האישה, הבעל והמאהבת יושבים במשרדה של עורכת דין. זה אולי נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל מדובר בסיפור אמיתי לגמרי, אשר אירע במשרדה של עורכת הדין לוסי מאיר.
הפרשה החלה כאשר האישה החוקית נדהמה לגלות, כי בעלה ואבי ילדיה מנהל, זה שלוש שנים וחצי, רומן עם אישה אחרת, וכי מהרומן הזה נולדה לו ילדה מחוץ לנישואים.
למרות הפגיעה הקשה מהבגידה, האישה החוקית הפתיעה ולא מיהרה לשבור את הכלים. בני הזוג הגיעו למשרדה של עו"ד לוסי מאיר לצורך התייעצות.
באותה פגישה סוכם, כי אם הבעל יחתום, בנוכחות אשתו, על הסכם עם המאהבת, לפיו יחדל להיות עימה ובכך למעשה עם בתם המשותפת בקשר, אלא רק יירשם כאב במשרד הפנים, וישלם עבור הבת מזונות, או אז תסכים האישה לתת צ'אנס נוסף לנישואיהם.
וכך נפגשו להם מחומש לא רומנטי של בעל אישה, עוה"ד מאיר, מאהבת ועו"ד שלה במשרדה של עו"ד מאיר.
בהסכם מצהיר הבעל, כי הוא אביה של הילדה, וכי אישור ההסכם יהווה צו שיפוטי לרישומו כאביה במשרד הפנים. עוד מצוין בהסכם, כי אמה של הילדה היא רווקה, בעוד אביה נשוי לאישה אחרת, ומנישואיו אלה יש לו מספר ילדים.
כמו כן צוין, כי הבעל והמאהבת יחיו בנפרד, כשבתם תמצא בפועל בהחזקת האם. ההסכם גם התייחס לאפוטרופסות ההורים, וקבע כי המאהבת היא האפוטרופסית הבלעדית על הילדה, וכי כל החלטה הקשורה לילדה בנוגע למקום מגוריה, חינוכה, בריאותה וכו', תתקבל על ידי המאהבת בלבד, ללא צורך בהסכמתו של הגבר.
לדברי עוה"ד מאיר, לא ניתן היה לאסור במפורש על הבעל להיפגש עם בתו, משום שמדובר בסעיף הנוגד את עיקרון טובת הילד. לדבריה סעיף שכזה לא היה עובר את ביקורתו של בית המשפט, אשר עלול היה לפסול את ההסכם כולו, על כן בניסוח הנכון הושג שביעות רצון של האישה, הגבר, המאהבת ועבר את ביקורתו של בית המשפט.
משהושלם ההסכם ונחתם, הוא הוגש לבית המשפט לענייני משפחה, אשר נתן לו תוקף של פסק דין מחייב.
קראו גם:
רק לאחר שהאישה החוקית ראתה, במו עיניה, כי בעלה חתם על ההסכם, וזה אושר בבית המשפט, היא התרצתה ונאותה להעניק לו צ'אנס נוסף, ובני הזוג הגיעו שוב למשרדה של עוה"ד לוסי מאיר, הפעם כדי לחתום על הסכם שלום בית, ולחילופין גירושין.
האישה החוקית, שכבר חוותה בגידה צורבת, הוסיפה שוט מרתיע להסכם, בדמות סעיף שבו נאמר, שהצדדים מתחייבים לשמור אמון זה לזה, וכי אם אחד הצדדים יפר התחייבות זו וינהל קשר רומנטי, מיני או זוגי עם כל אחד או אחת אחר/ת, יהיה עליו לפצות את הצד הנפגע בסכום של 200 אלף שקלים.
עוד צוין בהסכם, כי אם הבעל יחדש את הקשר עם המאהבת, אותה מאהבת איתה חתם על ההסכם המדובר, דירת המגורים המשותפת תחולק בין בני הזוג, באופן שהאישה תקבל 65 אחוז מהתמורה של הדירה, והבעל – 35 אחוז.
אלא שבחיים כמו בחיים המציאות והאנושיות גוברת, למרות כל ההסכמים שנחתמו בזמן הגילוי והמשבר, כעבור מספר שנים, האישה החליטה, שלא למנוע מבעלה את הקשר עם בתו.
