בשקט, ומבלי שהרגשנו, צמחה לה קהילה קונסרבטיבית מקומית בשכונת כפר גנים ג' בפתח־תקוה, שמקיימת תפילות מעורבות לגברים ולנשים, ערבי צדקה ועוד, במבנה של מפעל הפיס ברחוב מייזנר. המוטו של הקהילה, המונה בעיר כמאות אנשים, הוא לקבל כל אחד המעוניין להצטרף, ולהיות חלק מהיהדות המתאימה את עצמה לרוח התקופה. "אצלנו אין אסור, אנחנו מביאים משהו מודרני וחדש", הם אומרים.
"ללא מחיצות"
הקונסרבטיביים מונים למעלה מ־100 קהילות ברחבי הארץ, כשגם בפתח־תקוה התפתחה לה קבוצה, הרואה את הדת באור שונה מהזרם האורתודוקסי המרכזי, השולל את סגנון יהדותם. לטענת אנשי הקהילה, הם ממשיכים את המסורת כפי שהיתה ונשענים על אותה הלכה, אולם מתאימים אותה לזמננו.
"הביטוי הכי נראה לעין זה נושא השוויון בין גברים ונשים", מסבירה נעמה בר־גיל (39), ממייסדי הקהילה בעיר. "מי שמגיע אלינו לתפילות יכול לראות שכולם יושבים יחד ללא מחיצות. גברים ונשים עושים את כל התפקידים על פי הכישורים והרצונות שלהם. זה משהו יותר נינוח. בנוסף, לא אומרים שקט לילדים אם הם מרעישים, אפשר לקום ולשבת, וגם נשים קוראות בתורה".
כמה זמן אתם פועלים?
"במתכונת הנוכחית כבר שבע שנים. אנחנו עמותה רשומה ויש לנו קבוצה קטנה של פעילים, שעושים בהתנדבות את החלק הארגוני והשיווקי וגם את התפילות עצמן".
מי בעיקר מגיע אליכם?
"הרבה הורים וסבים וסבתות, שרוצים לבוא עם הילדים ולהיות איתם ביחד בלי הפרדה. יש אצלנו הכל - תפילות, קריאה בתורה, הפטרות, מחזורים ובחגים גם תקיעת שופר והקפות. לאירועים הגדולים מגיעים למעלה מ־200 אנשים. הילדים באים לשבת מקדימה ולראות, אין אצלנו מקומות שמורים בחגים. זה מקום נחמד ולא שיפוטי. אנשים באים ומאוד מתרגשים".
מה התגובות לקהילה שלכם?
"עד אשר אנשים באים לראות בעיניים ולהשתתף בפעילות, הם קצת מתקשים להבין איך מתקיים השילוב בין משהו שהוא גם מסורתי וגם מודרני. אבל אחרי שמגיעים פעם אחת רואים, למשל, שהנוסח זהה לזה של סבא של סבא, שהתפלל בפולין או במרוקו, רק שאפשר לשבת ליד הילד או הדודה, והכל באהבה גדולה וחוויה אחת גדולה".
יש עוד בתי כנסת בשכונה, רובם אורתודוכסים. היו לכם חיכוכים איתם?
"האמת שזה מתקבל די בשלווה. יש מקומות בארץ שזה מעורר אנטגוניזם, אבל אצלנו בשכונה זה משתלב יפה. כשתלינו שלטים, חששנו שמישהו יקשקש עליהם או יתלוש אותם, אבל זה לא קרה".
הלכה למעשה
מדי שבוע-שבועיים הם מתכנסים ומספרים על התעניינות הולכת וגדלה של הציבור. "כבר הגיעו אלינו אנשים, שמגדירים את עצמם חילונים, וגם כאלה שמגדירים את עצמם אורתודוקסים", מספרת בר־גיל. "בדרך כלל זה מוצא חן בעיניהם והם נשארים. גם ביום כיפור יש כאלה שבאים, אחרי שהם היו בבית כנסת אחר".
איך אתם מסתדרים כלכלית כגוף קטן שאינו מוכר?
"התנועה מקבלת תרומות של אנשים מהארץ ומחו"ל. מבחינה ממסדית הרי אנחנו לא מוכרים, ואנחנו לא מופיעים ברשימת בתי הכנסת שמפורסמת באתר של המועצה הדתית בפתח־תקוה. בנוסף, אנחנו מבקשים דמי חבר סמליים של 300 שקל למשפחה בשנה. מתוקף היותנו מאוד פתוחים, לא צריך לשלם דמי חבר כדי להגיע לפעילות, ולא צריך לקנות כיסאות או דברים כאלה, כמו בבתי כנסת רגילים. יש לנו גם הכנסות ממשפחות שחוגגות בר ובת מצווה ותורמות סכום מסוים תמורת עריכת הטקס. למרות שאנחנו דלים בתקציב, יש לנו מספיק כדי לקיים את הפעילות שלנו".
