זרקו לאזטיץ' חייב להיקרא למשרדי מכבי ת"א בקרית שלום. שם, בשיחת ארבע עיניים עם בן מנספורד או בשיחת זום עם מיץ' גולדהאר, לשמוע את האוליטמטום הבא: "או שתתחיל לספור את ערן זהבי, או שניפרד כידידים".
כמעט בשום סיטואציה אסור לכפות על מאמן החלטות מקצועיות, אבל במקרה הזה לאזטיץ', גם אם זו האמת המקצועית שלו, עובד במכבי ת"א. המועדון הזה קיבל לאורך שנים תרומה בלתי נתפסת מזהבי. הוא לא מוליך את הליגה בעשר נקודות אלא נשאר במאבק האליפות בשיניים, הודח מהגביע ופעם אחר פעם, מנצח משחקים מול יריבות שכל התקציב שלהן מסתכם בעלות הביגוד של מכבי אחרי קאמבקים מפוארים.
לא ייתכן שזהבי שחקן כל כך גרוע שהוא נשאר על הספסל משחקים שלמים. אבל יותר מזה, מה שלזאטיץ' עושה הוא זה לבזות את הכוכב הכי גדול בתולדות מכבי מאז אבי נמני וזה פשוט חוסר תרבות. לא ככה מכבדים שחקן עתיר זכויות במועדון, לא ככה מתנהגים למי ששנים היה הפנים ושחקן הקלאץ' של מכבי.
גולדהאר, וזהו ההישג הכי גדול שלו בכדורגל הישראלי - הכניס כאן סטנדרטים תרבותיים. הוא זעם פעם כשראה שחקן נוער שותה מים ומשליך בקבוק על הדשא. הוא זרק מקריית שלום את אצילי ומיכה והסכים לשלם על כך באליפות כי ערכים הם דבר יותר חשוב. גם לתת כבוד לפרסונה כמו זהבי זה ערך. לאזטיץ' בועט עכשיו בערך הזה.
היה צריך המאמן החביב בתחילת העונה לבוא ולומר שאין לו עניין בזהבי. כאן כבר במכבי היו צריכים לשבור את הראש. לעשות את זה ככה, זה חוסר כבוד. אמר פעם אייל ברקוביץ' שבכל פעם שהושיבו אותו על הספסל בנבחרת ישראל הוא התפלל שהיא תפסיד. אני בטוח שזהבי אינו רוצה ברעתה של מכבי, שהוא להוט שהיא תנצח גם כשהוא בחוץ, אבל לאזטיץ' הביא יותר מדי אנשים להחזיק אצבעות במפלה של הצהובים, רק כדי שילמד דבר או שניים בהלכות נימוסין. זה, גודלהאר יודע היטב, חשוב יותר מעוד צלחת.
דו פרצופית
על השיריון המנטלי של הפועל ב"ש כתבנו כבר וזה כמעט מובן מאליו. את מה שקרה למכבי חיפה בטוטו טרנר ביום שני, צריך להקרין בסיום העונה בכפר גלים כדי לספר בתקציר את סיפורה של העונה כולה.
חיפה של 65 הדקות הראשונות היתה בדיוק מה שברק בכר, גל אלברמן ויעקב שחר ראו בחזונם בקיץ ובכל אחד מחלונות ההעברות בספטמבר ובינואר: קבוצה התקפית, יעילה, מהירה, כזו שמשחק כמעט טיקי טאקה בחלק הקדמי ועושה גולים מכלום.
חיפה של 25 ומשהו הדקות האחרונות היתה בדיוק כל מה שהיא כמעט לאורך כל העונה: חשופה, מבוהלת, מחכה לשריקת הסיום, מנסה להתבטל ולהתבנקר, קבוצה בפאניקה בלי שום סיבה.
בכר ראוי לכל המחמאות על שיעורי הבית שעשה בארבעת הימים שבין משחק הגביע בחמישי למשחק הליגה בשני. זה הראה כמה איכויות יש לו, כמה הבנה ויכולת ניתוח קיימת אצלו, תכונות שהובילו אותו להפוך לאחד המאמנים המעוטרים בהיסטוריה.
אבל בכר, כתמונה מראה לקבוצה שלו, איבד את הדבר הכי חשוב בכל מקצוע לא רק באימון כדורגל: הביטחון והאמונה. החילופים שביצע היו רק כדי לחזור הביתה בשלום עם שלוש נקודות והוא כמעט חזר בלי נקודה. חוסר הביטחון הזה והיריבה שממול, שהיא פשוט מפחידה גם בפיגור 0:3, שמו חותמת על כך שמה שבכר חלם לבנות בחיפה, קוז'וך בנה בבאר שבע.
הימור שלנו: בכר יידע בדיוק מה לעשות בקיץ כדי שהקבוצה שלו תיראה בעונה הבאה כמו בשעה וכמעט עשר דקות בטרנר, ולא כמו בכמעט חצי שעה בסיום.
קראו גם:
טול קורה מבין עיניך
שרון מימר סיפר פעם שלא היה צורך בשיחה עם יו"ר בני סכנין מוחמד אבו יונס. שמספיק היה לראות את הפנים שלו בחדר ההלבשה בסיום משחק כדי לדעת שמחר המאמן צריך לארוז את הפקלאות. סכנין, והיא לא היחידה, מעולם לא הצטיינה ברומנים ארוכי טווח עם המאמנים שעבדו אצלה. יתרה מכך, קשה למצוא מאמנים שסיימו עונה בקבוצה של המגזר, חלק נכבד אפילו לא הגיעו למה שקוראים אצלנו 'אחרי החגים'.
