היה רגע אחד במהלך הראיון שבו קולו של גיורא לב (78), ראש העירייה המיתולוגי של פתח תקוה, נסדק. זה קרה כששאלנו אותו על מות אשתו עדנה ז"ל, שהלכה לעולמה לפני כארבעה חודשים והותירה אחריה חלל גדול.
לב, איש צבא שלחם בגבורה במלחמת יום הכיפורים, מספר בראיון מיוחד על ההתמודדות עם האובדן שלה ומודה שקשה לו בלעדיה.
בשנת 1989, כשנבחר גיורא לב לתפקיד ראש העירייה, פתח תקוה היתה שונה לחלוטין מזו שאנחנו מכירים היום. שכונות אם המושבות, הדר גנים, כפר גנים ג' – כל אלה עוד לא היו קיימות.
כשסיים את כהונתו ופינה את מקומו לאיציק אוחיון, בשנת 1998, פתח תקוה כבר גדלה באופן משמעותי. ספיחי תקופת כהונתו של לב נותרו איתנו עד היום והפכו לסוגיות בוערות שעל סדר היום.
אחד הנושאים הבוערים שאיתם העיר תתמודד בשנה העברית החדשה הוא מתחם מחנה סירקין. על השטח אמורים להבנות למעלה מ-12 אלף יחידות דיור, בעוד שהעירייה מתנגדת בתוקף והגישה עתירה לבג"צ בנושא.
לב, שבנה את שכונת הדר גנים הסמוכה, מזהיר מקטסטרופה שתיווצר אם הבנייה המאסיבית תתרחש: "אני נגד הבנייה בסירקין באופן נחרץ", הוא אומר. "אני בניתי את שכונת הדר גנים וגר קרוב לכביש 471. הכבישים גם ככה מלאים היום. רוצים עכשיו לבנות 12 אלף יחידות דיור, אבל אני מכיר את חוק התכנון והבנייה. זה מתחיל ב-12 אלף ובסוף מגיע ל-17 אלף לפני היתרי בנייה. כל קבלן יבקש עוד קומה או חצי קומה. מדובר על עוד 25-30 אלף כלי רכב על הכביש בלי מטר אספלט נוסף. זה יהיה פשוט נוראי".
אי אפשר להתעלם ממצוקת הדיור בפתח תקוה. אולי אין ברירה וצריך לבנות בסירקין?
"איציק ברוורמן אומר: קודם תסללו כבישים ותשתיות ואחר כך נדבר על היתרי בנייה. הוא לא נגד בנייה אלא נגד בנייה מופרעת, הוא רוצה תשתיות מתאימות. בנייה בסירקין חייבת להיות מבוססת על תשתיות, אחרת תהיה קטסטרופה. חייבים לעצור את הבנייה המתוכננת בסירקין".
"אני ואיציק בידידות"
סוגיה נוספת שנמצאת בימים אלה על הפרק היא מתחם הקניות "פאוור סנטר" בירקונים, שנבנה ותוכנן בזמן כהונתו של לב כראש העירייה. על המקום קיימת התנהלות משפטית מזה 20 שנה, בגלל שהוא נבנה לכאורה ללא ההיתרים הנדרשים. כעת מתקיים הדיון בערעור על ההחלטה לסגור את המתחם. נגד לב הוגש בשעתו כתב אישום בעניין, שהוא זוכה ממנו לאחר שנים רבות.
"אני לא רוצה לדבר על זה", אומר לב. "היה לי כתב אישום שנמשך 14 שנה ובסוף סגרו את זה. בזמני היה לזה היתר שימוש חורג לחמש שנים. ההיתר להקמת המקום ניתן ברשות ובסמכות עם ייעוץ משפטי. בעלי השטח הפרטי לא טיפלו בזה, לא חידשו את ההיתר וחשבו שהוא יימשך וכך הגענו עד הלום".
האם לדעתך צריך לסגור את מתחם ירקונים?
