מתחילת מלחמת חרבות ברזל מוכיחים צעירים מכל קצוות הארץ שהם ממש לא רק "דור הטיקטוק", מפגינים פעם אחר פעם נחישות ואומץ לב בלחימה הקשה וגם משלמים בחייהם למען המדינה. כיוון שסיומה של הלחימה עדיין לא נראה באופק, מי שעתידים להצטרף אליה בקרוב הם בוגרי כיתות י"ב, שרק לפני חודש סיימו את שנת הלימודים באופן רשמי. חלקם עסוקים עד מעל הראש באימונים פיזיים ומנטליים לקראת גיוסם לשירות קרבי בצה"ל. בריאיון למיינט פתח תקוה מספרים שלושה צעירים תושבי העיר על ההכנות לקראת הגיוס, החששות, תגובות ההורים והשאיפות לקראת הצטרפותם הרשמית לצבא ההגנה לישראל.
"אם כולם יהיו ג'ובניקים, מי יילחם?"
מעיין לזר (18) בוגר עמל ב', הרחיב 10 יחידות בניהול עסקי והוא כבר חולם על ניהול עסק משלו, אבל בינתיים עושה הכל בדרך להגשמת חלום ילדות: להתגייס לשירות קרבי. זה יקרה ב-12 באוגוסט, כשכרגע הוא מיועד להיות קצין קשר גדודי ביחידה לוחמת במסגרת קצונה ייעודית. "אני בא ממשפחת לוחמים. כבר בחטיבה התחלתי להתאמן", הוא מספר. "אני רץ שלוש פעמים בשבוע לפי תוכנית אימונים מסודרת, מקפיד על אימוני כוח ומתאמן בקרטה. בגלל החום הכבד אני מוצא את עצמי רץ לפעמים בשעות הלילה המאוחרות או בשעות הבוקר המוקדמות".
יש רגעי שבירה במהלך האימונים?
"אני מתאמן הרבה זמן אז אין רגעי שבירה ספציפיים, אבל תמיד יש ימים שאתה אומר 'אין לי כוח לצאת לאימון לריצה'. בסוף, אם אתה רוצה להשיג את המטרה שלך אתה חייב לעשות את זה".
בדומה לרבים אחרים, גם על לזר השפיעה המלחמה. "המצב במדינה נתן לי דרייב גדול יותר להתגייס לקרבי. שאתה שומע את כל הסיפורים על אנשים שירדו לדרום כדי להגן על חיילים ואזרחים בחירוף נפש, זה מקור להשראה בשבילי".
הכינו אתכם בביה"ס לקראת הגיוס?
"לבית הספר הגיעו קצינים שונים כדי להרצות ולהכין אותנו לקראת הצו הראשון, בנוסף לצוותים מ'אקספרט' שמעבירים אימוני כושר קרביים כהכנה לגיוס. בהמשך גם הצטרפתי לתוכנית שלהם והשתתפתי בגדנ"ע במשך מספר ימים. בסופו של דבר שמחתי שבית הספר מעודד גיוס לקרבי".
ממה אתה בעיקר חושש?
"אני מקווה שיהיו אנשים טובים שאתחבר אליהם. השאיפה היא להגיע ולעשות את הכי טוב שאני יכול. לגבי שאר החששות? לכל אחד יש כאלו, אבל כרגע לפחות אני פחות חושב על זה. מה שכן, במשפחה מודאגים. לאבא קשה אבל הוא תומך בי כי הוא יודע שזה החלום שלי מגיל צעיר. לאמא גם קשה עם זה שאני רוצה להיות קרבי, ויש רגעים שהיא אומרת, 'תהיה ג'ובניק, אולי במודיעין, תפקיד שתוכל לעזור בו עם השכל שלך ולא חלילה עם החיים שלך'. ואז אני עונה 'אם כולם היו אומרים את זה לילדים שלהם מי יהיה לוחם?'".