ההפסד של סכנין להפועל חיפה, והמשבר המקצועי בו היא נמצאת הביאו השבוע את אבו יונס להיפרד גם מסלובדן דראפיץ'. על פניו זה הגיוני, כי נדמה שסכנין הולכת ומדרדרת ונאבקת על הישארות בליגה, ולכן מתבקש זעזוע.
אלא שבחינה הגונה של הדברים מגלה שנוכח הנסיבות דראפיץ' היה צריך לקבל לפחות צ'אנס של עוד משחק שניים בסכנין. החשבון פשוט: דראפיץ', מסיבות שאין לו שום קשר אליהן, הפסיד נקודות שהיו יכולים להעמיד אותו ואת סכנין, במצב אחר לגמרי בטבלה.
לסכנין הופחתה נקודה על משחק מול הפועל ב"ש שבכלל לא שוחק, כלומר פוטנציאלית מדובר על ארבע נקודות. היא ספגה הפסד טכני אחרי שסיימה בתיקו אחת מול מכבי חיפה, בגלל שיתוף שלא כחוק של סטפן אומאנגה, והיא לא הופיעה (וכנראה הודחה) מרבע גמר גביע המדינה.
יש שיגידו שדראפיץ' לא היה מנצח את ב"ש אם המשחק היה מתקיים אבל זה נתון שאף אחד לא יכול להציג כעובדה. הנקודה מול מכבי חיפה במונחים של קרבות תחתית היא קריטית. אם סכנין היתה מופיעה למשחק רבע גמר הגביע מול בית"ר ירושלים היתה לה את האפשרות התיאורטית לזכות בכרטיס לאירופה אולי אפילו בתואר.
כל זה כמובן לא משנה את העובדה שדראפיץ' כשל העונה בסכנין. אבל אם הוא זה שצריך לשלם על כך את המחיר, מה צריך להיות דינו של אבו יונס עצמו עם התנהלות שכזו שעלתה לקבוצה שלו בלא מעט נקודות בטבלה, וגם ריסקה את סכנין מבחינה תדמיתית וציבורית?
אין כמו בבית
להפועל ת"א כדורסל יש עוד דרך ארוכה עד שהיא, אם בכלל, תניף צלחת אליפות. אבל אם זה יקרה, כנראה שהרגע שבו ים מדר חזר לקבוצת נעוריו, יירשם כרגע המכונן בהיסטוריה של המועדון האדום שלא זכה באליפות מאז 1969.
כנראה שכל מועדון צריך כדי לצאת מחושך לאור, את הסמל, בן הבית, זה שמניח בצד את מקל הנדודים ושב הביתה כדי לקחת על הכתפיים שלו את העסק. אליניב ברדה הוא לא הסיבה היחידה אבל העיקרית לכך שהפועל ב"ש אחרי 40 שנה במדבר, זכתה בתואר האליפות ב-2016, הראשון שלה מאז 1976 כשחתם את הפרק המפואר שלו בקריירה האירופית בבלגיה לטובת טוטו טרנר. אלי אוחנה חזר לליגה הארצית! אחרי זכיה בגביע אירופה למחזיקות, העלה את בית"ר ירושלים ליגה וזכה איתה שנה לאחר מכן בתואר האליפות.
מדר יכול היה להישאר במנעמי היורוליג. להיות חלק מקבוצה שנאבקת על התואר החשוב ביותר בכדורסל האירופי, אפילו לפגוע אנושות ברגשותיהם של אוהדי הפועל ת"א ולחתום אצל הנמסיס מכבי אחרי מסע חיזורים של עודד קטש ושות'. מדר בחר לחזור הביתה, ואחרי הניצחון בדרבי השבוע אמר: "דרבי זה משהו אחר, יותר גדול מהכל". תאמינו לנו שהוא הרבה יותר מתרגש ומחויב מאשר בימים שלו בפרטיזן בלגרד, באיירן מינכן ופנרבחצ'ה. כי מה לעשות - אין כמו בבית.
אבן ספיר
בלי קשר לציון יום האישה הבינלאומי, תענוג היה לראות את תצוגת השיפוט של ספיר ברמן בב"ש, משחק מאד לא קל לשיפוט, עם המון אמוציות ודם רע מהעבר בין המועדונים. תאמינו או לא, אפשר להעביר משחק שלם, בלי תנועות ידיים תיאטרליות, בלי להג מיותר ו/או לא מכבד כלפי השחקנים, להיות קרוב (במקרה הזה קרובה) לכדור ולאירועים. בקיצור: ברמן קיימה בדיוק את מה שאמר לפני שנים אחד מגדולי שופטי ישראל, מנחם אשכנזי: "השופט צריך לתת לשחקנים לשחק". ברמן מבינה, שהשחקנים משני צדי המגרש הם הסיפור, לא היא.
טוב יעשו באיגוד השופטים אם ימשיכו לתת לברמן את הבמה במשחקים גדולים ונפיצים וגם יראו בכנסים של האיגוד, איך מנהלים משחק עם אפס טעויות, אפס תקריות ובלי שום טענות של הקבוצות לכך שמי שהיה עם המשרוקית הרס את המשחק. ובמילה אחת: שאפו.
אתם אמרתם:
"זה היה בית מרוקאי טיפוסי. בוא נגיד שפחדתי קצת בכניסה"
מגן הפועל ב"ש, גיא מזרחי, משחזר את המפגש הראשון עם יוסי אבוקסיס, אבא של בת הזוג שלו, אגם ("הפודקאסט
של דנה", ספורט 1)
