מלחמת 'חרבות ברזל' נמשכת כבר למעלה משנה, החשש מפני תקיפה איראנית ממשיך לרחף מעל ושברי היירוטים שמוצאים את דרכם לעיר מעת לעת מעלים את רף החרדה של התושבים.
''כבר למעלה משנה שאנחנו מתמודדים עם שיגורים בלתי פוסקים לעבר גוש דן והמרכז", אומרת אם לתלמידה בחטיבת בן צבי. "במזל לא קרה עד היום אסון, אבל מספיק שרסיס קטן יפגע במישהו וזה עלול להסתיים בהרוגים. רסיסים גדולים כבר נפלו בעיר, ועוד בשטח של בתי ספר. למזלנו איש לא נפגע".
"קרה לנו נס"
האירוע שעליו מדברת אותה אם התרחש ביום ה-40 לחיסולו של מזכ''ל חיזבאללה חסן נסראללה. בשעה 16:17 הרעידה האזעקה השנייה באותו יום את גוש דן. השיגורים שהגיעו מלבנון הסתיימו בנפילת רסיסי רקטות על הגגות של שני מוסדות חינוך בעיר, אירוע שעורר מהומה גדולה בכפר גנים. רסיסים נוספים נפלו על גג בית פרטי בשכונת עמישב ובשכונת אם המושבות.
"מפחיד אותי כאמא לחשוב מה היה קורה אם הרסיס הזה היה נופל כשהילדים היו שם", אומרת אמו של תלמיד שבית ספרו נפגע. ''הפעם נמנע אסון. קרה לנו נס''. גם הורים לתלמידי בית ספר שיפר הוותיק מודאגים מן העובדה שהוא איננו ממוגן, ולכן אינם שולחים את הילדים ללימודים בחלק מן הימים. "אני חיה בפחד'', מספרת אם לשני תלמידים בבית הספר. "העירייה עובדת על פתרון, אבל זה לא מרגיע אותי. אני צריכה לדעת שהילדים שלי מוגנים. הם לא צריכים להתחבא במסדרון או ללמוד במוסדות חלופיים עד שייבנו מרחב מוגן נוסף''.
3 צפייה בגלריה
רסיס שנפל בבית ספר בפתח תקוה
(צילום: מתוך הרשת החברתית, שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)
"כמו ברווזים במטווח"
כחלק מן ההיערכות לכל תרחיש פתחה עיריית פתח תקוה את המקלטים הציבוריים בעיר, אך למרות העדכונים על כך, ולמרות הצבת מיגוניות נוספות במרחב הציבורי, לא הצליחה להרגיע את התושבים. "אנחנו מבקשים עשרות פעמים שיגדילו את כמות המרחבים המוגנים בעיר. זו עיר גדולה עם כמעט רבע מיליון תושבים, ברור שזה הכרחי להוסיף מיגוניות, בעיקר במרכז העיר ובשכונות הוותיקות'', אומר תושב מודאג, ומספר שנאלץ לרוץ מספר פעמים למקלט ברחוב אסתר המלכה. "לצערי מצאתי אותו נעול ונאלצתי להתגונן בתוך אחד הבניינים הסמוכים מתחת לגרם המדרגות. בהיעדר מיגון ראוי, רצוי שיעדכנו את התושבים בדרכי התגוננות חלופיות, כי לזקנים ונכים קשה להגיע למקלטים, והם פשוט נשארים במקום עד יעבור זעם. יש גם ילדים שנקלעים למצב דומה, למשל, בבתי ספר בהדר גנים ובשיפר. זה מלחיץ. ממש כמו לשחק רולטה על החיים שלנו''.
דיירת בשכונת יוספטל מספרת שגם היא נתקלה במצב דומה. "זו לא הפעם הראשונה שהמקלטים סגורים פה בשכונה. ראיתי אנשים ממש רצים למקלט, רק כדי לגלות שהוא סגור. וללכת למקלט במקום בו היה בית כנסת ליד שביל ברנר, זה רחוק. גני ילדים ובתי כנסת המשמשים גם כמקלטים לא יכולים להיות סגורים. אני לא מבינה למה מחכים, שמישהו ייפגע? שולחים הודעה שהמקלטים פתוחים, ואז יש לנו דקה וחצי להגיע למרחב מוגן. זו פשוט בדיחה. אנחנו כמו ברווזים במטווח''.
