סיום המשחק בטדי ביום ראשון שעבר. חלק מאוהדי בית"ר ירושלים יורדים לכר הדשא ותוקפים במוטות את אוהדי מכבי ת"א שיושבים ביציע הדרומי. וראו זה פלא, למרות שהמשקיף במשחק, אבי לוי, לא כתב בדו"ח שלו שום דבר שנוגע לאלימות מצד אוהדי מכבי ת"א - בכל זאת החליט תובע ההתאחדות לכדורגל להעמיד את הקבוצה לדין.
וכך כתב לוי: "כחצי שעה לאחר סיום המשחק התפתחה מהומה. אציין שהייתי במנהרת השחקנים ולא הייתי עד לאירוע, אך כאשר שמעתי שיש מהומה בחוץ בכר הדשא, יצאתי לשם והגעתי לקראת סוף האירוע. בבדיקה שקיימתי מול מנהל האירוע מטעם בית"ר, דווח לי כי לאחר שכל האוהדים התפזרו, הם אישרו לקומץ אוהדי בית"ר לעבור דרך כר הדשא ולהחזיר את ציוד העידוד שברשותם למחסן שנמצא בשטח האצטדיון".
נו? איפה פה משהו שקשור איכשהו באוהדי מכבי? גורנישט. האם תובע ההתאחדות לכדורגל שמע עדויות מגורמים יודעי דבר שאוהדי מכבי ת"א נהגו באלימות כלפי מישהו? האם יש תיעוד מצולם של אוהד עם צעיף של מכבי ת"א מפר סדר? ולמה, אם שני מחנות אוהדים הלכו מכות והשליכו מכל הבא ליד אחד על השני, רק צד אחד מגיע אחר כבוד לבית הדין?
מישהו בהתאחדות לכדורגל חייב לשים לב לעובדה שצדק צריך גם להיראות לא רק להיעשות. שחוסר האמון הציבורי במוסדותיו הוא בגלל חוסר ההיגיון וחוסר האחידות.
שימו לב: השבוע נקנסה בני סכנין ב-15 אלף שקלים בגלל ביזוי ההמנון והקללות הנוראיות למנשה זלקה במשחק מול הפועל חדרה. מישהו יודע למה דווקא 15 אלף שקל? מישהו מבין איך על זריקת אבוקות בית"ר ירושלים מכבי חיפה מכבי ת"א והפועל ת"א נענשות בהפחתת נקודה בפועל וביזוי ההמנון שווה קנס כספי מגוחך? האם בספר החוקים של ההתאחדות, זריקת אבוקות היא חמורה פי כמה מביזוי ההמנון הלאומי? כמו בצבא: אל תחפשו היגיון הוא נעצר בשי"ן גימ"ל או במקרה הזה, בכניסה למשרדי ההתאחדות ברחוב אבא הילל סילבר.
גורם במכבי ת"א אמר לנו השבוע בציניות: "העמדתנו לדין על מה שקרה בטדי לאחר סיום המשחק מקבילה להעמדה לדין של מנשה זלקה על ביזוי ההמנון רק כי הוא נכח במקום".
בהתאחדות לכדורגל פטרו אותנו בלי תגובה אבל עם כתב האישום שהוגש נגד מועדון הכדורגל מכבי ת"א.
נרוץ, נרדוף לא נשיגה
כל אוהד כדורגל היה שמח אם אנשים מסוגו של אייל סגל היו הבעלים של הקבוצה שלהם. סגל, פרט להיותו אוהד מסור של מכבי נתניה, הוא גם זה שהציל אותה לפני כמה שנים מתהומות הנשייה, הוא מקפיד לשבת עם האוהדים "הרגילים" ביציע, וגם מקפיד להבהיר שברגע שיימצא בעל הון שימלא את מקומו, הוא יפנה את הבמה בשמחה.
אלא שסגל נדמה, עשה בשנה האחרונה יותר מדי טעויות שהובילו את מכבי נתניה, מהמרעננת הרשמית של הליגה כמעט באופן קבוע, למועמדת לירידה. מצד אחד הוא הבריק עם הליהוק של רן קוז'וק שהוביל את נתניה לזכיה בגביע הטוטו, מעמד גמר גביע המדינה והפלייאוף העליון, אבל ויתר עליו אחרי המחזור העשירי. מצד שני, הוא החזיר את בני לם לקבוצת נעוריו לפני שנה וגם ממנו נפרד.
ההחלטה לחשוב מחוץ לקופסה, ולתת את המושכות לגיא צרפתי, התבררה כטעות מרה, כי צרפתי, הגם שעבר סטאז' אצל ברק בכר, כנראה עדיין לא בשל להוביל קבוצה בליגת העל. גם ההחלטה להיפרד מאלמוג כהן, מנהל מקצועי שנועל נעלי כדורגל ולובש טרנינג (במקום חליפה) ונמצא דרך קבע על כר הדשא, החזירה את נתניה אחורה, לימי טרום סגל כשהיא נאבקה בתחתית.
כדאי לו לסגל, אם יעבור את השנה הזו בשלום למהר למנות מנהל מקצועי שינווט את הספינה שלו. כדאי לו גם להפסיק לעשות שינויים תכופים אצל האנשים שהוא מלהק. קוזו'ק מצליח מאד במכבי פ"ת, לכהן לקח חמש דקות לקבל ג'וב נחשק בבית"ר ירושלים. סגל כמי שהוציא אותם לאור, חייב לגדל סבלנות.
