כשליאור ברקוביץ' היה בן 9, עלה אביו, אייל ברקוביץ', לאוטובוס של הקבוצה שלו, מכבי הרצליה, קילל, תקף ודחף את מאמן הקבוצה, דני עציוני, בגלל שהעז שלא לשתף את הג'וניור. "אני אגמור לך את הקריירה, אני אחסל אותך, אתה לא מכיר אותי, אתה מתנכל לילד בגללי, אתה מתוסכל", אמר החצי השני של אופירה אסייג לעציוני.
קראו גם:
בעקבות האירוע הוא הורשע בתקיפה ואיומים ובהליך אזרחי גם פיצה את עציוני ב־55 אלף שקל והתנצל. 13 שנה אחרי, אבא ברקוביץ' ממשיך לנסות ולהחיות את הקריירה של הילד בכל דרך, וביום חמישי שעבר הוא הנחית אותו כנדוניה בהפועל פתח־תקוה.
סכסוכים ונדודים
אם נבחן את הרזומה המקצועי של הילד, לא מדובר כאן בבשורות מרעישות בלשון המעטה. לפני ארבע שנים נופה הג'וניור מקבוצת הנוער של מכבי חיפה, ואבא ברקוביץ' מיהר להגיע לשיחה עם ראשי המחלקה. בשיחה איתם טען ברקו שמאמן קבוצת הנוער, איתי מרדכי, החליט על המהלך כנקמה אישית בו (באייל ברקוביץ'), זכר לכך ששחקן העבר ניפה אותו מתפקיד מאמן קבוצת הנוער בתקופתו בהפועל תל אביב והביא את אופיר חיים במקומו.
בחיפה כמובן דחו את הטענות והבהירו שאחרי חודש שלם של אימונים ליאור לא הרשים ולכן הועזב. הוא עבר ליריבה העירונית הפועל חיפה, ובהמשך הדרך אמר על התקופה שם: "לא הייתה לי הופעה אחת בליגת העל בהפועל חיפה אז התחלתי מאפס, עברתי פציעה ארוכה עם שיקום של ארבעה חודשים, ואם זה לא מספיק, אחר כך הגיעה הקורונה".
הג'וניור נחת בעירוני ראשון לציון, שאביו שימש בה עד לפני שתי עונות כבעלים. דקות בודדות בגביע הטוטו ואפילו לא דקה במשחק רשמי בליגה, וברקוביץ' כבר חיפש מקום חדש. כדי שזה יקרה, אבא שלו פנה לאשר אלון, הבעלים של הפועל רעננה. "אייל התקשר אליי", שחזר אלון, "אמרתי לו תדבר עם המאמן (מנחם קורצקי - ש"א). אין ספק שהשם ברקוביץ' כנראה השפיע גם על קורצקי. בכל זאת, אבא שלו היה שחקן כדורגל". קורצקי לא רצה להתייחס השבוע לרעננה או לברקוביץ'. "דבר איתי על הקבוצה שאני מאמן הפועל חדרה", אמר.
נחיתה רכה
גם ברעננה, מתברר, לא ממש התרשמו מהגנים של הטאלנט הצעיר, והוא שוחרר גם משם. ההודעה על שחרורו בוצעה בדיוק כשאבא ברקוביץ' הוצג כמנהל המקצועי החדש של הפועל פתח־תקוה. באותה מסיבת עיתונאים נשאל דווקא אייל על אחיו, ניר ברקוביץ' כמועמד לאמן את הפועל. בסוף ברקוביץ' אמר על שחרור בנו מרעננה: "אנשים רעים".
בחמישי שעבר, כאמור, נחת הילד, כמה מפתיע בהפועל, שמנסה לשרוד. "ליאור נחת כאן כלאחר יד", אומר אוהד מוכר שביקש להישאר בעילום שם. "זה מזכיר ימים אחרים במועדון לפני 20 שנה בתקופת מאיר שמיר או יותר נכון מאיר וגיא שמיר. זה נראה ככה, אבל ימים יגידו".
בכלל, נראה שהשם אייל ברקוביץ' גורם ללא מעט אנשים לשקול מילים. אחד שדווקא הסכים לדבר בשמו הוא האוהד רזי וויטמן שדווקא בעד המהלך: "הלוזונים עושים גם קצת נפוטיזם אבל הקבוצה שלהם מצליחה, אז למי אכפת אם יש משפחה שלמה שמחויבת למועדון, אין בזה שום רע. העיקר שיש אנרגיות טובות והקבוצה נראתה טוב בסוף השבוע שעבר".
ברקוביץ' הצעיר אמר לפני מספר חודשים כי "היו המון פעמים שרציתי לפרוש, שאמרתי לעצמי 'למה אני צריך את החרא הזה?'. כיכבתי באימונים, נתתי את הכל וירקתי דם, בחדר הלבשה הסתדרתי עם כולם וכולם אהבו אותי, לא משנה איפה הייתי. למרות הכל - לא קיבלתי הזדמנויות, הייתי משתגע מזה.
"היו מאמנים שהתייחסו אליי אחרת בגלל שאני 'הבן של'. ניסו לשבור את הרוח שלי ולהעניש אותי על זה. המאמנים היו עושים לי דווקא. כולם יודעים מי זה אבא שלי וזה נבע מתוך קנאה. הם כולם בגיל שלו ומקנאים שהוא יצא השחקן הכי גדול בארץ".
קצר בתקשורת
הפעם, כך נדמה, אף אחד לא ימנע ממנו מלקבל צ'אנס אמיתי, ולכן יש שתי אפשרויות: או שהוא יפרוץ או שאביו, שכאיש תקשורת מוביל אין לו בעיה לחלק ציונים, לבקר ו"לפטר" את כל העולם ואשתו, יגיע גם הוא למסקנה שהילד לא במקצוע הנכון.
אז מה היה לאבא לומר, כשביקשנו לברר איתו את הסוגיה?
אייל ברקוביץ' שלום.
"אני לא מדבר עם עיתונאים".
אבל אתה בעצמך איש תקשורת...
"לא מדבר. בקשר למה זה?".
הבן שלך ליאור וההצטרפות שלו להפועל.
"לא מנהל שיחות עם אנשי תקשורת. שיהיה יום טוב".
