קורל גבאי, אלמנתו של רס"ם במיל' אלירז גבאי ז"ל שנפל בקרב ברצועת עזה בסוף השנה האזרחית, העלתה אתמול (רביעי) פוסט ברשת החברתית בו ביקשה סיוע באיתור מקום לערב על האש שהיא מארגנת לחבריו של בעלה ובנות זוגן.
בתוך דקות היא הוצפה בתגובות תושבים שהציעו את עזרתם החל מאירוח הערב, ועד לתפעולו, הכנת סלטים, ניקיון ועוד. "אני מדברת לאלירז ואומרת לו: 'כל החיים דאגת לשמור עליי, אז גם אחרי המוות דאגת שיהיה מי שישמור עליי ויחבק אותי", אומרת קורל.
אלירז, יליד טבריה, נישא לקורל בקיץ 2022, ובני הזוג התגוררו בשכונת נווה גן בפתח תקוה. בשירות המילואים שימש כלוחם בגדוד 7810 בחטיבת 'יפתח' וביום שבת, ה-30 בדצמבר 2023, הוא נפל בקרב במרכז רצועת עזה.
על היוזמה לערב על האש לזכרו של אלירז בהשתתפות חבריו לנשק ובנות זוגן, מספרת קורל: "לפני שהוא נכנס לעזה, הוא ביקש שאארגן על האש לחברים שלו אחרי שייצאו מעזה. זה היה לי מאוד מוזר, כי אני אוהבת את הדברים האלה ואלירז פחות, אבל לקחתי את זה בשתי ידיים. חשבתי שהוא רוצה שיהיה לי במה להתעסק בזמן שהוא בעזה אבל הבקשה הזו הפכה לצוואה האחרונה שלו. אני עושה את זה בשמחה ובהנאה, וזו אחת המשפחות שהוא השאיר לי בסופו של דבר, כי כל מי שמשפחה שלו הוא גם משפחה שלי. הם יחד משנת 2005 וזה המון זמן".
איזה תגובות קיבלת מאז פרסום הפוסט?
"התגובות היו מדהימות. העירייה ישר נרתמה לעזור לי ובאותו יום פנתה אליי עוזרת ראש העיר וגם מהלשכה שלו. דיבר איתי גם שמעון קביליו מההנהלה של מקפ"ת העירונית, ויצרו איתי קשר מהספורטן והציעו שאערוך את הערב אצלם. בנוסף, יש לנו קהילה מדהימה והמון תושבים התנדבו לבוא למלצר, להכין סלטים, עוגיות, נקיונות ועוד".
איך הגיבו חברים של אלירז?
"חברים שלו עוד בעזה אבל הנשים הופתעו שאני מצליחה לארגן ערב כזה לפני שעברו השלושים של בעלי. כולם רוצים לבוא, יש היענות יפה מאוד ושריינו את התאריך. הגברים צריכים את הביחד הזה אחרי עזה.
"המטרה במפגש היא להשתחרר אחרי עזה וגם לעבד את החוסר של אלירז. אני מאמינה שיהיו לנו הזדמנויות לבכות אז בין לבין גם נצחק. אנחנו נראה לבעלי שהוא לא נפל סתם. נמשיך לחיות, נמשיך קדימה והחיים ימשיכו כמו שהוא רצה, בראש מורם ובשמחה".
אחרי שאלירז נפל, כתבת באינסטגרם שלך 'מה קשור אלמנה בגיל 27?'. זה משהו שאת מתחילה לעכל?
"אני חושבת שלא באמת מעכלים דבר כזה. אלירז היה במילואים מה-7/10 אז במשך שלושה חודשים הוא כמעט לא היה נוכח. מצד אחד זה הכין אותי אבל מצד שני לא מעכלים עד הסוף, אלא עם הזמן - בלידה שאהיה לבד, במעבר דירה, שאצטרך לקנות רכב, זה יהיה משולב בכל החיים".
שמעת עליו במהלך השבעה דברים שלא ידעת עליו?
"לא סיפרו דברים שלא ידעתי, כי ידעתי שבעלי הוא מלך, צנוע, ושלו. גם חברים שלו אמרו שידעו לסמוך עליו כי הוא לא דיבר הרבה, אלא עשה הרבה. ידעתי שבשבילי הוא כל העולם והדבר הכי טוב בו, אבל בגלל שבעלי היה שקט ומופנם כן הופתעתי מכמות האנשים שנגע בהם.
"אנשים מכל תקופה בחיים באו לנחם וסיפרו עליו. כל מי שבא לנחם ואמר לי 'משתתף בצערך' אמרתי שזה צער של כולנו כי כל מי שאיבד את אלירז איבד חלק מהלב. כולנו איבדנו אדם יקר. זה לא שהשם לוקח את הטובים אלא הטובים מסתערים קדימה. אם אלירז לא היה ראשון אולי לא היה קורה כלום. כמה ימים לפני כן הוא נפצע מרסיסים אבל ביקש לחזור".
את חושבת שאולי היית צריכה לשכנע אותו להישאר בבית?
"לא, אני שלמה עם זה שהוא חזר. בשום שלב לא אמרתי לו אל תחזור או אל תלך. הוא היה הולך בכל מקרה והוא רצה שאהיה לו גב, אז נתתי לו את כל התמיכה".
"גילינו על ההריון זמן קצר לפני המלחמה"
בתוך האובדן הגדול, קורל נושאת ברחמה את העובר שלה ושל אלירז ובעוד מספר חודשים היא תלד את בנם שלא יזכה לפגוש את אביו. "גילינו על ההיריון זמן קצר לפני תחילת המלחמה, ובגלל שאלירז היה במילואים מהיום הראשון הוא לא כל כך חווה אותו.
"מצד אחד הוא מאוד פינק אותי והפך אותי לנסיכה, ומצד שני תמיד דאג שתהיה לי את העצמאות שלי ושאהיה עצמאית. אנחנו ביחד 6 שנים, מאז שהשתחררתי מהצבא, ומרגיש לי שהוא נתן לי את כל הכלים כדי לחיות לבד. תמיד דאג שאקבל ביטחון בכל דבר שאעשה. למשל, היה קם מוקדם בכל ביום שישי ויושב לידי בזמן שאני נהגתי לקורס בתל אביב ואז היה חוזר הביתה, רק כדי שאצבור ביטחון. הוא היה הכי מושלם שיש והכין אותי שלא אזדקק לאף אחד".
את מצליחה לישון בלילות?
"כמובן לא שינה רצופה, אבל אני מבינה שיש לי אחריות ואלירז גם היה רוצה שאדאג להיריון. אני לא צריכה לישון בשבילי אלא כדי לדאוג גם לעובר".
עד כמה אלירז יהיה חלק בחיים של הבן שלכם?
"100 אחוז. הבית לא יהפוך לאנדרטת זיכרון אבל כן יתנהל כאילו אלירז היה חי. תמונות שלנו, אוכל שאלירז אהב, שירים שאלירז אהב, בדיחות שאלירז אהב. זה משהו שתמיד יהיה שם. זה לא שיום אחד אני אצטרך לספר לו מי היה אבא. הוא יהיה נוכח תמיד".
