מאז הרפורמה של דואר ישראל והסבת חנויות רגילות לסניפי חלוקת דואר במקום הסניפים הוותיקים שוררת בפתח תקוה אווירת בלבול. הרפורמה אמנם נועדה לשפר את המצב הקודם שהיה בלתי נסבל, אך כעת נשלחים תושבים למקומות מרוחקים כדי לאסוף את החבילות שהזמינו. "חצי שעה הליכה לסניף דואר זה נורמלי ב2018?".
בשנה האחרונה עבר דואר ישראל רפורמה רצינית, הכוללת הפיכת בתי עסק רגילים לסניפים לחלוקת דואר. אם בעבר כל אחד מאיתנו היה מגיע לסניף דואר שכונתי, הרי שכעת קיימות הרבה יותר מבחר. אחת הבעיות שהתעוררה כבר אז וקיימת גם היום היא בעיית הבחירה - תושב לא יכול לבחור באיזה סניף הוא יקבל את החבילה שלו.
עכשיו מתברר כי בסניפי החלוקה בפתח תקוה חל שינוי ואנשים שהיו רגילים לסניפים מסויימים עתידים לעבור לסניפים אחרים, מרוחקים אף יותר ממה שהיה עד עכשיו.
כך למשל תושבי רחוב פינסקר צריכים להגיע עד לתחילת רחוב חיים עוזר, מרחק של יותר מ-20 דקות הליכה. תושבי שכונת אם המושבות צריכים להגיע לסניפים בסגולה ובנוה גן ואילו תושבי שכונת כפר גנים מטורטרים בין הסניפים השונים בשכונה.
"היה לי נוח איפה שהייתי קודם", מספר תושב מרכז העיר. "היה לי מוכר שהיה לי דיבור איתו והיה לנו חיבור והוא היה מכיר אותי וככה זה צריך להיות, לא מנותק ומנוכר כמו לפני הרפורמה. עכשיו העבירו אותי למישהו אחר, לאיזה בעל מכולת שרק רוצה למכור לי מוצרים כל הזמן. אני לא רוצה ככה לבוא לקחת את הדואר שלי".
פנית לדואר?
"כן, אבל עם מי יש לדבר שם? אמרתי את זה לשירות לקוחות, אמרו לי תשלח מייל. לא שמעתי מהם מאז".
תושב אחר מספר כי עליו ללכת מרמת ורבר למרכז העיר בשביל לקבל דואר: "פעם היינו מקבלים פה בסניף דואר בשכונה. הם במגמה של סגירת סניפים ולהשאיר רק דואר מרכזי אחד ושאת כל החבילות נקבל במקומות אחרים אבל למה לא קרוב לבית? ולמה אני לא יכול לבחור איפה אני רוצה לקבל את הדואר שלי?".
מדואר ישראל נמסר בתגובה: ״פתח תקווה היא אחת הערים המובילות בישראל בהזמנת חבילות מחו״ל, ובהתאם כמות יחידות מסירות החבילות בעיר היא הגבוהה בארץ. בפתח תקוה קיימות 45 יחידות דואר, מהן 33 מרכזי מסירת חבילות ודברי דואר רשומים שנפתחו בתוך שנתיים, והלקוחות מביעים שביעות רצון גבוהה מהאיכות השירות ומזמני ההמתנה הנמוכים.
"ככלל, קבלת החבילות מתבצעת על פי מיקום גיאוגרפי, ואנו משתדלים למסור את החבילות בקרבת בתי התושבים. במידה ויש תקלה נקודתית היא תטופל״.
