שנים ארוכות לפני שהגיעה לגיל 40, ידעה גליה בן חיים, שנולדה וגדלה בפתח תקוה, מה תהיה המתנה שתרצה ליום הולדתה העגול. מי שכבר היתה אם לשלושה ילדים, התאומים שיר ותומר (בני 18) וליאור בן ה-12, לא הסתפקה בכך. "תמיד ידעתי שכשאהיה מספיק מבוססת וחזקה, וכבר יהיו לי ילדים משלי, אוכל להתפנות ולאמץ ילד נוסף", היא אומרת. "כשנולד החלום לא בדיוק ידעתי איפה הוא נבט, ובן זוגי אבישי גם אמר לי בחצי חיוך 'זה כנראה לא יקרה איתי'. זו היתה מעין בדיחה שרצה בבית. הילדים נולדו לתוך הידיעה שאימא רוצה לאמץ ילד".
בהמשך, היא מספרת, כשהחלום החל לקרום עור וגידים, היא הבינה איפה הוא נולד. "לסבתי ז"ל היו תשעה ילדים ביולוגיים ועוד ילדה מאומצת", היא משחזרת. "כילדה לא חוויתי אותה כשונה אלא כעוד דודה. מעבר לכך, ההורים שלי תמיד היו בעיצומו של פרויקט קהילתי, לרוב אנושי. לפעמים כילדים הרגשנו שזה בא על חשבוננו.
עוד בפתח תקוה: תיק פלילי נפתח לשתי נערות עקב סכסוך בווטסאפ האשה ביקשה עוד מזונות, בית המשפט סירב מנהל אגף גנים ונוף בעיריית פ"ת: "תפרו לי תיק"
"כשהייתי בת 12 הם הכניסו הביתה מה שהיום מוגדר 'נער בסיכון'. במקום להיכנס לכלא הם לקחו אפוטרופסות עליו, עד שהשתקם והתגייס לצבא. הוא קיבל את כל התמיכה והטיפול האפשרי. כל הדברים האלה יחד זרעו בתוכי את הרעיון וידעתי שאגשים את החלום שלי. שבוע לפני יום הולדתי ה-40 קיבלתי את אור-לי (שם בדוי - א.ק.), ילדת המשאלות שלנו. מקרי? אני לא מאמינה במקריות. לאורך כל הסיפור הזה הרגשתי שיש יד מכוונת".
יש לכם תינוקת לא לחינם מכנה בן חיים, כיום בת 45 ותרפיסטית במשחק במקצועה, את אור-לי 'ילדת המשאלות'. זה גם השם שבחרה לספר הילדים הראשון והטרי שלה, בו היא מספרת את סיפורה של אור-לי ואת סיפוריהם של ילדים שנולדים למשפחות שונות ומגוונות.
בן זוגה אבישי, מי שתחילה קיבל את רעיון האימוץ כעוד שיגעון שלה, היה זה שהזכיר לה את החלום. "לפני שמונה שנים הוא אמר לי 'את זוכרת את החלום שלך? בואי נלך על זה", היא משחזרת והחיוך לא יורד משפתיה. "אני לא בטוחה מה שינה את דעתו – אולי הבגרות, אולי הידיעה שסיימנו עם ההריונות אחרי שהכרזתי על כך. בכלל, סיימנו עם תינוקות".
תחילה פנתה המשפחה וביקשה לארח בסופי שבוע נער שמוגדר ב'סיכון', כשהוא יוצא מהפנימייה בה הוא מתגורר. "עברנו ראיונות על גבי ראיונות, אבל איש לא חזר אלינו", היא מספרת בכעס. "לא הבנו מה לא בסדר בנו. זה כל כך מעוות – בכל העולם 20% מהנערים האלה הולכים לפנימיות ו-80% למשפחות. אצלנו זה בדיוק ההיפך".
המשפחה לא אמרה נואש ופנתה לעמותת ''אור שלום'', המחברת, בין שאר פעילויותיה, בין תינוקות וילדים שהוצאו מבתיהם למשפחות אומנה. "יש לנו שלושה ילדים ביולוגיים, ידענו שלא ייתנו לנו להיכנס למסלול אימוץ", היא מספרת. "רצינו לאמץ פעוט ולא תינוק והיינו כבר אמורים לקבל שני אחים בני שלוש וארבע, אבל שוב, מישהו שמר עלינו והוביל אותנו היישר לזרועותיה של אור-לי. לשני האחים האלה נולד עוד אח צעיר, וההורים החליטו שהם רוצים ששלושתם ילכו למשפחה אחת, מה שהוריד את העניין מהפרק".
שבוע חלף, הטלפון בבית המשפחה צלצל ועל הקו היתה עובדת סוציאלית מ'אור שלום'. "יש תינוקת בת שבוע שממתינה לאומנה בבית חולים, אני צריכה לדעת עד מחר בערב אם אתם לוקחים אותה", אמרה העובדת לבן־חיים.
"אומנה זה לקבל ילד בהשאלה. זה יכול להיות לחמש שנים, לשמונה או פחות - עד שההורה הביולוגי חוזר לתפקוד. כל הזמן עמד באוויר הפחד שנצטרך לוותר עליה", מספרת בן חיים, "אבל כשאתה מקבל טלפון כזה ויש תינוקת בת שבוע בבית חולים שמחכה לך, אתה לא חושב על כלום. מה שיהיה – יהיה.
"ילד צריך לגדול עם האמא שלו. אני באתי כדי להציל נפש ואם היא צריכה לחזור בסופו של דבר לאמה הביולוגית, אז אני אתגבר. מלכתחילה הוגדרנו כמשפחת אומנה עם אופק לאימוץ, וידענו שצריך לקרות נס כדי שהילדה תשוב לאמה הביולוגית. אם הנס הזה יקרה – מי אני שאעמוד בדרך? זו טרגדיה שלוקחים תינוקת מאמא שלה, אבל בניגוד למה שנטען לפעמים, לא עושים את זה כל כך בקלות. אין מספיק מודעות וחשיפה למה שקורה עם ילדים שגדלים אצלנו במדינה, שאחר כך הופכים לעבריינים. יש עוולות מאוד גדולות בסיפור הזה".
"בכל שבוע, עד שאור-לי היתה בת שנה, הגענו לפגישות במרכז קשר, בהן האם פגשה את התינוקת, כדי שייווצר קשר בין השתיים. היא היתה חוזרת משם מפורקת. היא היתה תינוקת, אבל הם כבר קולטים, הם מרגישים".
טריפ מטורף לאחרונה אושרה בכנסת הצעת החוק של ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד), שזכתה לכינוי "חוק האומנה", המסדירה, בין השאר, את מעמדן של משפחות האומנה. עד הסדרת העניין בחוק, אומרת בן חיים, היו מתעוררים לא פעם מצבים אב