מאבדים כיוון
משהו רע קורה בממלכה של מכבי חיפה. אם עד לאחרונה, מסאי דגו גרם לכל מי שפקפק במינוי שלו למאמן האלופה לאכול את הכובע, הרי שהחודש האחרון הראה שהמאמן, שהרשים עד אמצע פברואר עם קבוצה צעירה ותוססת, כזו שנשארה מכונה משומנת כמו בעונה שעברה למרות השינוי - מתחיל לאבד גובה.
הפסד הליגה לריינה, התיקו המאכזב מול הפועל ת"א והניצחון הדחוק על חדרה, הם לא הסיפור היחיד הגם שהוא העיקר. זו גם התקרית בין עבדולאי סק ללורנצו שימיץ', שסביר שאצל ברק בכר לא היתה מתרחשת, זה הקושי של חיפה באופן עקבי לפרוץ את הבונקר של קבוצות יריבות וזו בעיקר העובדה שחיפה מתחילה לאבד מכח ההתרעה שלה, עובדה שאפילו הפועל ת"א החלשה, הסתכלה לה בלבן של העיניים.
דגו, שמקפיד להתראיין בכנות ולא חוסך ביקורת מהקבוצה שלו בצורה גלויה, אמר השבוע משפט שצריך לקרוא כמה פעמי כדי להאמין שהוא מאמין בו: "יש עוד 30 נקודות בקופה וזה תלוי בנו". גם אם דגו מנסה לטעת אמונה בשחקנים שלו גם הוא יודע חשבון - המרחק שלו מהמקום הראשון הוא שלושה משחקים. כלומר, מאבק האליפות תלוי אך ורק במכבי ת"א. גם בהנחה שדגו וחיפה עושים על היריבה מקרית שלום ניצחון כפול בפלייאוף מכבי ת"א עדיין בפור של נקודה. בקיצור דגו, זה לא תלוי בך. אבל היי, מי שמאמין לא מפחד.
נעליים גדולות
העזיבה הפתאומית של אלכסנדר דז'יקיץ' את הפועל ירושלים כדורסל, היתה כואבת עבור כל מי שקשור לארנה. דז'יקיץ' נזכיר, עזב בגלל שהוא חושש מהמצב הבטחוני בישראל ומלחמת חרבות ברזל/אירועי השביעי באוקטובר גרמו לו להחליט שכף רגלו לא תדרוך יותר בארץ הקודש.
בירושלים התעשתו בקושי, ומינו כמחליפו של דז'יקיץ' את איליאס קאנצוריס היווני שלא ממש הצליח בלימוז' בלשון המעטה וגירד איתה את אמצע הטבלה בליגה הצרפתית. זה לא מנע מהכותרות בכל כלי תקשורת אפשרי לזעוק אחרי שבועיים בתפקיד ושני נצחונות שקאנצוריס נכנס בקלות לנעליו הגדולות של דז'יקיץ'.
הגדילו לעשות כמה עיתונאים שקבעו חד משמעית ש"קאנצוריס הוא גירסה לא פחות טובה מזו של דז'יקיץ'". כמה שבועות אחרי, כשבהפועל ירושלים נכנעו פעמיים למכבי ת"א, החלו להדרדר באירופה והובסו ללא תנאי על ידי הפועל ת"א בבית והם סופרי כבר חמישה הפסדים בשבעה משחקי - יש כבר מי שתוהה האם קאנצוריס יסיים כאן את העונה. בטח אחרי שבארנה יותר מ-6,000 איש קראו לו להתפטר.
מסקנה: אל תמהרו להסיק מסקנות ואל תתנו יותר מדי קרדיט אחרי שניים שלושה נצחונות בלבד.
קראו גם:
פנינת הצפון
מלחמת חרבות ברזל כפתה על עירוני קרית שמונה לארח את משחקיה הביתיים באצטדיון בנתניה. זה לא מונע משי ברדה וחבורתו, להסתכל על כל הליגה הלאומית מלמעלה. אם ברדה יעלה, הוא ישווה את השיא של בית"ר ירושלים מעונת 1986-1987 שזכתה באליפות כשאירחה עונה שלמה את משחקיה הביתיים בבלומפילד.
אבל הסיפור של קרית שמונה הוא לא רק העקירה מאצטדיונה הביתי. זו דממת האלחוט שגזר על עצמו בעליה איזי שרצקי, שלא מעט מאמנים זכו לחרצובות לשונו עד שנדמה היה שאף אחד כבר לא יסכים לאמן את הקבוצה שלו.
ברדה שירד ליגה עם נוף הגליל ופוטר ממכבי פתח תקוה למרות שהוביל אותה לפסגת הליגה הלאומית, מתייחס לעונה הנוכחית כשנה משנת קריירה. הזדמנות נדירה לרשום הצלחה כמאמן ראשי אחרי שנים יפות עם סלובדן דראפיץ'. בואו רק נקווה שבעוד כמה חודשים בליגת העל, שרצקי לא "יידלק" עליו אחרי הפסד או שניים. מגיע לו לגדול. מגיע לקרית שמונה, להזכירם אלופת 2012, לשוב לליגה של הגדולים.
