בלא מעט אצטדיונים ברחבי הארץ, חגגו את ירידתה של הפועל ת"א לליגה השניה במחזור הלפני אחרון של העונה החולפת. אין שמחה כמו שמחה לאיד, ובמכבי ת"א ובית"ר ירושלים, שתי היריבות המרות של האדומים, פתחו שמפניות.
אלא שכל אוהד הפועל ת"א באשר הוא, יכול היום ללעוג בבוז לכיוון טדי ושער 11 בבלומפילד, כי בניגוד לרוב המועדונים בארץ שמצויים בדשדוש מתמיד, העברת הבעלות לאדמונד ספרא, היא עתיד ורוד מובטח למועדון שלא מוצא את עצמו בערך מאז הדאבל ב-2010.
הסיכוי היחיד של הפועל בכמעט 15 השנים האחרונות להסתכל בלבן של העיניים של היריבה העירונית ושל מכבי חיפה ולזכות סוף סוף בתואר הוא בגלל הרוכש הטרי. אבל זה לא הסיפור היחיד. זה תהליך ההבראה שנכפה על האדומים שעונה אחת בלאומית (שוב, כי זו המציאות) תעזור להיפטר מכל החולאים הרעים שליוו אותה מאז שכבירי, הניסנובים ומיצנברג באו לברך ויצאו מקללים, וזה בלשון המעטה.
יש כל כך הרבה דוגמאות של מועדוני פאר כאן ובעולם שיצאו מחושך לאור כשהם עוברים בדרך עונה אחת בליגה השניה. בית"ר ירושלים של 1992 ירדה ליגה וזכתה באליפות בעונה אחרי העליה. ניוקאסל יונייטד דשדשה בלי סוף כולל ירידת ליגה עד שבא הכסף הסעודי ושדרג אותה ללא היכר. הפועל ב"ש היתה 40 שנה במדבר עד שהגיעה אלונה ברקת וכמובן - מחלקת הכדורסל של הפועל ת"א שהיתה כלום במשך שנים והיום היא קוראת תיגר אמיתי על מכבי ת"א . וזה רק על קצה המזלג.
אז נכון, ספרא כנראה יטעה בדרך וישלם מס ושכר לימוד לא קטנים ללא מעט אנשים שיתגלחו על הזקן שלו, אבל לראשונה מזה שנים, בעתיד הקרוב, סוף סוף דרבי תל אביבי כבר לא יהיה במעמד צד אחד. משחקי העונה בבלומפילד לא יהיו מול אשדוד קרית שמונה וחדרה אלא מול מכבי חיפה וב"ש. מפגשים מול בית"ר ירושלים לא ייגמרו בחמישיה בהליכה של החבורה הצהובה שגם היא מביישת את עברה המפואר בשנים האחרונות. אה ועוד משהו - לפני הכל לא לשכוח לעלות ליגה.
זה לא הזמן לסלוח
סיום משחק אלוף האלופים בין מכבי ת"א למכבי פתח תקוה. 18 אלף אוהדי מכבי ת"א שרים למילסון הזר המצוין של הצהובים - "תתנצל", תתנצל". הסיבה: הם חשים שההחלטה של מילסון שלא לצאת עם הקבוצה למחנה אימונים כי חיפש קבוצה באירופה, פגעה בהם ובמועדון. עכשיו הם דורשים ממנו 'לחזור בתשובה'.
מילסון, כדורגלן מקצוען שלא מכיר את גינוני הכבוד הילדותיים במזרח התיכון, לא מבין מה רוצים ממנו ומסרב לשתף פעולה. ערן זהבי שנזעק למקום בו נמצא מילסון ליד היציעים, מנסה להיות גורם מתווך בין האוהדים לשחקן ולא ממש מצליח, עד שמילסון עוזב את המקום.
כדורגלנים לא צריכים לבקש סליחה מהקהל על כך שהם ניסו לדאוג לאינטרס הכלכלי והמקצועי שלהם. אף אוהד של מכבי לא ישלח הודעת וואטס אפ קבוצתית בגלל שנאלץ לוותר על משחק של קבוצתו בשל אירוע משפחתי. אף אוהד צהוב גם לא ישלח הודעת התנצלות לשחקן הקבוצה שהוא קילל ברגע של עצבים בגלל החמצה או שער עצמי. יש גבול לגנון.
מותר לאוהדי מכבי לגשש אצל קברניטי המועדון בדבר האפשרות שכמה נציגים שלהם ייפגשו עם מילסון כדי ללבן את מה שנראה להם כפגיעה בהם. גם זה קצת פרימטיבי, אבל נו מילא, אין שום דבר רע בכך שקהל והנהלת מועדון משלבים ידיים כדי שכולם יהיו מבסוטים ושלום בית ישרור בין הצדדים.
הבעיה הגדולה היא שמילסון צפוי להיות מסומן על ידי אוהדי מכבי ולסבול מהם לא מעט. אף שחקן עדיין לא ניצח קהל - תשאלו את ג'ובאני רוסו ואריאל הרוש בתקופות זמן שונות בבית"ר ירושלים, את יוסי בניון במכבי חיפה ואת מהראן ראדי במכבי ת"א. אם מילסון יהפוך לפרסונה נון גארטה ביציעי בלומפילד, במכבי חיפה יכולים לבקש מיהודה פוליקר להתחיל לכתוב שיר אליפות נוסף לירוקים.