"או שצריך לסגור או לפתח את כל השטח. יש לפחות 600 דונם שניתן לעשות בהם פיתוח ענק. ניתן לעשות פיתוח אדיר של מרכז בילוי עם קאנטרי באמצע ואולי מסחר. כמובן שצריכים לפעול פי החוק. אפשר לעשות שם אזור בילוי כמו שצריך".
מה דעתך על אלפי העובדים הזרים שמתגוררים במרכז העיר?
"בתקופתי היתה תופעה של פועלים רומנים. נכנסו 20-30 איש בדירה, שכנים התלוננו ואפילו הגיע מצב שבבית משותף מרוב שמורידים מים באסלה הצנרת התפוצצה. אז העליתי את הארנונה למצב של בית מלון ולבעל הדירה לא היה שווה להחזיק אותם. העברנו את זה במועצת העיר. היום זה לא היה עובר, בג"צ היה מפיל את זה. בג"צ מקל מאוד על המסתננים. הם ברחו ממצרים לישראל, אז הם מהגרי עבודה. בג"צ לא יודע שאם הם עברו את הגבול הם עברו על החוק?"
אז מה הפתרון לבעיה?
"היום זה כבר אלפים. אני הייתי יושב על צוואר הממשלה יום ולילה ומנדנד להם. תושבים לדעתי צריכים להרעיש עולמות. אני מקווה שהממשלה תתקן את החוקים ויקחו מכאן את כולם. צריכים לשבת על ראש הממשלה, זה לא בכוחה של העירייה".
לאחרונה נראה גיורא לב יותר ויותר בקרבתו של ראש העירייה איציק ברוורמן. אחד השיאים היה בשבוע שעבר, כשהגיע להרמת כוסית לראש השנה במתחם ה"ספורטן" ואפילו עלה לנאום והביע תמיכה פומבית בו.
"אני ואיציק בידידות, שותים קפה פעם בחודש. הוא ואשתו דפנה ליוו אותי ותמכו בי בתקופה הקשה כשאשתי היתה חולה".
אתה מייעץ לאיציק ברוורמן מדי פעם בענייני ניהול העיר?
"אני לא צריך לייעץ לו. אם הוא רוצה עזרה אני עושה זאת ברצון, למשל אם יש צורך לדבר עם איש קשר כלשהו. בסך הכל אני מבסוט ממה שקורה בעיר. כששאלו אותי מה היתרון של ברוורמן אמרתי שזה ראש עיר בלי אזיקים. אני הצבעתי לו וזה לא סוד. איש ישר, אני סומך עליו במאה אחוז. הוא היה אצלי אופוזיציה ומיניתי אותו ליו"ר ועדת המכרזים. אני בטוח שגם מכרז של שני שקל יעבור אצלו לפי הנהלים".
ובכל זאת, נשמעת לא מעט ביקורת. למשל, על המצב הקשה של מרכז העיר.
"זה דורש הרבה אורך רוח והרבה מיליונים. עשרות מיליונים. צריך לשלב את השיקום של מרכז העיר עם יזמים שבונים. להפוך את חלק מהבתים למבנים המיועדים לשימור, למצוא תקציבים ולשפץ. בזמנו אני ניסיתי לצבוע את הבניינים מחדש ברחוב חיים עוזר, אבל הצבע לא יצא מוצלח לדעתי".
מה הפתרון לבעיית הפקקים שמתגברת בעיר?
"מה לעשות? בניו יורק אין פקקים? בלונדון אין פקקים? אין פתרון לזה לצערי. הפתרון היחידי הוא שלא יהיה רכב פרטי, שכולם יסעו בתחבורה ציבורית. זה לא יקרה. הבעיה היחידה והמרכזית בעיר זה שמרכז העיר לא יפה. לא ראש העירייה הזה אשם. נדמה לי שיש לו תכנית לעשות משהו בקדנציה הבאה".
