעננה בכלל לא נגעו בכדור, אבל אחרי השער נראה שנבהלנו והלכנו אחורה", אמר החלוץ הצעיר, "הם קיבלו פנדל משום מקום. אין לי הסבר מדויק למה זה קרה. אני בטוח שזה לא נבע מזלזול. לכולנו יש מטרות אישיות, אי אפשר להיות במקצוע הזה מבלי להיות ווינר, לרצות לנצח, להבקיע, או למנוע מהיריבה לכבוש".
תאי ("בויאטנמית פירוש השם הוא מוכשר") בריבו נולד באילת לאיציק ומאיה כאח צעיר לסאן וסקאי. בעיר הדרומית בארץ גם החל לשחק כדורגל. וכשהיה בכיתה ה' זיהה חבר של אביו את הכישרון והזמין את שי זבלוצקי, אז איש מחלקת הנוער של עירוני ראשל"צ לראות את התכשיט. זבלוצקי התרשם והחליט לצרפו למועדון וכך במשך ארבע שנים תמימות, עד שהיה בן 15, בילה בריבו ימים שלמים בטיסות יומיות למרכז, הלוך ושוב. "בהתחלה הייתי טס פעמיים בשבוע וישן בסופי שבוע אצל דוד שלי, אבל ככל שגדלתי, התגבר קצב האימונים ומצאתי עצמי טס כמעט בכל יום", שיחזר בריבו, "למדתי במטוס למבחנים ועשיתי שיעורי בית. הצלחתי לשמור על קשר עם חברים, אבל כמעט ולא יצאתי. הכדורגל היה הדבר הכי חשוב עבורי. עדיין לא עשיתי כלום בקריירה, אבל אם אצליח, יהיו הרבה מאוד אנשים שאני חייב להם תודה ענקית", סיפר.
בתקופה בה החל לשחק בראשל"צ, חלתה אימו במחלת הסרטן. "אימא אושפזה ב'תל השומר' והייתי בא לבקר אותה המון, כי רק אני הייתי במרכז", סיפר בראיון ל"ידיעות פ"ת", "המעבר הזה, בין אימונים ומשחקים לבין השהות לצידה בבית החולים, כשהיא במצב בו הייתה, היה קשה מאוד עבורי. אבל זה גם נתן לי להבין שאם היא נלחמת כל כך קשה, אז מי אני שאוותר על משהו בחיי?".
כשהיה בן 11, בבוקרה של אחת השבתות, הלכה מאיה ז"ל לעולמה. "באותו יום היה לנו משחק גביע", הוא נזכר, "כמה ימים לפני כן, היא כנראה הבינה שזה הסוף ואמרה לי שלא אפסיק לשחק ולא אוותר על הכדורגל בעבור שום דבר. לכן נסעתי למשחק, הבקעתי שער וכולו היה עבורה. זה היה המשחק הכי קשה בחיים שלי ואני לא זוכר כמעט כלום. מאז, מילותיה של אימי הן הצוואה שלי. אני עושה הכי כדי שהיא תהיה מרוצה ממני כשהיא יושבת למעלה ומסתכלת.
השבוע סיפר בהתרגשות כי "אימא תמיד איתי והיא הייתה איתי גם ביום ראשון. אני בטוח שהייתה גאה בי מאוד היום. היא מאוד חסרה לי, בהרבה מאוד רגעים ואני כבר מחכה לרגע שבו אבקיע את השער הראשון בבוגרים ואוכל להקדיש לה אותו".
כמו בכל משחק של בריבו, גם ביום ראשון, עשה אביו את הדרך הארוכה מאילת וצפה מהיציע בדקות הראשונות של בנו כשחקן הרכב בליגת העל. "יש לנו אבא חזק במיוחד, שהחזיק ומחזיק אותנו מאז וזה לא מתבטא רק בכך שלמד לבשל ולעשות כביסה", סיפר בריבו.
כשבריבו החל לשחק כדורגל, לפני בערך 12 שנים, היה יוסי בניון בשיא הקריירה שלו. בריבו אפילו לא חלם שיבוא יום והוא ישחק לצד שיאן ההופעות בנבחרת ישראל. "זאת זכות גדולה לשחק ליד יוסי", התפייט החלוץ הצעיר, "אני עדיין לא מאמין שאני מחליף איתו פסים באימון. אפשר ללמוד המון מבניון, הוא מכוון אותי ונותן הרבה עצות. יש לו המון לתרום, גם מחוץ למגרש. מספיק לראות איך הוא מתכונן למשחק, איך הוא מתנהל במשק עצמו. מנהיג אמיתי".
אגב, במכבי סימנו אחרי המשחק את שמעון אבו חצירא, חלוץ הפועל רעננה, שכבש צמד, כמועמד לחיזוק הקבוצה לעונה הבאה. "אני בטוח שיגיע לפחות חלוץ אחד בעונה הבאה ותהיה תחרות, אבל זה דבר בריא שמוציא מכל אחד את הטוב ביותר", אמר בריבו, "שום דבר לא מובטח לי. לא משנה שיש לי חוזה וכמה כבשתי בנוער. גם אם אחזור לשחק השבוע בנוער, אני לא יכול לבוא עם האף למעלה ואצטרך להוכיח את עצמי. עדיין לא עשיתי שום דבר".