בניגוד להורים, לזר מספר כי חבריו לא רק שאינם מנסים לשכנע אותו להיות ג'ובניק, אלא אף הולכים בעקבותיו: "המון חברים שלי רוצים להתגייס לקרבי, ואולי זה קצת בא ממני כי אני הראשון שהתחלתי עם כושר קרבי והם ראו הצטרפו. ככל שעבר הזמן, המוטיבציה שלהם עלתה".
אילו יעדים אתה מציב לעצמך לקראת הגיוס?
"לעשות את הכי טוב שאני יכול ולהגיע כמה שיותר רחוק. אני שואף לקריירה צבאית, אולי להגיע להיות קצין קשר בסיירת מובחרת".
בזמן שהחרדים עוד מתנגדים לגיוס, שירות החובה מתארך לשלוש שנים. מה דעתך?
"הארכת השירות פחות מפריעה לי באופן אישי כי אני מתכנן לחתום קבע, אבל אני מבין את אלו שזה מפריע להם. אני מאמין שכל אחד צריך להתגייס ולתרום למדינה באיזושהי צורה".
"אבא תומך, אמא מפחדת"
גיוסו של ליאור אסולין (18), תלמיד עמל ב' גם כן, אמנם נדחה מעט לחודש דצמבר, אך גם עובדה זו לא מונעת ממנו לנוח על זרי הדפנה. "אני אמור להתגייס לשריון אבל אנסה לעבור עוד יום סיירות כדי להגיע רחוק יותר", הוא אומר. "מה שמשך אותי לקרבי זה שירותו של אבא שלי בגבעתי, ובנוסף מדובר בעזרה למדינה ובתהליך התבגרות שלא יהיה דומה אם אשובץ לתפקיד אחר. בינתיים אני מתמקד בעיקר באימוני ריצה במהלך השבוע כי עד לאחרונה הייתי יותר בחדר כושר בעבודה על הצד הפיזי".
איך השפיעו עליך אירועי ה־7 באוקטובר?
"הם רק הגבירו את הרצון להיות חלק מהגיבורים שמקריבים מעצמם למען המדינה. תמיד רציתי להיות לוחם אבל עכשיו יותר. זה גם יעזור לי להתבגר, לקבל משמעת ולעסוק יותר בצד הפיזי, שזה מה שאני אוהב.
"מצד שני, איפשהו הסיכון מפחיד כי אתה מבין לאן אתה נכנס ואי אפשר לדעת מה הולך לקרות. אנחנו במלחמה אבל אני אופטימי. אלו לא מחשבות שמפריעות לי בתפקוד היומיומי אבל כן עוברות בראש, כרגע אני חושב על איך להגיע הכי מוכן פיזית לגיוס והמטרה היא להרגיש שאני עושה משהו רציני ומשמעותי".
אסולין למד בתיכון פיזיקה והנדסת תוכנה ותחילה חשק בתפקיד במודיעין אך לא עבר את המיונים אליו. כתוצאה מכך החליט כאמור לעמוד לרשות הצבא כלוחם, צעד שהוריו, כמו הורים רבים, פחות אוהבים. "אבא שלי תומך ואפילו רוצה שאם כבר אהיה לוחם, שיהיה ביחידה מובחרת יותר", הוא מעיד. "אמא שלי לעומת זאת ממש נגד כי היא מפחדת. היא טוענת שזה מסוכן ושבמשך כל השירות היא תדאג".
איך אתה מגיב לטיעונים שלה?
"אני אומר שאין לה מה לפחד ובסופו של דבר זה מה שאני רוצה. לפחד סתם זה לא יעזור. כרגע היא מנסה לעכל לאט לאט".
היעד: קצין ביחידה מובחרת
"המוטיבציה להתגייס תמיד הייתה גבוהה, אבל אם לפני ה-7 באוקטובר היו לי העדפות, כמו ללכת למשרד הביטחון, אז אחרי השבת השחורה הבנתי שלא משנה מה אקבל, אני אעשה את הכי טוב שלי", אומר אסף גלוברמן בן ה-18, שסיים לא מכבר את לימודיו בתיכון בן גוריון וב-5 באוגוסט יעלה על מדים. "לפני שהתחילה המלחמה הייתי ילד, עדיין לא בן 18, שלא מבין כלום מהחיים שלו, ופתאום אתה שומע שאנשים שאתה מכיר נהרגים ושיש יותר מאלף נרצחים ביום אחד. באותו רגע אתה מבין שאתה הולך להילחם בתוך פחות משנה, ופתאום כל יתר הדברים הופכים להבל הבלים ואתה אומר, 'אני צריך לעשות את מה שצריך לעשות'".
