יהודית נורקו מפתח תקוה נולדה בשנת 1938 בהונגריה. בזמן המלחמה הועברה עם משפחתה לדיור מיוחד ליהודים, סמוך לגטו. בגיל שש חלתה במחלה מדבקת ואושפזה בבית חולים למחלות מדבקות מחוץ לעיר. במשך חמישה חודשים הייתה מנותקת ממשפחתה, מבלי לדעת אם הם עדיין בחיים. אביה הצליח לבקרה רק פעם אחת.
לקראת סיום האשפוז, כל היהודים נלקחו מבית החולים, אך היא נותרה מאחור. מנהל בית החולים הבטיח לה שאם לא יבואו לאסוף אותה – הוא יאמץ אותה בעצמו. לבסוף, אמה הצליחה לשלוח אדם שייקח אותה חזרה לביתם הישן, שם התאחדה מחדש עם משפחתה. אבל אביה, שלא עמד בצעדות המוות, נספה בסוף המלחמה.
אולי יעניין אתכם:
זמן קריטי לזיכרון בסלון
הסיפור של יהודית הוא רק סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של שורדי השואה. יום השואה מתקרב – ובזיכרון בסלון אנחנו נמצאות בזמן קריטי, בניסיון להבטיח שלכל שורדת ושורד שואה הרוצים לספר את סיפורם – יהיה סלון שיארח אותם, עם אנשים שיבואו לשמוע ולהקשיב.
במשך יותר מעשור, זיכרון בסלון משנה את הדרך שבה אנחנו זוכרים. במקום טקסים ממלכתיים ומרוחקים – נוצרים מפגשים אנושיים, קרובים, בסלון הבית. מאות אלפי ישראלים מתכנסים מדי שנה כדי לשמוע עדות, לשאול שאלות, לקיים דיון משמעותי, לשתף ולהשתתף.
ברוב המקרים מדובר באירועים קהילתיים המתקיימים בין שכנים – מהבניין, מהרחוב או מהשכונה – שמייצרים חיבורים חדשים ומרגשים, ומכניסים את הקהילה פנימה, אל תוך סלון הבית. הדגש המקומי מאפשר לכל אחד ואחת לאתר סלון קרוב למקום מגוריהם.
כל אחד הרוצה להתארח מוזמן לאתר את הסלונים הפתוחים באיזורו באתר זיכרון בסלון. בנוסף, בזכות שיתוף פעולה עם אפליקציית Waze ואפליקציית Easy, ניתן למצוא בקלות סלונים פתוחים סמוך למקום המגורים – ולהירשם כאורח.
לצד כל אלה, יש אתגר משמעותי: במקומות שונים בארץ יש יותר שורדי שואה המבקשים לשתף את סיפורם ממארחים שפותחים את ביתם. המשמעות הכואבת היא שביום השואה הקרוב, יהיו שורדים שעל אף הרצון העז לספר, לא ישתפו את הסיפור שלהם. המקומות שבהם הפער הזה מורגש במיוחד הם: פתח תקוה, חיפה והקריות, כרמיאל ומודיעין.
במקומות האלו גרים שורדים ושורדות שביקשו להשתתף בזיכרון בסלון, ואנחנו עדיין מחפשים סלונים שיארחו אותם. שורדי השואה מבקשים לחלוק את מה שעברו – ולראות עיניים שמקשיבות. זאת הזדמנות לפתוח את הדלת – לאנשים שהפכו את הכאב לכוח, את השתיקה לעדות, ואת החיים – למסר עבור הדורות הבאים. וזה עלינו, להבטיח שהסיפור ימשך להדהד לדורות הבאים.
