סמ״ר איתי בוטון ז"ל (20) מפתח תקוה, נפל בקרב בצפון רצועת עזה ב-26 בדצמבר. "עברו עלינו חודשים לא קלים", אומרת אמו שלי.
"אנחנו משתדלים להיות בעשייה, לא להיות הרבה בבית, ובטח לא להיות לבד, מוקפים במשפחה וחברים. חזרנו לעבוד אחרי השבעה ואני הולכת לקורסים ומפגשים שמארגנות עמותות למשפחות שכולות. זה מעודד להיות בסביבה של אנשים שמבינים את מצבך. יוסי בעלי הולך לשיעורי תורה ולבית הכנסת. במקביל הקמנו ספסל לזכרו בגינה הציבורית הסמוכה אלינו ע"ש זכריה כוחלני בשכונת מחנה יהודה, ואנחנו לוקחים חלק ביוזמה להכנת ספר לזכרם של הנופלים והקמת אנדרטה בתיכון ברנר בו למד".
ליל הסדר: "בערב החג נהיה באור יהודה עם ההורים של יוסי בעלי, אחיו וילדיהם, בסך הכל כעשרים איש. נשאיר כיסא ריק, וחמותי תמשיך להכין את האוכל שאיתי אהב, בעיקר צלעות כבש. היא אמרה לא מזמן שהוא בא אליה בחלום ושאל למה היא לא הכינה לו. איתי מאוד אהב ממולאים, ומרגע שהוא נהרג אני לא מסוגלת להכין אותם. מעבר לכך, נמשיך להתנהל לפי המסורת שלנו".
קראו גם:
זיכרונות מליל הסדר: "איתי היה מאוד סולידי ושקט, אבל תמיד הוא היה לצידי וכל כך אהבתי את הקרבה שלו. הנוכחות שלו תורגש במחשבות שלנו. זה חג מאוד משפחתי ותמיד היינו מתכנסים בו כולנו, ועכשיו חסרונו יהיה קשה נורא, במיוחד כשנראה את האחיין של יוסי שהתגייס בסמוך לאיתי. הם היו רגילים להחליף חוויות ביניהם. התלבטנו אם להיות בחיק המשפחה המורחבת אבל כרגע זה עדיף מאשר להיות לבד".
