סיפור חייו: כמעט בכל רגע מ־84 שנות חייו יכול היה שמעון גרינהויז מפתח־תקוה לעצור ולהעלות את סיפור חייו על הכתב. בכל שלב שהיה בוחר לעשות זאת, היה הסיפור מרתק וכמעט בלתי ייאמן. מילדותו המקסימה בעיירה ציורית בפולין, עבור בקורותיו הקשים בשואה, במהלכה נרצח אביו לנגד עיניו וחייו ניצלו בנס פעם אחר פעם, ועד ימים אלה בהם הוא ממשיך לשמש כמורה נלהב למתמטיקה בתיכון עמל ב', אותו ניהל במשך שני עשורים.
ניצול שואה שהתייחסו אליו פחות יפה
כעת החליט גרינהויז להעלות על הכתב את סיפור חייו בספרו "מורה לחיים", שהוציא בסיוע 'יד ושם'. מחר בערב (1/1, 19:00) יישא גרינהויז דברים בעצרת יום הקדיש הכללי, שתיערך באולם "שרת" בפתח־תקוה. גרינהויז יספר את סיפור חייו המרתק, כפי שהוא מרבה לעשות בכל הזדמנות.
גרינהויז נולד ב־1930 בעיירה קרסנה במזרח פולין (כיום בשטח בלארוס) ליקותיאל ורוזה, וכאח של מנדל והניה. כשנולד נקרא שמריהו. בהמשך כשעבר לברית המועצות שמו שונה לסמיון, ובהגיעו ארצה קיבל את השם אותו הוא נושא כיום.
"לפני המלחמה חיו כ־5,000 יהודים בעיירה, והיוו את רוב התושבים במקום", מספר גרינהויז שהשנים לא פגעו, ולו במעט בזכרונו. "רובם היו עשירים מאוד, טייקונים במושגים של היום. משפחתי הייתה עשירה למדי, אבל לא בסדר גודל של הטייקונים. לאבי הייתה חנות יוקרתית של משקאות ומוצרים נוספים, ובנוסף היה קונה שטחי יערות עצומים ואת העצים שכרתנו העברנו למערב אירופה. גם אני למדתי לכרות בצורה נכונה. למרות שהיה אדם דתי, הוא גם סחר בסרטנים באמצעות קבלני משנה. היו לנו חיים מצוינים. אמרנו בכל בוקר 'שמע ישראל' ובאמת הרגשנו כאילו נבחרנו על ידי אלוהים".
גרינהויז מעיד כי למרות שהתגוררו בניכר, הבית היה ציוני מאוד. "אחי היה חלוץ ופעיל בתנועות שמאל, בעוד אחותי הייתה בית"ריסטית שרופה", הוא נזכר. "היא לבשה את החולצות החומות עם הכפתורים הבוהקים, מדים דומים לשל חיילי הגסטפו. אחי היה קם כל לילה וחותך לה את הכפתורים ואבא היה צריך להשכין שלום בית. הנאצים כבר 'פתרו' את הבעיה והחלוקה שלהם לשמאל וימין הייתה שונה. שמאל זה מוות מיידי וימין בעוד כמה ימים".
היו לכם מחשבות לעלות ארצה? "בוודאי, כל הזמן אבל אבי היה צוחק ואומר שאין לנו מה לחפש בחולות בארץ. היו לנו חיים טובים מאוד, בית עם עשרים חדרים, מטפלות וגננים".
לקראת סוף שנות ה־30 הסתיימה האידיליה. "האנטישמיות החלה להשתולל", הוא מספר. "שברו חלונות של חנויות, יהודים נחשבו לתתי אדם. לאחים שלי חתכו את המעילים. הרגשנו מחנק וזה עוד לפני שהגיעו הנאצים".
ניצל ממוות ב־1939 נכבש האזור על ידי הרוסים בעקבות ההסכם שחתמו עם הגרמנים, שחילק את פולין בין שתי המדינות. ביוני 1941 מפירה גרמניה את ההסכם ותוקפת את ברית המועצות והגרמנים כובשים את פולין כולה, ובתוכה גם את קרסנה. "זה לא נעים להגיד, אבל תחילה היהודים העשירים דווקא קיבלו את הגרמנים בשמחה", מספר גרינהויז.
"הרוסים לא אוהבים עשירים. הם הלאימו את החנויות והמפעלים, והטייקונים חשבו שיהיה להם טוב יותר כי הם חשבו שהגרמנים הם אותו עם תרבותי שהכירו בעבר. תוך כמה ימים הם כבר הבינו את הטעות. הוחלו חוקים חמורים נגד יהודים וכל הפרה דינה היה מוות. חיי יהודים היו חסרי ערך".
כמה ימים אחרי הגעת הגרמנים, ניצל הילד שמריהו ממוות בפעם הראשונה. "כל היהודים רוכזו בכיכר וחולקו לשתי קבוצות – לשמאל את הילדים, הזקנים והחולים ולצד ימין את הבוגרים", הוא משחזר. "אני וסבתי נשלחנו לצד שמאל. סבתי, בחושיה החדים הבינה לאן פנינו מועדות, והיא דחפה אותי לצד ימין. זו הפעם האחרונה שראיתיה. לקחו את כולם לגיא הריגה בסמוך".
בהמשך הוכנסו כל יהודי העיירה לגטו ורובם, כולל גרינהויז בן ה־11, עבדו במפעל התחמושת הגרמני שהוקם בסמוך. "כרטיס העבודה שלנו היה כרטיס לחיים", הוא אומר. "ההוצאות להורג בגטו היו שרירותיות לגמרי, בכל פעם שהיהודים לא עמדו בתשלום הכופר השבועי, למשל, נרצחו עשרה יהודים שנבחרו באקראי".
באחת מאותן הוצאות להורג איבד גרינהויז את אביו. "באחד האסמים מחוץ לגטו נפל סוס גרמני גזעי לתוך בור ושבר את רגליו", הוא משחזר. "מי אשם בכך? כמובן שהיהודים. האס.אס נכנס לגטו והוציא את כולנו מהבתים. אבי אחז בידי. הוא היה בין העשרה ש'נבחרו' באקראי ונדרשו לצעוד קדימה. גם אני צעדתי קדימה, ניגש אלינו שוטר עוטה כפפות משי לבנות ואקדח בידו, ורצח את כולם מלבדי.
"אבא נפל עליי וכיסה אותי, דמו זרם עליי בטמפרטורה של מינוס 20 מעלות. אני זוכר שאני שואל את עצמי אם אני כבר בגיהנום. התעלפתי והתעוררתי כשאני בשיירה שמובילה אותנו לקבורה. בדרך אחד הפועלים ראה שאני זז והוציא אותי מהערימה".
איך שורדים אחרי טראומה כזאת? "אתה הופך