2 צפייה בגלריה
טופס תשלום ארנונה. צילום: הרצל יוסף
טופס תשלום ארנונה. צילום: הרצל יוסף
טופס תשלום ארנונה. צילום: הרצל יוסף
מה דינו של תושב שכונת נווה גנים בפתח תקוה שהתגורר בנכס בלי להצהיר על כך? אם לשפוט על פי פסק דין שהתקבל בבית המשפט המחוזי מרכז לא מכבר, מדובר בתשלום מלוא החוב ועוד. מתברר כי העירייה חייבה את האיש רטרואקטיבית בעשרות אלפי שקלים לאחר שגילתה, באמצעות תצלומי אוויר, כי הוא מתגורר בנכס כבר כמה שנים ולא דיווח על כך.
בפסק הדין נטען כי מדובר בחיוב ארנונה משנת 2015 ועד שנת 2017. ב־27 בדצמבר 2018 שלחה לו העירייה תזכורת על קיומה של יתרת חוב ארנונה. בתגובה הגיש האיש עתירה ולפיה הוא מתגורר בנכס מחודש מאי 2017, ועד אותו המועד לא היה ראוי המקום למגורים והוא לא שהה בו כלל.
בעתירתו ציין האיש כי הדבר נלמד על פי חשבון תאגיד המים שצוין בו כי הסיווג אינו למגורים. עוד טען האיש כי טרם הוצא לנכס טופס 4, ומונה החשמל חובר רק בחודש יוני 2017. הוא הסביר שצריכת המים בנכס באותן שנים נבעה מנזילה מתמשכת בשל פיצוץ בצינור.
את העירייה ייצגו עו"ד אריאל ליבר ועו"ד אשר אילוביץ ממשרד פריש שפרבר ריינהרץ ושות', ועל פי ממצאיהם, נראה כי התושב ובני משפחתו מתגוררים בנכס ומשתמשים בו. מעיון בתצלומי אוויר של שנים קודמות עולה כי בנכס יש בריכת שחייה מלאה מים, דשא ירוק, כיסאות ושולחנות. לכן טענה העירייה כי התושב השתמש בנכס עוד לפני התאריך שהצהיר עליו.
2 צפייה בגלריה
עו"ד אריאל ליבר ועו"ד אשר אילוביץ' | צילום: איתן ריקליס
עו"ד אריאל ליבר ועו"ד אשר אילוביץ' | צילום: איתן ריקליס
עו"ד אריאל ליבר ועו"ד אשר אילוביץ' | צילום: איתן ריקליס
בפסק הדין ציינה השופטת זהבה בוסתן כי העירייה צירפה ראיות המעידות ש"הנכס שימש למגורים החל משנת 2015, וכי העותר לא נתן כל הסבר למה שנחזה בתצלומי אוויר המלמדים כי בריכת השחיה בחצר ביתו מלאה במים, הדשא פורח ואביזרי הבריכה מפוזרים סביבה ־ נתונים המלמדים על מגורים. בנסיבות אלו לא נפל כל פגם בקביעת המשיבה כי העותר החל להתגורר בנכס במאי 2015.
"היה על העותר להודיע לעירייה על התחלת השימוש בנכס. לא רק שהוא לא עשה זאת אלא גם לאחר שהדבר התגלה לעירייה המשיך לטעון כי לא עשה שימוש בנכס. בנסיבות אלה ה'אשם' לחיוב הרטרואקטיבי רובץ לפתחו של העותר".
לדברי השופטת, מדובר בתיקון שומה מותר לאחר שנודע לעירייה שהתושב הסתיר ממנה את העובדות, ולא בחיוב רטרואקטיבי. לפיכך היא החליטה לדחות את העתירה על הסף ופסקה כי על התושב לשלם את מלוא החיובים – בסך 50 אלף שקלים – וכן את הוצאות המשפט ואת שכר הטרחה – עוד 20 אלף שקלים.