"כל בום מקפיץ"
הורים לילדים הלומדים במתחם הגנים בשכונת רמב''ם, מספרים שאין בו מרחב מוגן, מה שמצריך היערכות מיוחדת בכל אזעקה. ''הגן של הבן שלי היה ריק במשך שנה שלמה נוכח המצב הביטחוני. הילדים הועברו לגן חלופי לא רחוק משם, כיוון שיש בו חדר מוגן", מספרת אם שחיה לדבריה בפחד תמידי מאז שהילדים חזרו לגן. ''חלפו חודשיים וחצי מתחילת השנה ושוב אנחנו, ההורים, בלחץ, כי כשיש אזעקה הילדים צריכים לרוץ עם הגננת למרחב מוגן בגן סמוך. במקום שהם יירגעו הם נמצאים בסטרס, מה שמשפיע עליהם במשך כל היום".
''שיבנו מרחב מוגן בחצר או שיביאו לכאן מיגונית, העיקר שימצאו פתרון'', אומר הורה נוסף. "המצב נותן את אותותיו בבן שלנו, שחזר לישון אתנו במיטה. העובדה שכבר נפלו רסיסים בתוך מוסדות חינוך העלו את מפלס החרדה של ההורים, וגם של הילדים, שמודעים למה שקורה. הילד שלי מפחד. כל בום מקפיץ אותו. זה לא נורמלי להרגיש חסרי הגנה כשיש אזעקות ויירוטים מעל הראש".
קראו גם:
בניין בן 50 שנה
''אני מרגישה שאין מענה אמיתי לתושבים במקרה של מתקפת טילים, בעיקר לא בשכונות הוותיקות'', אומרת דיירת בשכונת מפ''ם. "אני מתגוררת בבית ישן, אין לי מיגונית או ממ''ד וכבר נואשתי מלפנות לעירייה בנושא. אני תלויה במיגוניות שהעירייה מפזרת בעיר, אבל לצערי האופציה הכי קרובה היא המרחב המוגן בבית ספר הוברמן, וקשה לי להגיע אליו''.
תושב נוסף שמתגורר באותה שכונה מספר שהוא גר בבניין ישן בן למעלה מ-50 שנה. האזעקות תופסות אותו לדבריו חסר אונים. ''בחדר המדרגות שלנו יש זכוכית, לכן אני לא יכול לשבת בו. מצד שני, גם לרוץ למקלט תוך דקה וחצי לא ממש אפשרי עבורי, לכן אני נשכב על הרצפה עם ידיים על הראש. פניתי לעירייה אבל לא קיבלתי מענה בנושא וזהו, התייאשתי. אני מפחד שיקרה אסון".
מקלט עם קודן בכניסה
"אחד הדברים המתסכלים הוא כשתופסת אותי אזעקה ואני מוצא את עצמי תקוע מול מקלט נעול עם קודן", אומר תושב בשכונת עמישב. "המרחבים האלה משמשים כמועדוניות או כמחסנים של איחוד הצלה ומד''א. זה בסדר והגיוני שהם נעולים בשגרה, אבל כשיש אזעקה הם אמורים להיות פתוחים, ולא תמיד זה קורה. פניתי לעירייה בנושא ונעניתי שבזמן מלחמה המקלטים פתוחים באופן קבוע, וכשיש רגיעה סוגרים אותם. חלקם, כמו מקלט איבגי בשכונת פג'ה, משמשים גם לתפילות או לטובת פעילות חברתית. יש להם קודנים בגלל הציוד שנמצא בהם, אבל אותי כאזרח זה לא מרגיע. אנחנו כבר שנה בתוך מלחמה ושום דבר לא צפוי".
מדוברות העירייה נמסר: "עיריית פתח תקוה פועלת בשנים האחרונות כדי להדביק פער של שנים רבות בנוגע למקלטים בשכונות הוותיקות בעיר. כמעט מדי יום מוצבים ממ"דים חדשים במוסדות החינוך הוותיקים וברחבי העיר. בנוסף, הוקמו עשרות מקלטים עד כה והפעילות בנושא נעשית ללא הפסקה, ובהתאם לתוכנית לפריסת המקלטים בעיר ובמוסדות החינוך. במקביל, אגף הביטחון פועל להכשרת מרחבים מוגנים נוספים שישמשו את הציבור בעת הצורך גם במתחמים פרטיים. בנוסף, העירייה פועלת לקידום פרויקטים בתחום ההתחדשות העירונית, שיבטיחו לתושבי השכונות הוותיקות מגורים במבנים מודרניים ובטיחותיים עם ממ"ד בכל דירה. יצוין כי המקלטים הציבוריים פתוחים ובהתאם לצרכים ולהנחיות פיקוד העורף ייפתחו נוספים".
