חגי ניזרי, צלם בעברו, נאבק במחלת הסרטן במשך שש שנים, אך לדברי אשתו, אור (35), הוא לא נתן לה להשפיע עליו ועל משפחתו. לפני שלושה חודשים, בגיל 35 בלבד, הלך לעולמו, והותיר אחריו את שני בניו, דניאל (4) ונועם (2). השבוע, לכבוד יום הולדתו הרביעי, הופתע דניאל מביקור מרגש של עובדי התברואה על משאית הזבל שאותה הוא כל כך אוהב.
"ההתמודדות של חגי עם המחלה הייתה כמו של גיבור על", אומרת אור. "כל מה שהיה חשוב לו כל הזמן זה המשפחה- אני והילדים, דניאל ונועם, שנולדו אחרי שחלה. תמיד חשב איך להקל עלינו ולעזור לנו וזה מה שהפך את המצב ליותר קל רוב הזמן. הוא תפקד בצורה מלאה ולא נתן למחלה להשפיע עליו גם שהוא נאלץ הפסיק לעשות דברים . קיבל הכל, התמודד ולא הראה כמה קשה לו".
איך מתמודדים עם גידול ילדים לצד המחלה?
"השתדלנו שהילדים ימשיכו לקבל את כל מה שהם צריכים וסך הכל חגי הרגיש טוב רוב הזמן. היינו צריכים אמנם לעשות התאמות, אבל חוץ מזה תפקדנו כמשפחה רגילה לכל דבר עד שהמצב החל להתדרדר ביוני האחרון ואז הכל החל להסתבך. היה לנו כבר ברור לאן זה הולך וגם הילדים הבינו. הם ראו אותו במצבים פחות טובים אבל ידעו שיש לו מחלה שהיא שלו, ולא של שאר המשפחה והבינו שאנחנו עוזרים לאבא. דיברנו על הכל בבית".
איך את מתמודדת עם המצב?
"הייתה לי הכנה לכך שזה הולך להגיע. זה לא הפתיע אותי אז הכל נשאר שפוי יחסית. היינו מאוד מודעים למה שקורה. אמנם זה עצוב, כואב והילדים רואים אותי בוכה לפעמים אבל ההתמודדות יותר שפויה. כרגע אני עובדת עד כמה שאני יכולה ובמקום העבודה מתחשבים בי מאוד. אני מקבלת עזרה מלאה מההורים שלי ומההורים של חגי ולא משאירים אותנו לבד אף פעם".
לקראת יום הולדתו של דניאל שחל ביום ראשון האחרון, חשבה אור כיצד לשמח אותו. לפני כשבוע חברתה תייגה אותה בפוסט שסיפר על עובדי עיריית רחובות שהגיעו לשמח ילד בעיר, ולכן החליטה לעשות משהו דומה למרות שלדבריה, "זה בכלל לא אופייני לי אבל רציתי מאוד לשמח את דניאל".
מה עשית?
"לדניאל יש הערצה גדולה למשאיות זבל ברמה שהוא התחפש לעובד תברואה בפורים. שלחתי לראש העירייה הודעה וצירפתי תמונות של דניאל מחופש כשהוא מצויד בפח ואפוד זוהר, ואף סרטון של חגי ודניאל עומדים במרפסת, ומנופפים לעובדי תברואה שעברו לידנו. ב-6 בבוקר שלמחרת רמי גרינברג ענה לי 'נדאג לזה בהחלט'.
"כמה שעות לאחר מכן, התקשר אליי סער סניליביץ, מנהל אגף תברואה ורכב בעירייה, הוא נרתם עם כל צוותו למען המשימה. הוא היה נשמע נרגש בדיוק כמוני ותיאם איתי שעה ליום ראשון מבלי לומר מה ההפתעה. ואז, ביום ראשון בשעה 10:30, הגיעו מספר עובדי עירייה עם מספר רכבים ביניהם משאית זבל.
אחד העובדים שנסע ברכב הראשון בירך במערכת הכריזה את דניאל, וברקע השמיעו ברמקולים שירי יום הולדת. ירדנו למטה וכלום ניגשו אליו, בירכו אותו והביאו לו זר בלונים, עוגה והרבה מתנות. עובד בשם אביהו, אמר שאחרי ששמע את הסיפור הוא קיווה שהם לא צריכים להגיע למרפסת שלנו, כי הוא הכיר את דניאל וחגי שהיו עומדים במרפסת. אביהו הוא עובד יוצא דופן, שמתייחס באופן קבוע לכל ילד באדיבות ושמחה, כאילו הוא הילד היחיד שממתין שהמשאית תעבור לידו".
אור מוסיפה על החוויה המיוחדת כי, "כל מי שהיה במקום היה עם דמעות בעיניים. הם השקיעו המון בפרק זמן קצר, הראו אכפתיות, ולקחו את זה כפרויקט. עובדי העירייה עשו דבר מרגש מאוד".
מה אמר דניאל?
"הוא היה בשוק מההמולה סביבו ושחזרנו הביתה הוא החל להראות את ההתלהבות. הוא צפה בסרטונים שצילמנו בלופ, לבש את האפוד שקיבל, ושיחק במשחקים שהעניקו לו".
אור מספרת שהופתעה מהמחווה והתרגשה ממנה. "הייתי בהלם כמו דניאל. ההירתמות של העובדים וההתרגשות שלהם מהמחווה לילד שהם לא מכירים זה היה ממש נוגע ללב. עבר לי בראש שחבל שחגי לא היה איתנו. הוא היה עומד מהצד וצוחק עליי שארגנתי את כל זה אבל הוא היה מתרגש בטירוף".
לסיום היא מבקשת שנאחל לה רק דבר אחד: "שכל החיים שלנו יהיו מאושרים כמו הרגע הזה".
לעדכונים - חדשות פתח תקוה
