הרב אשר פופר, יליד העיר רחובות, עבר להתגורר לפני מספר שנים בשכונת עמישב בפתח תקוה ושימש כמורה ומחנך בישיבת אמי"ת כפר גנים ולאחרונה בישיבת צביה. אביו, הרב אליעזר פופר, משמש כרב בישיבת ההסדר בראשון לציון. בשבוע שעבר הלך הרב פופר לעולמו, והוא בן 33 בלבד.
"אשר היה מחנך בכל רמ"ח אבריו", סיפר חנן שוקרון, רב קהילת אורות נחלים וחברו של פופר המנוח ל"מיינט". "הוא היה אדם עניו, צנוע, וכל מה שעשה עשה בשקט ובצנעה. מה שבעיקר עניין אותו בחייו היה לעשות טוב לאחרים ולהרבות בלימוד תורה. הוא גם נהג לשבת לא מעט עם ילדיו וללמד אותם. תמיד הצליח לגעת ולהתחבר לכולם.
"למרות שהיה חולה במשך מספר חודשים, לאורך כל התקופה שידר אופטימיות ואמר 'הכל יהיה בסדר, אני אצא מזה בעזרת השם והכל יהיה טוב'. הוא היה מלא באמונה. לשמוע על זה שהוא נפטר זה מביא בכי ועצב".
אבידן בנימינוב, חבר נוסף שלימד איתו באמי"ת כפר גנים סיפר: "הייתי חברותא של אשר בלימודים, וההתמדה והידע שלו לעומת שלי היו שמים וארץ. היו לו ידע ובקיאות נרחבים מאוד, היה חשוב לו העקביות בלימוד, הדייקנות, לחזור על הדברים, לקבוע יעדים חדשים, ולפעמים הרגשתי שאני רודף אחריו בלימוד מרוב שהתורה הייתה שגורה בפיו. היכולת שלו לרדת לפרטים ולהסביר אותם הייתה מדהימה".
"כשעבדנו יחד באמי"ת כפר גנים, היינו מדברים הרבה. הוא היה מחנך שהיה חשוב לו להיות עם היד על הדופק והיה מעורב מאוד בנעשה עם התלמידים והכיתה, השקיע בהם את הלב ואת הנשמה. לפעמים שאני הייתי קשוח עם תלמיד מסוים , הוא ריכך אותי וניסה להבין מה קרה כי היה חשוב לו לנתח את הדברים ולהבין את שורש הבעיה. הסדר והארגון אצלו ברמת הכיתה היו ברמה גבוהה מאוד. אשר היה חבר יקר שמאוד יחסר לי בחיים ואני אתגעגע אליו".
אביעד הולנדר, ששימש כמפקדו של אשר במהלך שירותו ברבנות הצבאית, ספד לו גם הוא, וכתב: "הוא הגיע אלינו מחיל התותחנים, ומיד כשהגיע ביקש משימות. חבריו משרתים ביחידה קרבית, והוא לא חש בנוח עם המעבר ליחידה עורפית".
קראו גם:
"הייתה לו תנועה מלאה חדווה, עולצת, כזו שמבקשת 'לבלוע' את האתגרים שבפניו. אף פעם לא גורר רגליים, תמיד מנתר לעבר המציאות. התחושה היתה שהוא 'חי מהר יותר', שהוא במצב טורבו. אשר היה סקרן, למד באופן עצמאי כל שנדרש למילוי תפקידו, והתמיד בהעלאת הרף לעצמו. מאחרים דרש פחות. הוא קיבל את המשימות בשמחה, וגם כשהיו עיכובים בפרסום חומרים שפיתח הוא לא התמלא בתסכול, אלא המשיך למשימה הבאה. כשנמצא לו זמן למנוחה, חיפש את החייל לו יכול היה לעזור.
אשר היה החייל שאתה רוצה בצוות שלך... אהבתי את אשר, שנתן מעצמו כל כך הרבה לכל מי שבסביבתו, והתעקש לתרום בשירות הצבאי, ביחידות שדה ומטה, והמשיך בדרכו לעסוק בחינוך. לא יכולתי לעכל שחדוות החיים הזו הגיעה אל קיצה. אבל, זו האמת, אשר איננו. זכר צדיק לברכה".
אשר הותיר אחריו אישה ושבעה ילדים. יהי זכרו ברוך.