צו גירוש
יום שני האחרון. במשחק האימון של מכבי חיפה מול הנבחרת האולימפית נתלה שלט ביציע: "סבע לא רצוי במכבי". מסר ברור לדיא סבע שתמיכה ועידוד מאוהדי מכבי חיפה הוא כבר לא יקבל בעתיד הנראה לעין.
מכיוון שמכבי חיפה, מכבי ת"א, בית"ר ירושלים, הפועל ת"א והפועל ב"ש - לא באמת מסוגלים להתעמת עם האוהדים שלהן, ליענקל'ה שחר יש כרגע שתי ברירות: הראשונה היא למצוא מתווה עם סבע ונציגיו שיסיים את דרכו של השחקן בירוק, כי הרי ברור שבאווירה כזו הוא יהיה מסוגל לתת פס שלא לדבר על לכבוש שער. השנייה היא לדאוג להוריד מגבו של סבע את האוהדים הסוררים.
ייאמר מיד: כולנו, מאז השביעי באוקטובר, מלאים בזעם וחלקנו גם מחפשים איך ועל מי להוציא אותו. סבע ובעיקר אשתו טעו טעות מרה בפוסט שפרסמו שבחר לקחת צד ולצפצף על מדינה שלמה שמדדממת ועדיין מלקקת את פצעיה. אך באותה נשימה: זה יהיה חוסר צדק משווע להפוך את השחקן מהמגזר הערבי ומי ממשפחתו לאנשים שצריך לגרש ממגרשי הכדורגל (או חלילה ממקומות נוספים).
מכבי חיפה זה המועדון הראשון ולעיתים היחיד בישראל שקיבל לשורותיו את כדורגלני המגזר הערבי כשוווים בני שווים. כבר יותר מ-40 שנה, מאז ההגעה של זאהי ארמלי משפרעם, המועדון הירוק לא רק היה סמל לדו קיום אלא גם גידל לתוכו עשרות אלפי אוהדים מהמגזר שנשבעו אמונים לסמל הירוק לבן.
זה יהיה חבל, שסבע ייאלץ לנדוד למקום אחר רק בגלל פליטת פה מטופשת של אשתו. זה יהיה חבל גם אם במכבי חיפה יהפכו להיות מועדון שמקיא מתוכו אנשים שעד לא מכבר היוו עבורם ועבור אחרים סמל ומקור השראה.
קראו גם:
פרשת שופטים
איגוד השופטים פרסם השבוע שורה של תיקונים בחוקה לקראת עונת 2024-2025. בין היתר מדובר שם על שיתוף פעולה בין הקפטנים של שתי הקבוצות המשחקות לשופט, וענישה של בעיטות עונשין בגין כניסה מוקדמת לרחבה או התגרות בשחקן יריב וכדומה.
עד כאן הכל טוב. אבל דבר אחד השופטים חייבים לזכור אם הם רוצים לשדרג את הענף ואת התדמית שלהם - תנו לשחק כדורגל. לא צריך לשרוק על כל דבר (אבל כן על מה שמשפיע על המשחק) במילים אחרות: תנו למשחק לרוץ. אם אתם דורשים ששחקנים מאמנים ואנשי ספסל יכבדו אתכם - נהגו בהם בכבוד. אין צורך בשריקות שמלוות בתנועות ידיים תיאטרליות. אין שום סיבה להתעכב עם החלטה של VAR יותר משלוש דקות.
אין שום הצדקה להתעלם מבזבוזי זמן ולהיות חסרי אחידות. עבירה זהה דינה כרטיס ושריקה זהים. נסו להיות חלק מההצגה לא לגנוב אותה. ושתהיה לכולנו עונה טובה.
יש חגיגה
היורו מאחורינו, גם הטעם החמוץ שהשאירו צרפת ואנגליה ומאידך הרנסנס של נבחרת ספרד שלפחות הוכיחה שלפעמים בכדורגל הצדק נעשה. ערוץ 11 שהעביר את רוב שידורי היורו, הוא המנצח הגדול של החודש האחרון כי הוא הצליח, בפעם השניה אחרי המונדיאל בקטאר, ליצור חווית צפיה מהנה.
לפני כמה שבועות כתבנו כאן שאם שידורי הכדורגל ינסו להידמות לתרבות שהנחיל כאן בגאונות מודי בר און ז"ל, דיינו. למודי, זה ברור אין תחליף, אבל היה נחמד להתארח בסלון של טל ברמן ושות', ובמיוחד היה נעים (וסליחה גדולה שאנחנו מחשיבים זאת כהישג כי זה אמור להיות מובן מאליו) לשמוע את התובנות של אושרת עיני וקארין סנדל שהוכיחו שכמו עוד המון דברים אחרים שנשים עושות לא פחות טוב ולעיתים הרבה יותר טוב מגברים - זה כולל גם פרשנות.
משפט אחרון בעניין של לירן שכנר. ללא ספק, שדרן כדורגל מהטובים שיש לנו כאן אחרי שנים שהעמדה הזו היתה נחלתם הבלעדית של אייקונים כמו מאיר איינשטיין ז"ל ויורם ארבל ורמי ויץ יבדל"א. שכנר, בחייאת, טיפה פחות לצרוח כשהכדור יוצא לחוץ 50 מטר מהשער. הילדים ישנים.
אתם אמרתם:
"תאי עבד שחקן מוכשר שברמת הבוגרים עשה בין כלום לשום דבר"
(גיא לוזון מסביר למה לא זומן שחקן פ.ס.וו. איינדהובן לנבחרת האולימפית)
