מימי וגדעון (השמות בדויים) הם אחים יתומים שחולקים גורל מיוחד. גדעון, הסובל ממוגבלות שכלית התפתחותית, נמצא תחת חסותה של מימי, אחותו המסורה, שמונתה לשמש כאפוטרופוסית שלו. הם חיים יחד בבית פרטי וגדול שהפך עם השנים לעמוס ומוזנח, עקב האגרנות הכפייתית של שניהם, אך למרות התנאים – הם תמיד היו שם זה בשביל זה.
הבעיה התחילה כאשר גדעון נפל ונחבל. מימי לא היססה לרגע והזמינה עבורו אמבולנס. הצוות הרפואי שהגיע למקום התקשה לפנות את גדעון בשל העומס והערימות בבית, ולכן נדרשה התערבות של צוות מכבי האש. האירוע דווח גם לשירותי הרווחה, שראו את מצבו של הבית וקבעו כי ייתכן שההזנחה מסכנת את רווחתו של גדעון. בעקבות זאת, עלתה האפשרות לשלול ממימי את האפוטרופסות ולמנות לו גורם אחר וחיצוני כאפוטרופוס.
מימי לא הייתה מוכנה לוותר על אחיה האהוב. היא פנתה אליי, והודות לסיוע שלי הצליחה להגיע להסכמות מול בית המשפט: הבית יעבור ניקוי ופינוי משמעותיים, אך מימי תמשיך לשמש כאפוטרופוסית, כפי שרצו היא וגדעון.
ההכרה בכך שלמרות הבלגן הפיזי, הקשר ביניהם חזק ואוהב – הכריעה את הכף לטובתם. ויש מי שיזכיר שבהודו אנשים חיים בטינופת ובתת תנאים, והם עדיין בריאים ומאושרים.
כיום הבית של מימי וגדעון מסודר יותר, אך עדיין רחוק משלמות. הם חיים את חייהם בדרך שלהם – אולי לא לפי הספר, אבל עם המון שמחה ואכפתיות. המקרה שלהם מזכיר לנו שהגדרה של “סביבה נאותה” היא לא תמיד חד-משמעית. השופט פסק כי הבית יפונה, ינוקה ויסודר על ידי העירייה במידת האפשר והאפוטרופסות של מימי תישאר על כנה בינתיים.
קראו גם:
מה למדנו מזה?
ראשית, אהבה ואחריות לא נמדדות בניקיון וסדר – מימי דואגת לגדעון בכל ליבה, למרות התנאים בבית. שנית, לפעמים הרשויות רואות רק את הבלגן, אבל לא את האנשים שמאחוריו. המערכת כמעט שללה ממימי את האפוטרופסות, בלי להבין עד כמה היא משמעותית לאחיה. שלישית, לכל בעיה אפשר למצוא פתרון יצירתי, כמו במקרה זה, כשנמצא האיזון בין דרישות הרשויות לבין רצונם של האחים.
בלא כל בית צריך להיות מושלם כדי להכיל אהבה גדולה. במקרה של מימי וגדעון, הבית אולי מבולגן – אבל הקשר ביניהם מסודר יותר מכל.
