משה (שם בדוי), תושב הדרום בשנות הארבעים לחייו, שובת רעב החל משעות הבוקר מול אגף השיקום של משרד הביטחון ברחוב ז'בוטינסקי בפתח תקוה בטענה לטיפול לקוי בתיקו ובאי הכרה במצבו הבריאותי. "לא ייתכן שבשנת 2023 מדינת ישראל מתעללת בהלומי קרב, בנכי צה"ל שמסרו את נשמתם למען המדינה", הוא אומר בשיחה עם מיינט פתח תקוה.
משה שירת בעברו כאיש קבע ברבנות הצבאית, שם עסק בתפקידים רגישים ונחשף למראות קשים הכוללים גופות חללי צה"ל וגופות מחבלים. היום הוא בתהליך שיקום ארוך ובחופשת מחלה ממקום עבודתו, אלא שלמרות מה שעבר הוא טוען: "משרד הביטחון מתעלל בי ומקשה עליי בהכרה ובמימוש הזכויות שלי".
לדבריו, ההתנהלות הלקויה בעניינו באה לידי ביטוי במספר מקרים. כך למשל, כשהגיע לוועדת ערר לפני כחודש עם עורך דינו נטען בפניהם כי לא התקבלו מסמכים מאז הוועדה האחרונה, למרות שכן הוגשו. במקרה נוסף, לאחר שהעביר מסמכים לפיהם שהה במתקן אשפוז להלומי קרב, בוועדה "לא ידעו אפילו מי אני ואיך קוראים לי".
המקרה ששבר את משה, היה כשהזכיר באחת הפעמים את נוכחותו באירוע בכפר גלעדי בזמן מלחמת לבנון השנייה (רקטה שנורתה מלבנון גבתה את חייהם של 12 חיילי מילואים וגרמה לפציעתם של 15 חיילים נוספים). אלא שלדבריו, הרופא באגף השיקום טען כי כלל לא היה שם.
"הנשמה שלי נשרפה שם", אומר משה בכאב. "המראות שראיתי שם, רק מלאך המוות רואה. יצאתי מהוועדה נסער כולי, אחרי שהרופא חילל לי את הנפש. כמו שבחורה שעוברת תקיפה מינית טוענת שבחקירות אונסים אותה שוב, זה מה שהרגשתי שעשו לי, הם אנסו את הנשמה שלי. הרופא טען שלא הייתי שם אבל אם היה רק קורא את המכתבים ואת כל החומר שהעברתי..".
"יצאתי נסער, הבטיחו שהנושא יטופל אבל לא קרה כלום. איימתי בשביתת רעב ואחרי כמה שעות הרופא התקשר להתנצל אבל זה לא עזר. חשבתי שהם הבינו את הטעות שעשו ויתנו לי את מה שמגיע לי אבל הם התקשרו שבוע שעבר ואמרו שמוסיפים לי עוד כמה אחוזים. העלו לי מ 20 אחוז ל-40, עושים ממני צחוק. אני באובדן כושר עבודה מטעם רופא המשפחה שלי אבל באגף השיקום אומרים לי 'לא, אני לא מספיק נכה'. הוועדות האלו מתאימות לשנות השישים, לא לשנת 2023. מתעללים בנו, בנשמה שלנו שגם ככה שרופה, פצועה ומצולקת".
קראו גם:
התנהלות אותו רופא ואגף השיקום הביאו את משה כאמור לשבות רעב החל מהיום "עד שיבוא מישהו בכיר במשרד הביטחון שישב איתי ויבטיח לי שהוועדות משתנות. אם לא, אני פה עד המוות, אין לי מה להפסיד, גם ככה החיים שלי הלכו".
ניגשו אליך ממשרד הביטחון?
"אפילו כוס מים לא הציעו לי. המאבטחים רק ניגשו אליי לבדוק אם אני לא חמוש. בכירה באגף סימסה לי 'לא צריך לשבות רעב, נטפל בך'. אמרתי לה 'גברת, את זה הבטחתם לי כבר כמעט שנה, אני לא מאמין לכם'".