מרבית החילונים לא מודעים להבדלים בין הזרמים ביהדות. מה השוני העיקרי ביניכם לאורתודוכסים?
"החידושים הם בתוספת להלכה הקיימת. התפילות עצמן מאוד דומות. עם זאת, יש כמה דברים שונים מעצם העובדה שאנחנו בארץ ישראל, כמו ברכה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל. בנוסף, התנועה המסורתית ו'ידיעות ספרים' הוציאו מחזור חדש ליום כיפור, שנקרא 'פותח שער' המכיל תפילות, הסברים, סיפורים ושירים. מהבחינה הזאת יש לנו הכל".
מי הוסיף את הנוסח החדש?
"אלה דברים שנכתבו כבר לפני עשרות שנים, כשהתנועה רק החלה בארץ. יש שינויים קטנים. למשל, בתחילת תפילת עמידה, כשאומרים 'אלוהינו ואלוהי אבותינו', אנחנו אומרים 'אלוהינו ואלוהי אבותינו ואימותינו'".
מתי החלה ההתעוררות של התנועה בישראל?
"בקרוב נחגוג 40 שנה כגוף מסודר הפועל בארץ. חלק מזה החל כשבאו עולים חדשים מכל מיני מדינות אנגלו סקסיות ומדינות אמריקה. אבל אם תלך עכשיו לקהילות, תראה שרובן מתנהלות לגמרי בעברית ויש רוב מוחץ של צברים. הרעיון הוא לעשות יהדות שמתאימה לישראל. יש לנו את הרבנים שלנו, שהם אלה המפרסמים, למשל, הלכות כשרות לפסח לקראת החג וכו'".
"ג'ינס וטי שירט"
בקהילת הקונסרבטיבים אין קוד לבוש. כל אחד יכול להגיע כפי ראות עיניו, בין אם זה גברים בטי שירט ונשים בלי כיסוי, או עם כיפה וטלית. "יש נשים שבוחרות לחבוש כיפה או לשים טלית", אומרת בר־גיל. "ואם למישהו אין טלית, אף אחד לא יסתכל עליו עקום. זה מקום שאפשר להיות מי שאתה כמו בחיי היום יום. אם לבוש חגיגי בשבילך זה ג'ינס וטי שירט, זה בסדר. אנשים רוצים שתהיה אווירה מיוחדת של חג, וכל אחד נוהג על פי מה שחגיגי בעיניו. איש לא מתייחס אם רואים לי את המרפק או את הברך".
כיצד אתם מגדירים את עצמכם: דתיים? שומרי מסורת?
"הקהילה שומרת שבת כגוף. גם לא קורה דבר בבית הכנסת שנחשב לחילול שבת, כמו צילומים או שימוש בסלולרי. בנוסף, לא משתמשים בחשמל (דולק מראש) כמו בכל מקום ולא מנגנים בכלי נגינה. מה שקורה מחוץ לבית כנסת זה לגמרי עניין אישי ופרטני. יש אצלנו מתפללים קבועים, שנוסעים בשבת, וזה לא מעניין אף אחד. רבים מהחברים שלנו הם אנשים חילוניים, ששולחים את הילדים לבית ספר ממלכתי ומקיימים תפילות רק מדי פעם".
איך את נכנסת לעולם הזה?
"אבא שלי, יואל בר־גיל, היה חבר מייסד ופעיל בשני גלגולים קודמים של הקהילה המסורתית בפתח־תקוה. עוד כנער שלמד לבר מצווה הוא נחשף להלך הרוח של חיבור למסורת, אבל באופן מודרני. זה בער לו יותר כששתי אחיותיי ואני גדלנו, ולא יכולנו לשבת איתו יחד בבית כנסת אורתודוקסי. המחשבה שלנו היא שאם בחיי היומיום אנחנו חיים באופן שוויוני, מדוע לא בבית כנסת. משם באה המוטיבציה להתנדב ולפעול".
