שחר גולדברג, 39, בעלי סטודיו לאימוני כושר וכוח, פתח־תקוה, מספר על שנת הקורונה שלו, על הפינה האהובה עליו בעיר ולמה החליט להישאר בפתח תקוה: "משפחתי מוותיקי העיר, ולמעשה אני דור חמישי כאן.
"כל מקום בעיר שאני הולך מזכיר לי את נוף ילדותי. יש כאן עבר מפואר של התיישבות והקמת יישוב משממה וביצות, הווה של תנופה וצמיחה ועתיד מזהיר".
עם מי היית רוצה לשבת לקפה ומדוע?
"עם אבא שלי ז"ל שנפטר לפני 23 שנה. הייתי שמח להשלים איתו פערים, לדבר על החיים ולהכיר לו את אשתי היקרה לילך ואת שלוש בנותיי המקסימות אריאל, אורי ואופיר. אני משתדל בכל יום ליישם את מה שהוא לימד אותי על התמדה, חריצות וכבוד לאחר".
מה הפינה האהובה עליך ומדוע?
"נחל הירקון. זו הפינה הירוקה של פתח־תקוה. אנשים שיוצאים מהעיר לא מאמינים שיש מקום מדהים מטר מהבית שלהם. עוד בילדותי הייתי רוכב על סוסים באזור, דג דגים בנחל ועושה פיקניק עם המשפחה. גם כשאני שואל את בנותיי מה הן מעדיפות - קניון או נחל הירקון, הן בוחרות באפשרות השנייה ללא היסוס".
דבר לא שיגרתי שעשית בעיר?
"העבודה שלי כמאמן היא לא שגרתית. המטרה שלי היא לגרום לאנשים רגילים לעשות דברים בלתי רגילים. האימונים בסטודיו נותנים מענה לכל קבוצות האוכלוסייה בדגש על אימונים בקבוצות קטנות כדי לתת יחס אישי לכל אחד ואחת.
קראו גם>>>
"היכולת שלי כמאמן להשפיע על אנשים ולגרום להם להיות גרסה יותר טובה וחזקה גם פיזית וגם נפשית, מבחינתי היא לא דבר שבשגרה. כשנער או נערה מצליחים להתקבל ליחידה מיוחדת או שאמא אומרת לי שבזכות האימונים היא עושה דברים שלא חלמה עליהם, זה מרגש אותי מאוד ונותן סיפוק אדיר".
מה הרוח של פתח־תקוה?
"אני חושב שאותה רוח עקשנית של החלוצים שלא ויתרו כדי ליישב את המקום. פתח־תקואי הוא טיפוס עקשן שלא מוותר. פעם מישהו שעבדתי איתו אמר לי 'איך רואים שאתה פתח־תקואי. זה אופי ואתם אנשים עקשנים שלא מוותרים'. מבחינתי זו הייתה מחמאה גדולה" .
כיצד הקורונה השפיע על עיסוקך?
"אני מסתכל רק על חצי הכוס המלאה. הקורונה אילצה אותי להיות יצירתי יותר ממה שאני בדרך כלל. עם זמן מחשבה רב שהיה לי הצלחתי לגרום לעסק להיות יעיל יותר. יש לי יותר זמן להקדיש למתאמנים שלי. למדתי גם לנהל בצורה טובה יותר את העסק, כך שיש לי יותר זמן לבלות עם המשפחה ומבחינתי זה הדבר הכי חשוב לי".
לעדכונים: חדשות פתח תקוה
