רונית ראובן-יעקובסון, אם לילד נכה ואישה נכה בעצמה בפניה לעיריית פתח תקוה: הסדירו את תנאיו של בני בגן ובהסעה כדי שיוכל להתחיל את שנת הלימודים.
"בכל שנה מחדש העירייה עושה לנו טרור בכל הקשור לחינוך של הילד", מתארת רונית את המצב הבעייתי בו שרוי בנה יאיר (5). "הוא בעל 50 אחוזי נכות כתוצאה מבעיות גב מלידה ולאחרונה התגלתה אצלו אלרגיה קשה לקטניות וחומוס. הוא עדיין נתמך בעגלת טיולון, עדיין לא עצמאי, לא יכול להתלבש לבד ואפילו טרם נגמל. הוא יכול ללכת רק 3-4 דקות ואחרי זה הוא צריך לשבת על כסא מיוחד עם ריפוד".
"שנה שעברה הוא היה בגן של נכים שהתאים מבחינת צרכיו ולאחר מאבקים רבים הצלחנו להביא למצב שהוא מקבל מונית הביתה שבה היינו מתקינים כסא בטיחות שלב 2. השנה יש גן שמתאים לו, גן תוף שהוא גן שפתי ברחוב גד מכנס העונה על הצרכים השכליים שלו, אבל אין לו כסא מתאים לשבת עליו גם בגן וגם לא בהסעה".
אני מניח שביררת את הנושא מול הגורמים הרלבנטיים. אילו תשובות קיבלת?
"הציעו לנו כסא שאיננו מרופד, שהוא יוכל לשבת עליו אבל לא לאורך זמן. זה לא בסדר. יש לי מכתבים מעמוס תמם, מנהל אגף חינוך מיוחד בעירייה, שטוען כי זה מה שמגיע ליאיר לאחר אבחון שעבר, שאפילו לא הייתי מודעת אליו. נכון, הוא יכול לשבת בכסא ללא ריפוד אך מהר מאוד הוא יתחיל לסבול. הגב שלו יכאב אבל בגלל שאוצר המילים שלו לא מפותח מספיק הוא לא יצליח לבטא את עצמו כדי להתריע על כך".
ומה לגבי הכסא להסעה?
"כרגע אנחנו לוקחים אותו מהבית אבל הדרך חזור היא הבעייתית. כסא הבטיחות אינו בטוח גם אם יחגרו אותו ברכב ההסעה. אם היו נותנים לו מונית עם עוד ילדים ומלווה כמו שנה שעברה זה היה מצוין".
כאמור מלבד בעיית הנכות, איתה יאיר נאלץ להתמודד, לא מכבר התגלתה אצלו אלרגיה לחומוס וקטניות. "מכיוון שהאלרגיה שלו לא נפוצה כמו של ילדים אחרים שרגישים לבמבה לדוגמא, אז לא ראו לנכון לתת לנו סייעת רפואית" טוענת ראובן-יעקובסון. "זה פוגע בו בעיקר אם הוא בא במגע ישיר עם המזון אבל הבעיה היא שהוא לא מודע למה שהוא מכניס לפה".
כיצד האלרגיה באה אצלו לידי ביטוי?
"הוא מכחיל ומתחיל להקיא. בנוסף הוא סובל מקוצר נשימה. בדקנו את הנושאים השונים גם עם ראש העירייה אבל הוא אמר גם שהיה סירוב מצד האגף לחינוך מיוחד לאשר לנו פתרונות אחרים".
איך אתם מתמודדים עם הקושי הזה?
"אנחנו כבר נואשים, אני לא יכולה יותר", היא ממררת בבכי. "אני מנסה להכניס את הילד שלי בזמן לגן חובה כדי שיתחיל את הגן עם כולם אבל כרגע התנאים לא מאפשרים זאת. הוא ילד חברותי מאוד, עם המון מוטיבציה שרוצה להתקדם וזו באמת שנה מכרעת לפני כיתה א'. כרגע הוא שומע את השיחות שלי ושל בעלי ואנחנו רואים שקשה לו. הוא שואל אותי 'אמא, אני מקולקל? אני רוצה ללכת לגן.' אין לי מה לענות לו".
"אני בעצמי נכה, עברתי תאונת דרכים ואני סובלת מהתקפי אפילפסיה וגם כן מבעיות גב. בעלי מפרנס יחיד והוא לא יכול להתמודד עם זה. אני לא עובדת, אסור לי לסחוב או להרים דברים ובמשך החודש האחרון אני מתעסקת רק בזה. מהבוקר עד שעות הצהריים. זה פוגע לנו בבריאות ובנו כמשפחה. יש לנו בת נוספת בת 10 שלא יכולתי לעשות איתה כלום בחופש, כי אני כל הזמן בשיחות טלפון סביב הנושאים האלו. גם אחותי נרתמה מחו"ל ומנסה לעזור לנו עם טלפונים ומכתבים לגורמים השונים. מדובר בסבל מתמשך. אנחנו ממש אובדי עצות. כמה אפשר להתעלל בשני נכים?"
מעיריית פתח תקוה נמסר בתגובה: "התלמיד למד בגן הפנינה וכאשר הוחלט על מעבר לגן עיכוב התפתחותי - הפיזיותרפיסטית התאימה כיסא לצרכיו ומידותיו. במקרה זה, הפיזיותרפיסטית הונחתה להתאים כיסא בתאום עם ההורים. בנוסף, התלמיד זכאי להסעה כפי שהיה בגן הקודם ובמידת הצורך, יהיה ניתן לצרף בוסטר מותאם.
"בנוגע לבקשה על קבלת סייעת רפואית - מדובר בנושא הנמצא באחריות משרד החינוך אשר נמנע מלאשר סייעת זו בגני החינוך המיוחד. בגן המדובר יש מספר רב של סייעות ואנשי מקצוע אל מול מס' מועט של תלמידים. באחריות ההורים להעביר את המסמכים הרפואיים לגננת אשר תדאג ליישמם".