איזה תגובות אתה מקבל מעוברים ושבים?
"אנשים באים ואומרים לי שהם מזדהים איתי. זה יפה וכל הכבוד להם. עם ישראל בתפארתו".
איך אתה מתמודד עם האירועים שחווית במהלך היום יום?
"אני לא מצליח. אני חי על תרופות, על קנאביס, אני מטופל 3 פעמים בשבוע בטיפולים פסיכולוגיים וטיפולים אלטרנטיביים, מנסה לשקם את עצמי אבל הוועדות הרפואיות מערערות את כל מה שבניתי. יש אנשים שאין להם לב. רופא שאומר כן הייתי או לא הייתי? מה הוא חושב, שאני בא להשתמש בעבודת קודש הזו בשביל לקחת כמה שקלים מהקופה שלא מגיעים לי חלילה? אוי ואבוי. אני רוצה שיבינו אותי ויתעוררו על עצמם.
"אי אפשר לחיות ככה. אני לא יכול לחיות בתוך מסגרת, אני בא לבית שלי לכמה שעות והולך. ישן בכל מיני מקומות כי אני לא יכול שיהיו איתי אנשים, לא בבית ולא בחוץ. אני נשוי עם שמונה ילדים, שניים משוחררים ועוד שלושה בצבא, ואני יכול לומר שיש לי אישה גיבורה. אמרתי לה גם שאם יום אחד היא תחליט לקום וללכת אני לא אכעס אלא אבין אותה, כי קשה לחיות לידי. אבל היא לא מוותרת לי ולא מוותרת עליי. הייתי זמין בשביל המדינה 24/7, היום המדינה לא זמינה בשבילי. אנחנו עוזרים לכל המדינות בעולם בזמן אסונות אבל לפצועים שלנו אנחנו לא עוזרים".
משה לא הלום הקרב הראשון שמוחה מול אגף השיקום, כשהמפורסם ביותר היה איציק סעידיאן שהצית עצמו באותו מקום באפריל לפני כשנתיים, לאחר שנאבק בהכרה רחבה יותר בנכותו. "אני יכול להבין מה הוא הרגיש כשהוא שרף את עצמו כי בכל לילה אני מתעורר מסיוטים שאני נשרף", אומר משה. "טיפלתי בלא מעט חיילים שנשרפו לי למוות מול העיניים, מראות קשים. עם זה אני הולך לישון ועם זה אני מתעורר בצרחות ובבכי. אלו סיוטים שאני לא מאחל לאויבים שלנו, אבל מדינת ישראל הפקירה אותי".
המקרה של איציק סעידיאן היה אמור להדליק נורות אדומות, לשנות משהו בגישה של משרד הביטחון. אתה לא מרגיש שינוי?
"כלום. הוועדות חזרו להיות אותו דבר, כמו שהיו פעם ובגלל זה אני שובת. אני לא אשרוף את עצמי אבל אני שובת רעב ואם בסוף אמות אז אמות".
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: משה הינו נכה צה"ל המתמודד עם פוסט טראומה, ומלווה מרגע הכרתו לפני כחצי שנה באופן הדוק ע"י אגף השיקום. משה מטופל ומקבל מאגף השיקום את כלל זכויותיו.
לאור פנייתו של משה, לפני כחודש נערכה וועדה עליונה לצורך ערעור על אחוזי הנכות שנקבעו לו. וועדה זו מצאה כי אכן חלה החמרה במצבו הרפואי והעלתה את אחוזי נכותו באופן משמעותי. חשוב להדגיש כי כלל הטיפולים והמענה הנפשי למשה ובני משפחתו ניתנים ללא תלות בגובה אחוזי נכותו. נשמח אם משה יענה לפנייתנו לפגישה וישתף פעולה עם הגורמים המקצועיים במחוז על מנת לבנות יחדיו את המשך תהליך השיקום.