"אובדן קשה מאוד"
בנקודה הזאת אנחנו עוברים לחלק הנוסטלגי יותר של הראיון עם לב. וכאן הוא פותח לראשונה את ליבו ומדבר על אשתו עדנה ז"ל, שהלכה לעולמה בחודש מאי השנה בגיל 75. לבני הזוג ארבעה ילדים ועשרה נכדים.
"לפני ארבעה חודשים שכלתי את אשתי", מספר לב. "היא היתה חולה במשך 15 שנה. ניצחה פעם אחר פעם את הסרטן עד שהפסידה. שלוש פעמים גברה על הסרטן וכל פעם בין סרטן לסרטן היינו חיים פה".
מה אתה יכול לספר על עדנה?
"היא היתה האמא של כל המוסדות של אוטיסטים, פגועי מוח, עיוורים", הוא מספר. "היא לקחה על עצמה את כל הדברים האלה. היא הקימה את ארגוני המתנדבים. היא אהבה את התחום הזה, לעזור לאנשים. אתן לך דוגמה: היה מקרה שבו סגרו בראש העין בית ספר של 25 ילדים על הספקטרום האוטיסטי ובאו אליי בערב הביתה לשאול אם אפשר לעזור. אשתי אמרה לי 'אם תדאג לילדים האלה עשית את שלך'. היא צדקה. באותו לילה הבאנו קראוונים על סמיטריילרים. זאת היתה האהבה שלה, לעזור לאנשים".
איך אתה מתמודד עם האובדן בארבעה חודשים האחרונים?
"זו אבידה קשה מאוד. יש לי מזל גדול שיש לי הרבה חברים. יש לי חברים מכדורי, מהצבא ומהעיר. החברים מהעיר זה לא מהפוליטיקה. היינו נשואים 55 שנה ולא קל עכשיו. היא היתה עוד תלמידה כשהתחתנו".
אתה מתגעגע לימים שבהם היית האיש הכי חזק בעיר?
"לא מתגעגע. עשיתי הרבה דברים וזהו, עברתי הלאה. בעשר שנים בניתי 300 גני ילדים. בניתי את בתי ספר גולדה, אחד העם, בן גוריון. אני קיבלתי עיר עם 200 כיתות בקראוונים. בעשר שנים הבאתי לפתח תקוה 2,000 מפעלים וחברות. הייתי נוסע אליהם ומביא אותם לכאן. אי.סי.אי שהחזיק 4,000 עובדים הבאתי מחולון. את שטראוס הבאתי מנהריה, הבאתי את אינטל לפתח תקוה. רק בשבוע שעבר התקשר אליי מישהו מחו"ל ואמר שאין עוד גן ילדים לעיוורים כמו שאני בניתי ברחוב בן צבי. הדבר היחידי שמפריע לי היום זה שהכדורגל לא ברמה שהיתה כשהייתי ראש העיר".
לא כולם יודעים שלגיורא לב עבר צבאי מפואר. הוא תת אלוף בצבא, שהיה מהראשונים שהצליחו לצלוח את תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים.
את עיקר תהילתו קנה במלחמת יום הכיפורים, בה היה מפקד גדוד בחטיבה 421 באוגדתו של אריק שרון. הגדוד עליו פיקד היה הראשון שחצה את תעלת סואץ במבצע "אבירי לב" ופשט שם על בסיסי טילים מצריים.
"אני איש שיריון בכל רמ"ח איבריי", הוא אומר. "התחלתי כנהג טנק עד מפקד אוגדה כולל והיו לי גם הרבה תפקידים שעשיתי מחוץ לטנק. ביום כיפור הייתי מפקד גדוד הצליחה. עשיתי את הפשיטה על מצרים. עם אלה שלחמו איתי ביום הכיפורים אני בקשר עד היום".
לסיום, יש אפשרות שתחזור לתפקיד ניהולי כלשהו בעירייה?
"לא, יש מספיק מומחים, אני גם לא אוהב בורקס...".
