תומר ברק וסהר סודאי מפתח תקוה היו החברים הכי טובים. יחד הם סיימו את חטיבת עלומים ואת תיכון בן גוריון בעיר ותמיד מצאו זמן לתחביב המשותף: אימוני כושר.
"כבר בגיל ההתבגרות תומר התאהב בנושא הכושר", מספרת אמו שרון, "וכמו כל דבר בחיים, הוא ידע לעשות את זה הכי טוב שאפשר. עבור תומר לא מדובר היה רק בספורט. הייתה לו מטרה: הוא חלם להיות לוחם. הוא לקח חלק בקבוצות של כושר קרבי והתמיד באימונים גם אחר כך, כשהיה חוזר עייף מהצבא. כשנתקל בקשיים המוטו שלו היה 'בלי תירוצים', כשהוא סוחף אחריו את החברים שסביבו. בין היתר הוא נרשם למכינת ניצן בדרום, שהיום קרויה על שמו.
גם לסהר היו שאיפות קרביות. גם הוא השקיע בהכנות לקראת הגיוס, ובגינת הכושר ברחוב אויערבך בפתח תקוה בילו שני הצעירים באימונים משותפים.
עם גיוסם התפצלו דריכהם: תומר התגייס באפריל 2022 לגולני. הוא סיים את ההכשרה בהצטיינות ובהמשך שירת כמפקד בגדוד 13. סהר התגייס בסוף נובמבר 21 לגבעתי פלוגת רותם, ולאחר הכשרה של 8 חודשים סיים כמצטיין. בסופי שבוע, כשיצאו הביתה, נפגשו, התאמנו, בילו והחליפו חוויות. העתיד כולו היה פרוש בפניהם.
המפקד מגולני, הלוחם מגבעתי
ב-7 באוקטובר התדפקה הבשורה הנוראה מכל על דלתה של משפחת ברק. כשמחבלי החמאס פרצו את הגדר, תומר וחייליו היו מהראשונים שנתקלו בהם. הם יצאו מהכלים הממוגנים ונלחמו מול עשרות מחבלים. תומר נפל בקרב על מוצב "פגה" יחד עם 14 מלוחמי גדוד 13 של גולני.
"כשקיבלנו את הבשורה על נפילתו, החברים של תומר עטפו אותנו, וביניהם גם סהר. היה לו קשה להכיל את האסון. הוא נגע במיוחד לליבנו כשהקדיש את המסע שערך ללוחמיו לזכר תומר".
למרות הלב הפצוע, סהר לא עצר. "הוא היה חדור מטרה, מסור ונחוש", אומרת אמו מירב. "הוא הקדיש את עצמו לשירות הצבאי מתוך תחושת שליחות עמוקה והאמין בחשיבות השמירה על ביטחון המדינה".
"ביום שסהר נכנס לעזה בפעם השנייה והאחרונה, ציינו את יום הזיכרון", מספרת אחותו התאומה שחר. "היה לו חשוב להתקשר אליי ואל ההורים. אלה היו ממש דקות קצרות של שיחה, אבל שמעתי בה היטב את תחושת האחריות שהוא הרגיש בכניסה שוב לעזה, ובמשימה שמוטלת עליהם, הלוחמים. בדקות הבודדות האלה כשדיברנו, סהר בדק איתי אם אני הולכת לבקר את המשפחה של תומר, כי הוא לא יכול לצאת. כמובן שאמרתי לו שאלך. סהר אמר לי, 'חשוב מאוד שתלכי ותגידי להם שאני מצטער שלא יכולתי להגיע'. באותו רגע הרגשתי שלא משנה מה קורה בצבא, אני אעשה הכל בשביל להגיע. לצערי, זאת הייתה הבקשה האחרונה של סהר".
אלא שכמו בתסריט אימה, עוד אחד מאלו שהמלחמה יצרה, הגורל הפגיש שוב את שני החברים. ב-26 במאי הגיעה הנקישה על הדלת אל משפחת סודאי. סהר נהרג בקרב ברצועת עזה בהיתקלות עם מחבלים במהלך פעילות מבצעית בג'באליה. האסון קשר בין שתי המשפחות, שהפכו לחלק ממשפחת השכול.
קראו גם:
אם אני מת
השבוע נקראה גינת הכושר ברחוב אויערבך, שבה התאמנו השניים לקראת גיוסם, לגינה על שמם.
"מצאנו סרטון שבו סהר מתאמן בגינה הזו ועושה עליות מתח", מספר אביו יוסי. "כשראש העיר אמר לי, 'תבחרו גינה להנצחה', ידעתי שמבין 40 הגינות בעיר, זו כמובן תהיה זו".
"הגינה תשמש עכשיו מקום של התחדשות גופנית וחיזוק הרוח", אומרת שרון. "היא תשמר את הזיכרון של הערכים שעליהם נלחמו תומר וסהר באומץ, בנחישות ועם אהבת העם והארץ".
בטקס חנוכת הגינה, אף עין לא נותרה יבשה כששחר דיברה על סהר, התאום שלה שאיננו, ועל הגעגוע המתעצם לחצי שלה שנפל. זה לצד זה הם עמדו - מירב ויוסי, ההורים של סהר, ושחר (20) אחותו התאומה; ושרון ואיתי, הוריו של תומר, עם אחיו טל (18). כולם יחד סיפרו על שני החברים שיצאו למשימת חייהם, ולא חזרו.
שבילי הגן ומתקני הכושר התמלאו בנוכחותם של ראש העירייה רמי גרינברג, סיגל רפאלי מ'בית יד לבנים'; ברקע התנגן השיר 'אתך' שכתב, הלחין ושר האח טל; עמרי גליקמן מלהקת 'התקווה 6' שר לכבודם; הזמרת אמבר שרה את השיר 'לולה' שתומר אהב, ואת השיר 'אם אני מת', שהיה הפייבוריט של סהר; ועוז כדורי, חבר של השניים מימי החטיבה והתיכון, היום קצין בצה"ל, סיפר על שני החברים, שהיו הרבה יותר משניים שהם אחד.
"בזכות הגינה הזאת גם הדורות הבאים יידעו מי היו סהר ותומר", אומרים ההורים, "ועל כך אנחנו מודים".
תודה לחוה ברק, סבתו של תומר ז"ל, על העזרה בהכנת הכתבה