קראו גם:
יש גם חבר'ה בגילך שמעדיפים להיות ג'ובניקים.
"הצבא בחר בי להיות לוחם, וזה משהו שאני רוצה. אמנם הפרופיל שלי לא מאפשר להתגייס ליחידות המיוחדות אבל חיל התותחנים מושך אותי ואני שמח ששובצתי לשם. יש משהו בלוחמה בתקופה הזו שגם יבנה אותי כבן אדם וזה משהו שלא אקבל בשום מקום אחר. בסוף זה גם להיות איפה שצריך".
לאחר טיול קצר בחו"ל, חזר גלוברמן למשטר אימונים אותם החל עוד לפני כן במסגרת קבוצתית של כושר קרבי. "מדובר בעיקר באימונים פיזיים בדומה לגיבושים וימי סיירות ובנוסף עניינים מנטליים", הוא מספר. "אחד האימונים האהובים עליי זה כשהמאמן מקציב לנו זמן מופרך לביצוע משימה כלשהי, ואם יש כאלו שלא מספיקים לבצע אותה, אנחנו חוזרים עליה שוב ושוב. מדובר באתגר לא רק פיזי אלא גם מנטלי וגם עבודה על תקשורת קבוצתית. בפעם הראשונה לא תקשרנו אחד עם השני. בסיבוב העשירי, ברגע שאחד מסיים הוא ישר טס לעזור לחבר שלו, ואז אתה מבין עד כמה חשובה עבודת צוות".
יש חששות?
"בוודאי. אני שמח ששובצתי לתותחנים ואני יודע שמגיעים לשם חבר'ה עם נתונים גבוהים, אבל ברור שהפחד קיים. חשבתי שאתגייס ואהיה קרבי, אבל לקחת חלק במלחמה זה משהו שלא עבר לי בראש עד השנה האחרונה. זה מלחיץ אבל אני מכין את עצמי".
גלוברמן לקח חלק בשנים האחרונות בתוכניות לפיתוח מנהיגות, גם דרך "קיטבג", מרכז ההכנה לצה"ל בפתח תקוה שפועל בשיתוף עם העירייה וגם דרך "Lead", ולדבריו הן מסייעות לו בהתמודדות עם החששות. "כל אחד מחברי הצוות נתן מכתב לאחר ואני אמרתי שאת המכתבים שלי אפתח ברגעים מורכבים יותר בצבא", הוא משתף. "בהמשך ביקשתי מחברים ומהמשפחה שמי שרוצה, ימסור לי מכתב במסיבת הגיוס ואת כולם אפתח ברגעים המאתגרים. אני גם מרבה לשתף אחרים בתחושות שלי".
איך ההורים מתמודדים עם הגיוס?
"הם לחוצים אבל לא מראים זאת יותר מדי כלפי חוץ ובעיקר מחזקים אותי. הם היו מעדיפים שאשאר קרוב לבית.
"השאיפה העיקרית שלי היא לשמור על עצמי, להיכנס עם חיוך ולצאת עם חיוך. אני שואף גם לצאת לקורס קצינים ולהגיע ליחידת מורן (יחידה מובחרת בחיל תותחנים, מ.ד). אני לא חושב שהרצון להיות קצין נובע מהמלחמה, כי תמיד מנהיגות והשפעה על אחרים משכו אותי מאוד, מה גם ששני ההורים שלי היו קצינים".
נתוני גיוס בפתח תקוה (2023)
שיעור גיוס בקרב הבנים: 74.8%
מיצוי ללחימה בקרב בנים: 45.6%
שיעור קצונה בקרב בנים: 8%
שיעור קצונה בקרב בנות: 7%
