בשנות ה–90 נהגו אלפי צעירים מאזור תל אביב והמרכז לעלות מדי ערב שבת לירושלים. הסיבה הייתה "האומן 17", שנחשב אז לאחד המועדונים הפופולריים בארץ, חגג את מוסיקת הטכנו והטראנס שתפסה תאוצה ואירח את מיטב הדי.ג'ייז מאירופה במסיבות רבות משתתפים. עם השנים ירד המקום מגדולתו בבירה ונסגר, ופעילותו עברה לתל אביב, שם הוא ממשיך לשמש גם היום כמועדון הבית של קהילת הלהטב"ק.
האמנית עדן זורניצר, המגדירה את עצמה כקווירית, הנציחה את המועדון המיתולוגי בגרסתו העכשווית באמצעות תמונות שצילמה במקום דווקא באור יום, כשהמקום ריק מאדם. חלק מהן מוצגות בתערוכה "רק המופלא הוא יפה" במרכז אדמונד דה רוטשילד בתל אביב.
שלשלאות וכדור דיסקו
זורניצר נולדה בירושלים, ובילדותה עברה לשוהם. היא החלה את דרכה בעולם המוסיקה, למדה באקדמיה למוסיקה בירושלים, עברה לעולם הקולנוע ושירתה כבמאית ביחידת ההסרטה של צה"ל. לאחר תקופה של לימודי קולנוע בפריז החליטה לחזור לארץ ולמדה צילום ב"בצלאל האקדמיה לאמנויות ועיצוב". עם סיום הלימודים הפכה לצלמת אמנית. היא מתגוררת בתל אביב, עובדת בגלריה של מרכז אדמונד דה רוטשילד ובמקביל מתעדת בצילומיה את הקהילה הקווירית המקומית.
בניגוד לתמונות רבות שחשפו את "האומן 17" בשיא פעילותו, שוקק מבלים, בחרה זורניצר לצלם את המועדון בשעות הבוקר, עירום וחשוף, על מנת ללכוד זוויות הסמויות מהעין. "שאלתי את עצמי איך המקום הזה נראה כשאין בו מבלים, כשהוא ריק מאדם, כשהוא פשוט חלל ארעי נטול סצנת מסיבות".
בתמונות שצילמה לתערוכה "רק המופלא הוא יפה" ניתן לראות את החפצים המרכזיים שעומדים במרכז המועדון כשהם נטולי שימוש כדוגמת כדור דיסקו גדול שכבוי מאורות, ורמקול שתלוי בשלשלאות, אך לא בוקעת ממנו מוסיקה. "נוצר כאן נראטיב שונה מזה שאנחנו מכירים בשעות היום. הכדור המנצנץ והרמקול התלוי מתפקדים כאמצעי סימון אוניברסליים של חיי הלילה. האור והקול שהם מפעילים בדרך כלל נעדרים מן התצלום, והם נשארים אובייקטים גולמיים, קפואים, הממתינים להפעלה מחדש".
לבטא את הזהות המגדרית
באומן 17 זורניצר לא מוצאת רק לוקיישן לצילום, אלא גם תחושת שייכות. "מאז שעברתי לתל אביב התחלתי לצאת לאומן 17. הוא הפך למקום שבו יכולתי לבטא את הזהות המגדרית שלי", היא מספרת.
כמי שמשתייכת לקהילה הקווירית, היא מפרידה בין זהותה המגדרית לבין העדפותיה המיניות. "אני לא מזדהה עם אף אחד משני המינים שבקצוות הסקאלה המגדרית. בעברית בניגוד לאנגלית אני חייבת להיות את או אתה, ואני לא שם. אני לא מרגישה שאני מתאימה לקטלוג של גברים ונשים. זה פשוט חולף על פניי. כשקניתי למשל בושם, רציתי בושם יוניסקס ולא משהו שמיועד ספציפית לגברים או לנשים. ניסיתי להתנהל בלשון מעורבת והרגשתי שזה פחות עובד. היום אני אמנם מדברת בלשון נקבה, אבל לא מרגישה עם זה לגמרי שלמה".
קראו גם:
מתי הבנת שאת א-בינארית?
"כשהייתי בת 21 התחלתי לקרוא הרבה על דיספוריה מגדרית, והבנתי שזה משקף את התחושות שלי. שאני לא חיה בסנכרון עם הגוף שלי. כאילו יש לי איבר לא רצוי. בתהליך עברתי ניתוח השטחת חזה. כיום אני בשלב של התאמה מגדרית שבמהלכו אני עוברת תהליך פיזי שגורם לי להרגיש מסונכרנת עם איך שאני מרגישה עם עצמי בראש".
הוריה של עדן, שהתקשו כשהייתה נערה לקבל את יציאתה מהארון, ליוו אותה לדבריה כשהחלה בתהליך ההתאמה המגדרית. "אני מרגישה שזכיתי. בלי התמיכה שלהם לא הייתי מצליחה לעשות את זה", היא אומרת.
הריקוד קיבל משמעות נוספת מאז ה-7 באוקטובר. יש כאלה שמאמינים שחשוב לחזור לרקוד, ויש כאלה שהפסיקו.
"מצד אחד יש משהו מפחיד בלהיות בזמנים כאלה במסיבה שעמוסה בקהל רב, וכולנו הפכנו יותר חרדתיים מבעבר. מצד שני, חשוב שנשרוד ברמה האישית. להיות חלק מחיי הלילה של תל אביב מאוד עוזר לי, לכן אני ממשיכה להגיע לאומן 17, לרקוד וליהנות".