בר־גיל מספרת כי בביתה קיימת הקפדה על כשרות, כולל כלים נפרדים לבשר ולחלב, ממש כמו האורתודוקסים. "אבל האיש שלי לא שומר כשרות ואוכל בחוץ מה שהוא רוצה", היא מסבירה. "אנחנו מקיימים זוגיות שבה אני מסורתית, והוא מתחשב בי ופועל כרצונו".
מה בקשר לנסיעה בשבת?
"הקהילות המסורתיות מרוחקות גיאוגרפית אחת מהשנייה. יש כאלה שנוסעים לבית הכנסת, וגם אני. כשאני רוצה להגיע לתפילות מרוחקות, כמו בכפר סבא, אסע בשבת כדי להשתתף".
"כולם מוזמנים"
בר־גיל, עובדת הייטק במקצועה, היתה חברה בהנהגת הצופים בפתח־תקוה במשך שנים רבות. בהיותה ילדה, נסעה עם הוריה לשליחות בארה"ב, שם נחשפה לעוד צדדים של הקהילה הקונסרבטיבית. "בבית הכנסת שלנו בפתח־תקוה אני שליחת ציבור וקוראת בתורה ובהפטרה", היא אומרת. "זה חלק מהחיים שלי שהוא מאוד משמעותי וכיפי, ונותן לי ביטוי שהוא מעבר לרק להתפרנס ולסדר".
יש אצלכם דרשות? שיעורים עם רבנים?
"לחלק מהאנשים יש השכלה ונסיון רלוונטי בדברים הקשורים להלכה ולפרקטיקה. אני, למשל, מלמדת ילדים וילדות לבר ובת מצווה. כרגע אנחנו בתקופת התרעננות וחידוש הפעילות, ואחד הדברים שאנחנו מתמקדים בו כרגע הוא מה מעניין את הקהל שלנו".
מה ההבדלים ביניכם לרפורמים?
"אין קשר בינינו, זו פשוט גישה אחרת. הרפורמים לא רואים עצמם מחויבים להלכה ואנחנו כן. כל ההנחיות והפרקטיקות נובעות מההלכה ומותאמות לזמנים שלנו. אין לנו שום התנגדות אידיאולוגית, לא לאורתודוקסים ולא לרפורמים. זו פשוט לא דרכנו".
יכול להיות שמה שמייחד אתכם שאצלכם זה פחות "אסור, אסור, אסור"?
"אין דבר כזה אצלנו 'אסור', אלא יותר 'בוא תכיר ותבחר מה טוב לך'".
יש עכשיו המון דיבורים על הדתה. מה עמדתך?
"זו נקודה רגישה אצל הורים חילוניים או ליברלים. חשוב לי להגיד שאנחנו לא באים לערער על שום דעה, עמדה או אורח חיים שיש לכל אחד המגיע אלינו לקהילה. אם איש ואישה אורתודוקסים מגיעים לתפילות ומעדיפים לשבת בנפרד כי ככה הם רגילים, אז בשמחה. אם יש אנשים שנוהגים לבית כנסת או אחרי בית כנסת מדברים בטלפון ונוסעים לים, אז בכיף. יש כללי התנהגות בתוך בית הכנסת, וכל עוד אתה בהתנהגות מכובדת ומכבדת - כולם מוזמנים בשמחה".
כמי שמחויבים להלכה, מה היחס שלכם לקהילת הלהט"ב?
"יש אנשים בקהילה, שהזהות שלהם לא הטרוסקסואלית, אבל זה לא מעניין אף אחד. אם תיכנס משפחה של אמא ואמא עם הילדים וכולם יישבו ביחד, זה בסדר גמור. ברוכים הבאים".
כיצד תנהגו בחגים הקרובים?
"הכל כמו שנהוג. בערב ראש השנה אנחנו עושים תפילות, בא' ראש השנה תקיעת שופר, ופעילות של תשליך בפארק יד לבנים, של להתפטר באופן סמלי מהחטאים שלנו. זורקים פירורי לחם למקור מים חיים כדי שיזרמו והדגים יזרמו. ביום כיפור אנחנו לאורך כל היום בתפילות, מכל נדרי ועד הנעילה".
לסיום, מה צריך לעשות מי שרוצה להצטרף?
"יש לנו דף בפייסבוק: 'הקהילה המסורתית פתח תקוה'. אנחנו מזמינים לבוא ולראות. אין שום התחייבות, לא כספית לא מבחינת הזמן, ולא צריך להתלבש בצורה ספציפית. יש אצלנו את המחזורים, הכיתות והתפילות. תבואו כמו שאתם, ותהיו מי שאתם".